מקום שקט 2 הוא המשך כמעט מוצלח כמו קודמו

הסרט מקום שקט 2 קרוב ללהיות מוצלח כמו קודמו, אבל בעיה מסוימת בתסריט ושחקנים צעירים שקצת איבדו את זה גורמים לו לפספס במעט את המטרה

מקום שקט 2

על הנייר, מקום שקט הראשון לא היה אמור להיות סרט מוצלח במיוחד. במאי צעיר, שמלהק את עצמו ואת בת הזוג שלו לתפקידים הראשיים בסרט אימה שכמעט כולו שקט ואילם, נשמע כמו מתכון די בטוח לכישלון קולנועי. אבל איכשהו, לא רק שהסרט הצליח בצורה מרהיבה בקופות, הוא גם זכה לביקורות מצוינות והוכיח שג’ון קרסינסקי באמת יודע מה הוא עושה גם מאחורי המצלמות, מה שסלל את הדרך ליצירה של סרט ההמשך מקום שקט 2.

מקום שקט 2 היה אמור לצאת לפני יותר משנה לבתי הקולנוע, והוא נחשב לקורבן הקולנועי הראשון של מגפת הקורונה, כשבתי הקולנוע בכל העולם נסגרו בחודש מרץ אשתקד. עכשיו, באיחור של יותר משנה, הוא יוצא סוף סוף לאקרנים, ואיכשהו, קרסינסקי עשה זאת שוב.

אחרי פתיחה שהיא פלאשבק ליום שבו היצורים מהסרט הראשון מגיעים לכדור הארץ, שמסבירה קצת לגבי המקור שלהם אבל עדיין משאירה לא מעט שאלות וגם נותנת לקרסינסקי הזדמנות קצרה להופיע בסרט למרות הסוף של הסרט הראשון, הסרט ממשיך בדיוק מאותה נקודה שבה נגמר הסרט הקודם: אוולין (אמילי בלאנט) ושלושת הילדים שלה מצליחים לשרוד את המתקפה על הבית, אבל מבינים שהם חייבים לעזוב אותו ולמצוא מקום חדש לחיות בו.

הם יוצאים למסע מותח וכואב במיוחד, פוגשים את אמט (קיליאן מרפי) שהיה חבר של המשפחה לפני שהכול קרה ומנסים להבין איך מגדלים את התינוק החדש של המשפחה בעולם שבו כל בכי תינוק עלול לבשר על מוות מחריד של כולם.

קרסינסקי מצליח לשמור על רמת מתח גבוהה ומורטת עצבים החל מהדקה הראשונה וכמעט לאורך הסרט כולו. הבימוי שלו טוב עוד יותר מאשר בסרט הראשון, עם לא מעט סצנות שהשאירו אותי יושב על קצה הכיסא ומכוסה בזיעה קרה, לצד כמה סצנות אקשן שמתרחשות לפעמים בשלושה מקומות שונים, וערוכות וחתוכות בצורה מעוררת התפעלות.

הדמויות בסרט מוצאות הפעם קצת יותר סיבות ומקומות שבהם הן יכולות לדבר אחת עם השנייה, אבל גם הפעם מדובר בסרט שכמעט כולו שקט מאוד, והמתח בכל סצינה וסצינה עזר גם לשמירה על השקט בבית הקולנוע, כשאנשים חששו אפילו לזוז מעט בכסא, מכיוון שהאולם שקט כל כך. קרסינסקי מצליח לשלב בין הרגעים השקטים האלה לבין רגעי הכאוס הרועשים בסרט בצורה מופלאה, והפסקול שמתעורר מדי פעם תורם גם הוא לתחושת הלחץ והאימה של הצופים.

הילדים, שהיו מוצלחים מאוד בסרט הקודם, מצליחים הפעם קצת פחות. כלומר, מיליסנט סימונס ממשיכה להיות מצוינת בתפקיד האחות החירשת, האסרטיבית וחסרת המעצורים, אבל נואה ג’ופ שמשחק את אחיה מצליח קצת פחות, ונופל לא פעם לקלישאת הילד המעצבן בסרט שכל הצופים לא מחבבים.

האם מקום שקט 2 מצליח להיות אפילו טוב יותר מקודמו? כמעט ואפשר להגיד את זה, למעט בעיה אחת בתסריט שלו. הסרט כולו מרגיש כאילו לא ממש קורה בו הרבה כדי לקדם את עלילת הסיפור הכללי של סדרת הסרטים הזו. כמו הרבה סרטי אמצע טרילוגיה אחרים, הוא מרגיש קצת כמו סרט ללא התחלה וללא סוף אמיתיים, כזה שרק מכין לסרט הבא שבו נראה את ההתקדמות האמיתית של הסיפור. זה לא אומר שהוא לא כיפי מאוד, מותח במיוחד ועשוי בצורה מרשימה, רק שככל הנראה הסרט הקודם עדיין מרגיש כמו סרט שלם יותר.

תגובות

במאמר זה

נגישות