Freakpocalypse – תחילתה של ידידות מופלאה?

במבט ראשון Freakpocalypse יגרום לאוהבי הקווסטים להרגיש בבית ויפתח דלת לשחקנים חדשים בז'אנר, אבל הוא סובל משתי בעיות שמעיבות על כל החוויה

freakpocalypse

אי-שם בשנות ה-80 וה-90 כאשר הגרפיקה הייתה במקרה הטוב אוסף של פיקסלים בולטים לעין, הקווסטים היו ז’אנר העילית של עולם הגיימינג. שמות כמו סיימון המכשף, גובלינים, סם ומקס ואינדיאנה ג’ונס וגורלה של אטלנטיס היו להיטים, שסללו את דרכו של המחשב שפלטפורמה להעברת סיפור אינטראקטיבי. מאז השנים חלפו, הקווסטים איבדו את מקומם המכובד לטובת ז’אנרים אחרים והפכו לנישה של מפתחי אינדי או חובבי רטרו. הייתי בין אלה שגדלו על קווסטים ואפילו למדו את רוב האנגלית שלהם דרכם. אבל כיום, איכשהו הגעתי למצב בו אינני זוכר מתי בפעם האחרונה שיחקתי בקווסט חדש. לכן, כאשר ניתנה לי האפשרות לשים את ידי על Freakpocalypse לא חשבתי פעמיים.

לפני שנדבר על Freakpocalypse עצמו, קצת רקע: המשחק מבוסס על קומיקס רשת יומי בשם Cyanide & Happiness, שפעיל כבר יותר מעשור וחצי ויש מאחוריו כמות מטורפת של מעריצים מרחבי העולם. מדובר בקומיקס קומי (למעט “שבוע הקומיקס המדכא” השנתי), שנע בין נונסנס מוחלט לבין הומור שחור כמו הלילה. לאורך השנים הקומיקס הזה קיבל גם סדרת רשת ושני משחקי קופסה, ששניהם הפכו להצלחה מסחררת בקיקסטארטר.

חשוב לציין כי אמנם אין חובה להכיר מקרוב את הקומיקס, אבל רצוי להבין את ההומור והתחושה הכללית שמאפיינת אותו לפני שנכנסים למשחק. אם אתם כבר נמנים בין קוראיו הקבועים, מצפה לכם בונוס קטן בדמות הופעות אורח של דמויות מוכרות מהקומיקס.

אחרי שיישרנו קו לגבי המקורות, אפשר סוף-סוף לחזור לדבר על המשחק. Freakpocalypse הוא קווסט בסגנון של פעם בו מצביעים ולוחצים על כל מה שרק אפשר כדי לייצר אינטראקציות עם הסביבה ודמויות אחרות. השחקן נכנס לנעליו של קופר, או “קופ” בקיצור, שהוא הלוזר של בית הספר וקורבן התעללות קבוע. אבל כל התמונה משתנה כאשר אסון רדיואקטיבי פוקד את העיירה ומי ששרד נאלץ להתמודד עם מציאות אפוקליפטית שמנוהלת על ידי אוסף של פריקים. כן. אני יודע שזה נשמע לגמרי כמו Gravity Falls.

Freakpocalypse דומה מאוד בממשק המשתמש שלו לקווסטים של פעם: לחצו על אובייקט ובחרו באינטראקציה הרצויה. אך בניגוד לאותם משחקים שהיו זורקים לשחקן רשימה ארוכה של אינטראקציות אפשריות, בין אם הן הגיוניות ובין אם לא ביחס לסיטואציה, ב- Freakpocalypseמפשטים את הרעיון ל-4 פעולות עיקריות: התבוננות, דיבור, נגיעה או שילוב עם חפץ שכבר נאסף כדי לפתור בעיות. זו דרך יעילה להכניס לעניינים את הדור הצעיר יותר, שלא נתקל בהכרח בז’אנר הקווסטים לפני כן.

כצפוי מהיוצרים של Cyanide & Happiness, אתם יכולים בהחלט לצפות להרבה הומור שחור לאורך כל הדרך, החל מהתחביב הסודי של המורה שלכם ועד לתגובות השנונות של קופר על כל מה שתלחצו עליו. גם הפתרונות לחידות והבעיות שמוצגות במשחק דורשים חשיבה יצירתית מצד השחקן כדי להתקדם. אין לכם מושג כמה זמן לקח לי להבין שהפתרון להתחמק מהבריון השכונתי היא לשלב בין שקית פלסטיק למפוח עלים כדי לעוף מעליו, או להציע להומלס גמיש במיוחד לגור בקופסת פיצה משומשת בשביל לפנות אותו מהדרך. המשחק הזה ידרוש מכם להפעיל את החלק היצירתי במוח, או לכל הפחות לנסות את כל החפצים שברשותכם בתקווה שמשהו יקרה.

במקביל להשלמת קווסטים מרכזיים תוכלו לאסוף פריטי לבוש שונים עבור קופר. חלקם דקורטיביים לחלוטין אך כמה מהם יאפשרו לכם לנקוט בפעולות מסוימות. עצם העובדה שלפריטים האלה יש גם פונקציה פרקטית היא מספיק כדי לדרבן לחפש אותה בכל פינה אפשרית ולהשלים קווסטים צדדיים כדי להשיג את כולם.

אבל לא הכל טוב ויפה ב-Freakpocalypse מאחר והוא סובל משתי בעיות מרכזיות. הבעיה הראשונה היא שמערכת השמירות במשחק איננה מאפשרת יותר משמירה אחת בכל פעם. זה אומר שאם פספסתם חפץ לאוסף שלכם או שלא השלמתם קווסט צדדי, ברגע שתעברו נקודת אל-חזור מסוימת לא תהיה לכם הזדמנות להשלים. אמנם מקבלים אזהרה מפורשת כאשר המשחק מגיע לנקודות האלה, אבל אני בספק כמה מאיתנו יתחילו משחק חדש לחלוטין רק כדי להשלים.

הבעיה השנייה והמרכזית לא פחות היא שהמשחק אינו גמור, לצערי הרב. התאכזבתי לגלות שהמשחק מחולק לשלושה פרקים, כאשר הפרק הראשון בקושי מגרד את פני השטח של האפוקליפסה עליה הוא קרוי. הפרק הראשון הוא יותר כמו פרולוג ארוך במיוחד לקראת המנה העיקרית. שחקן קווסטים מנוסה יגמור את התוכן הקיים תוך גג 4 שעות, שחקן מתחיל באולי קצת יותר.

לאור המצב, אמנם במבט ראשון Freakpocalypse נראה פוטנציאלית כמו תחילתה של ידידות מופלאה, אבל בגלל שהמשחק אינו גמור אז אינני יכול בלב שלם להמליץ לרכוש אותו. במקומכם הייתי מחכה ששני הפרקים הנוספים יצאו ואז ליהנות מהחוויה השלמה, בתקווה שהמשחק ישמור על רמת עניין כפי שעשה בחלקו הראשון.

תגובות

במאמר זה

נגישות