השתיקה (The Silence) – כישלון צורם למרות הכל

החצי הראשון של סרט האימה "השתיקה" מציג פוטנציאל רב להתעלות על "מקום שקט" ממנו הוא שואב השראה רבה, אבל חצי השעה האחרונה הורסת כל סיכוי לכך

השתיקה

עושה רושם שמתחיל להיווצר לו טרנד חדש בז’אנר סרטי האימה האפוקליפטיים – סרטים שבהם הדמויות נאלצות לשרוד בעולם עוין כאשר אחד מהחושים מוגבל ברמה של יהרג ובל יעבור. אחרי מקום שקט שבו כל צליל עלול להוביל למותך וקופסת הציפורים עם סנדרה בולוק שמנסה למצוא מחסה עם ילדיה על עיוור, אל המגמה הזו מצטרף השתיקה, סרט חדש שזמין בנטפליקס החל משבוע שעבר.

השתיקה עוסק במשפחה שמנסה להגיע אל מקום מבטחים אחרי שנחילים עצומים של עטלפים טורפים השתלטו על העולם והחלו לתקוף כל מה שמפיק רעש חזק יותר מלחישה. הסרט מבוסס על ספר תחת אותו שם, שנכתב על ידי הסופר הבריטי טים לבון ויצא לאור ב-2015. הדמות הראשית בעלילה היא אלי אנדרוס, נערה חירשת בעקבות תאונה. את הדמות מגלמת השחקנית קירנן שיפקה, אותה אולי אתם מכירים מההרפתקאות המצמררות של סברינה בנטפליקס מאחר והיא גילמה בסדרה את התפקיד הראשי.

במבט ראשון, השתיקה עלול להיראות לכם כמו ניסיון לחקות את מקום שקט, ואכן יש לשני הסרטים הללו כמה קווי דמיון שאי-אפשר להתעלם מהם – אויב אכזר שעובד עם חוש השמיעה בלבד, דמות מרכזית חירשת שבאופן נוח במיוחד לסיטואציה יודעת לתקשר בשקט עם שפת הסימנים ומשפחה שמנסה לשרוד יחד את התופת תוך שמירה על צלם אנוש. אבל בפועל מדובר בסרט שיכול לעמוד בפני עצמו והוא אפילו, תנסו לא ליפול מהכסא, טוב יותר ממקום שקט במובנים מסוימים.

ראשית כל, בניגוד למקום שקט שפשוט מציב אותנו בסיטואציה קיימת של עולם בו דממה שווה זהב, השתיקה מראה לנו כיצד הציוויליזציה האנושית קורסת כאשר האיום מתפשט אל כל עבר. כך אנו רואים מה המשפחה נאלצת להקריב כדי לשרוד. בנוסף, האויב של הסרט, שמגיע בדמות של נחילי עטלפים, מרגיש הרבה יותר “מחובר לקרקע” בהשוואה לחייזרים המשונים של מקום שקט שלא ניתן שום רקע המסביר לצופה על מקורם. נקודה נוספת היא שהסיפור מרגיש בוגר יותר באופן יחסי מאחר, אולי בגלל טווח הגילאים של בני המשפחה.

אבל כאשר נכנסים אל עובי הקורה, האם השתיקה באמת מוצלח יותר מהסרט ממנו הוא שואב השראה? התשובה היא, לצערי, לא, והסיבה לכך היא שבאמצע הדרך הוא פשוט מתרסק עם הפרצוף מטה כמו עטלף עיוור.

אפשר לשרטט קו באופן ברור ולחלק את הסרט לשני חלקים מרכזיים. החלק הראשון הוא האקספוזיציה של האפוקליפסה ומסע ההישרדות של המשפחה מפני העטלפים. זה החלק המוצלח יותר של הסרט ובאמת שנהניתי מהעלילה שהציג. השקחנים קירנן שיפקה וסטנלי טוקי – האחרון מגלם את אב המשפחה ואולי תזהו אותו בתור המראיין הצבעוני סיזר פליקרמן מסרטי משחקי הרעב – עושים עבודת משחק מצוינת עם איזון נכון בין יחסים רגשיים של אב-בת לבין שותפים להישרדות בעולם עוין בהתאם למתרחש בסצינה.

השתיקה
קירנן שיפקה וסטנלי טוקי, “השתיקה”

החלק השני, בו לצערי הסרט רק הולך ומתדרדר עד להתרסקות של טוטאל לוס, מתחיל ברגע שהכומר המקומי (בילי מקליין, סדרת 12 קופים) והכת שלו מופיעים לראשונה ומתחילים להטריד את המשפחה. על אף שחלק זה מציג רעיון מעניין או שניים, בגדול הוא מרגיש תלוש ורדוד. הרושם שנוצר הוא שהתסריט המקורי לא הספיק בשביל סרט באורך מלא של 90 דקות, אז התסריטאים נאלצו לאלתר משהו במהירות כדי למלא את חצי השעה שנותרה בתוכן כלשהו, העיקר שיהיה מוכן לפני הדד-ליין.

אז אם אסכם ברוח חג הפסח שנמצא כבר ממש מעבר לפינה, השתיקה הוא סרט שהוציאו אותו מהתנור מוקדם מדי ולכן לא הספיק לתפוח. אני מאמין כי אילו היו נותנים לתסריטאים יותר זמן לחשוב ולהדק את התסריט התוצאה הסופית הייתה נראית אחרת. לאור המצב הקיים, השתיקה אינו מצליח להתעלות על מקום שקט ואם אתם מתלבטים במי לצפות מבין השניים אז עדיף שתבחרו באחרון על אף חסרונותיו.

תגובות

במאמר זה

נגישות

היי! בואו נשמור על קשר