חיים אחרים – אל תבזבזו את החיים שלכם על הסדרה הזו

עשור אחרי "באטלסטאר גלקטיקה" חוזרת קייטי סאקהוף לדרמת החלל "חיים אחרים" של נטפליקס בתפקיד ראשי, אך אין זה מציל את הסדרה מלהישאב לחור שחור ולהתפרק

חיים אחרים

לפעמים נדמה לי שההפקות של נטפליקס נעות באופן קיצוני על הסקאלה בין הצלחה לכישלון מוחלט – מצד אחד יש סדרות מדהימות כמו דברים מוזרים וסברינה שמסוגלות לשבות בקסמן כבר מהרגע הראשון, אך מצד שני יש גם נפילות כואבות כמו Disenchantment או מחברת המוות שלאף אחד אין מושג מי אישר אותן מלכתחילה. אני משער שהכותרת כבר רמזה לכם לאיזה צד על הסקאלה שייכת הסדרה חיים אחרים, אבל נותרת השאלה החשובה לא פחות – מדוע?

יום בהיר אחד חללית חייזרית נוחתת על כדור הארץ ומקימה עליו מבנה ביזארי. מעבר לכך, החייזרים אינם עושים דבר, אפילו לא לנסות לתקשר עם המקומיים, למעט לשלוח אותות אל כוכב מרוחק בחלל. בתגובה, ממשלת ארה”ב מחליטה לפעול בשני מישורים מקבילים – האחד הוא למנות את ניקו ברקינרידג’, בגילומה של קייטי סאקהוף (סטארבק מבאטלסטאר גלקטיקה), לפקד על הצוות שינסה להגיע אל יעד האותות; והשני הוא להטיל על בעלה את המשימה לנסות לתקשר עם האוביקט שנחת אצלנו במטרה להבין מה רצונם.

אסכים איתכם אם תגידו שעד כה המסגרת העלילתית בסה”כ נשמעת מבטיחה – יש מסע לחלל עם כל הסכנות הכרוכות בכך, יש תעלומה לפתור ויש בתפקיד הראשי שחקנית עם רזומה של סדרות מד”ב ופנטזיה. אבל ברגע שמתקדמים מהמסגרת הלאה מגלים שהעלילה פשוט מתפרקת לחתיכות.

הבעיה המרכזית של חיים אחרים היא התחושה שהחלקים הקצת יותר מעניינים בעלילה יושבים כולם על כתפיה של סאקהוף, על אף שלפעמים היא חולקת את הנטל הכבד הזה עם סמואל אנדרסון (פינק מדוקטור הו), שמגלם את וויליאם, מחשב הספינה בעל הרגשות הכמעט אנושיים. אין זה נובע מכך שחסרות דמויות משנה על הספינה – יש קאסט רחב של בערך תריסר מהן בכל רגע נתון, אבל משום מה הסדרה מעניקה להן לכל היותר בדל של פיתוח דמות או אישיות. במקרה הטוב אפשר להדביק להן תווית כמו “הסטלן”, “המקטרת”, “חמום המוח” וכ’ו, אבל יש כאלה שלא תזכרו אפילו מי הן או מה תפקידן. גם כאשר מנסים ליצור סיפור רקע לאחת מהדמויות המשניות באמצעות פלאשבק ארוך שמתאר את ההיכרות הראשונית בינה לבין ניקו, הדבר מרגיש נטול רגש ותלוש לחלוטין מהמציאות. גם המצב של קו העלילה בכדור הארץ איננו מרשים במיוחד.

התוצאה של ההזנחה הפושעת הזו בכתיבה באה לידי ביטוי בשני מובנים – הראשון הוא שהדמויות המשניות אינן מעניינות כלל אפילו כשהן מסומנות בבירור כ”חולצה אדומה”, בזבוז רציני של פוטנציאל רגשי מאחר וזה קורה די הרבה לאורך הסיפור; והשני הוא מצב בו הצופים מחכים שוויליאם וניקו יחזרו אל המסך ברגע שהעלילה מתמקדת בדמויות אחרות. התחושה היא שלפחות רוב המסע הזה משעמם בערך כמו להסתכל על צבע מתייבש על הקיר או כמו לצפות בריק השחור של החלל בתקווה שיקרה משהו מעניין.

גם כאשר מתרחקים מהדמויות עצמן ומסתכלים על קווי העלילה בתמונה הגדולה יותר אפשר בקלות לגלות אינספור בעיות, בעיקר המון החלטות שנוגדות כל היגיון בריא וגורמות להשלכות קשות. משהו בלוגיקה הפנימית של הסדרה פשוט שגוי מיסודו. באמת, אם האנושות של חיים אחרים היא בעלת יצר הישרדותי כל כך חלש אולי עדיף שהחייזרים יכחידו אותה. תוסיפו על זה כמה חורים רציניים בעלילה. הרחבה על הנושא עלולה להכיל ספויילרים, אז ניאלץ לוותר הפעם.

בכלל, התסריט כולו נראה כאילו הוא מושפע מאוד מאלמנטים שהצליחו ביצירות אחרות – אימה סטייל הנוסע השמיני, ניסיון תקשורת עם חייזרים כמו בהמפגש ותככים פנימיים של משחקי הכס. בפני עצמו זה לא בהכרח רע, אבל לא רק שחיים אחרים אינו מחדש דבר בעזרת הרעיונות האלה אלא הוא גם מוציא אותם לפועל בצורה מרושלת וחסרת מעוף.

יש הרבה דברים שעלולים לפגום בסרט או בסדרה – ליהוק שגוי, עריכה מעצבנת, אפקטים באיכות ירודה ועוד. כל אחד מהם בפני עצמו אינו בהכרח קטסטרופה ולפעמים ניתן לסלוח על טעויות בתחומים האלה, אבל מה שמרסק יצירה כבר מהרגע הראשון הוא ללא ספק סיפור שכתוב בצורה גרועה וזה החטא הבלתי נסלח של חיים אחרים שמביא למפלתו הכואבת. תסריטאי שיודע מה הוא עושה יכול היה להפוך את הסיפור להרבה יותר מרגש וסוחף, אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד.

תגובות

במאמר זה

נגישות