5 סיבות מדוע המתים המהלכים צריכה מחבט בראש

עדי פרל עושה חשבון נפש עם עצמו האם הגיע הזמן להפסיק להגן על "המתים המהלכים" לאור טיב העונות האחרונות. טור דעה עם המון ספויילרים

עד לא מזמן נמניתי בקבוצת הסנגורים ההולכת ומתכווצת של המתים המהלכים. כן, גם כאשר הרייטינג שלה התרסק והעונות האחרונות החלו להתדרדר באיכותן. אבל מתישהו בעונה האחרונה שהסתיימה לא מזמן החלטתי שהגיעו מים עד נפש ושהחסרונות והבעיות של הסדרה עולים על איכויותיה. אם אפילו השחקן הראשי של הסדרה מחליט לעזוב, כנראה שהסדרה באמת מיצתה את עצמה. בכל אופן, את הטענות שלי נגד המתים המהלכים אפשר לסכם בחמש נקודות מרכזיות.

מכאן והלאה צפויים ספויילרים של העונות האחרונות, אז המשך הקריאה על אחריותכם בלבד!

מכת דם

ניגן נכנס אל הסדרה בסערה בסוף העונה השישית עם אחד הקליף-הנגרים המרתקים של הסדרה. הבעיה החלה אחרי שהסדרה חזרה למסך בעונתה השביעית. היוצרים, ככל הנראה, לא ידעו איך להתקדם עם ניגן אחרי הכניסה המרשימה שעשה עונה לפני, והחליטו שהפתרון הוא ברוטליות חסרת מעצורים מצד הדמות שלו. האלימות בתחילת אותה עונה הגיעה לרמות כה גבוהות, עד שבעקבות תלונות שהוגשו לרשת AMC בנושא הוחלט להוריד הילוך בהמשך העונה. לא שזה עצר את הירידה באחוזי הרייטינג של הסדרה, שהמשיכו לצלול מטה גם במהלך העונה השמינית.

דמויות שפועלות בחוסר היגיון

האם אפוקליפסת זומבים מסוגלת לנוון גם את שכלם של החיים, או שהתסריטאים פשוט החלו להתעצל? זו המחשבה שעלתה בראשי שוב ושוב החל מהעונה השביעית ועד עכשיו. הסיבה – יותר מדי דמויות מתנהגות בחוסר היגיון שיעשה מיגרנה לכל מי שינסה, חס וחלילה, להתעמק בשיקולי ההחלטות של הדמויות השונות. לדוגמה, מדוע ריק בוחר לחזור שוב ושוב אל אנשי הזבל בבקשות עזרה, על אף שהם תקעו סכין בגב שלו ושל כל אלכסנדריה עם הפצצה שהייתה מכוונת כלפי ניגן ולא התפוצצה? או מדוע קארל מרחיק לכת, מסתכן לשווא ומתעמת עם כל זומבי צולע שנקרה בדרכו רק כדי לרצות את האידיאולוגיה של הדמות (סלחו לי ששכחתי את שמה) אותה הוא מנסה להוביל לאלכסנדריה? לא משנה איך תסתכלו על זה, אי אפשר לתת הסבר הגיוני לתהליך החלטות כה שגוי.

https://www.youtube.com/watch?v=GXelSlqoM2g

עלילה צפויה מדי

אחדד את הכותרת – לא כל עלילת הסדרה הייתה צפויה מראש, אבל חלקים נרחבים ממנה כן. אתמקד בדוגמה אחת שזועקת עד השמים: בפרק בו איזיקיאל מוביל את כוחותיו לסדרה של קרבות נגד אנשי ניגן ומנצח ללא פגע, הוא ממשיך להצהיר שוב ושוב בפליאה מרוגשת "אפילו לא (הרוג) אחד". הסצינות הללו הן לא רק דגל אדום אחד גדול, אלא תהלוכה של דגלים אדומים שמוחזקים על ידי צבא לבוש חולצות אדומות, בליווי מופע זיקוקים אדומים ברקע. כמובן שבסופו של דבר כולם מתו במארב מחריד ממכונת יריה שטבחה בהם ללא רחם, למעט הדמויות המרכזיות. הייתי יכול להתחיל לפרט גם על רצף תקיעות הסכין בגב שריק קיבל מאנשי הזבל, אבל אני חושב שהבנתם את הרעיון.

https://youtu.be/2bhFBql5P8Q

טוויסטים משעממים

מוראלס חוזר לביקור קצר בעונה 8. אם גם אתם שאלתם את עצמכם "מי?", אתם לא לבד. מוראלס, אותו ראינו לאחרונה בעונה הראשונה של המתים המהלכים, נכנס לעימות עם ריק מאחר והשניים נמצאים בצדדים מנוגדים במלחמה נגד ניגן. בסופו של יום מוראלס מוצא את מותו, אבל האם למישהו מהצופים אכפת? היוצרים, אולי מתוך ייאוש לעורר איזה עניין, הוציאו מהבוידעם דמות שאף אחד לא זוכר או בכלל מתעניין בגורלה והציבו אותה בעימות ראש-בראש עם הדמות הראשית של הסדרה. מעניין? לא. משעמם? בהחלט.

ציון נכשל בפיתוח דמות

לפעמים דמויות טובות מצליחות לפצות על סיפור לוקה בחסר, אבל בעונות האחרונות גם פה המתים המהלכים מקבלת ציון נכשל – הוידויים של ניגן על אשתו, שמסיבה כלשהי נראה לו נורא רומנטי לקרוא מחבט על שמה, לא מצליחים לייצר לו מימד אנושי; מורגן שוב שולף מהשרוול את קלף "אני רואה אנשים מתים" בתור תירוץ לחוסר השפיות המתמשך שלו; ופיתוח הדמות היחיד של ריק בפרק האחרון נועד באופן בלעדי כדי שיהיה תירוץ עלילתי למה שכנראה עתידים לעשות לו מגי ודריל בעונה הבאה.

לסיכום, ספק גדול האם אטרח בכלל לצפות בעונה התשיעית של הסדרה, גם אם היא מבטיחה על הנייר סיפור חדש לחלוטין.

תגובות

In this article

נגישות