אקס-מן: הפניקס האפלה – מגמת שיפור, אך לא מספיק

הפניקס האפלה אמנם מהעביר את הסיפור המוכר טוב יותר בהשוואה ל"המפלט האחרון" ומצליח להימנע משגיאותיו, אך על הדרך עושה שגיאות משלו

הפניקס האפלה

כשנודע לי לראשונה שעושים עוד סרט של אקס-מן על הסיפור של הפניקס הרגשתי חשש מסוים. הסיבה לכך היא שהתוצאה של הניסיון הקודם לעבד את קו העלילה הזה בסרט המפלט האחרון הייתה די שטחית ומאכזבת, וחששתי מהאפשרות שההיסטוריה תחזור על עצמה. אך למרבה הפלא, אקס-מן: הפניקס האפלה מצליח להפתיע לטובה. אך האם זה מספיק?

אקס-מן: הפניקס האפלה הוא הסרט האחרון, לפחות עד שדיסני תגיד אחרת אחרי שרכשה את פוקס, בסדרת סרטי האקס-מן בכיכובם של ג’יימס מק’אבוי ומייקל פסבנדר. הוא מתאר כיצד במסגרת משימת חילוץ בחלל הדמות של ג’ין גריי (סופי טרנר ממשחקי הכס), אותה הכרנו לראשונה בסרט הקודם (והכושל) אפוקליפסה, נחשפת לפרץ אנרגיה מסתורי שאמנם מצד אחד מחזק את כוחותיה פי כמה אך מצד שני גם הופך אותה לבלתי יציבה ואפילו מסוכנת לסובבים אותה. במקביל, היא צריכה להתמודד גם עם עברה הטרגי שהוסתר ממנה ועם גזע חייזרים שרוצה את הכוח שלה לעצמו.

סופי טרנר מצליחה להפיח חיים בדמות שבסדרת הסרטים הנוכחית הייתה משנית. היא מציגה את הקונפליקט שנוצר בה בין הרצון לרסן את כוחותיה כדי להפסיק לפגוע באנשים, לפעמים בצורה קשה מאוד, לבין הדחף לקרוע לחתיכות כל מה שעלול לאיים עליה. גם המסע לחשיפת העבר המשפחתי שלה מצליח להיות רגשי ואינטלגנטי בנקודות מסויימות. בין לבין ישנם כמה קווי עלילה צדדיים, חלקם מוצלחים וחלקם פחות, שנועדו בעיקר לתמוך בסיפור המרכזי.

אך זו גם הבעיה הגדולה של הסרט מאחר שבסופו של דבר, מדובר בסיפור שכבר כולנו ראינו בעבר על המסך הגדול עם המפלט האחרון. על בסיס זה אפשר לנחש מראש או תוך כדי התקדמות העלילה את רוב ההתרחשויות העתידיות שלו, מינוס יו ג’קמן כי הוא נעדר מהעיבוד הנוכחי. הסרט אינו מנסה לחדש הרבה אלא פשוט מספר את קו העלילה המוכר בצורה טובה יותר בהשוואה לניסיון הקודם על ידי התקרבות אל חומר המקור. יכול להיות שקהל צעיר יחסית שאינו מכיר את המפלט האחרון יהנה ממנו יותר. בנוסף, מנקודת הנחה שהיוצרים ידעו מראש שהפניקס האפלה יהיה הפרק הבא, לדעתי היו צריכים להשקיע יותר בפיתוח הדמות של ג’ין גריי עוד בסרט הקודם כדי שהקהל יתחבר אליה.

בין הסצינות הרגשיות של ג’ין גריי תמצאו כמות בלתי מבוטלת של אקשן כיפי, גם בין חברי האקס-מן עצמם או מוטאנטים אחרים אך גם מול האויב המשותף שנחשף מולם. יש לציין לטובה את הביצוע של סצינת העימות הראשון בין האקס-מן לבין ג’ין גריי, כמו כן סיקוונס אקשן ארוך שנערך על גבי רכבת משוריינת. אך ישנה בעיה גם בחזית הזו, מבלי כמובן להיכנס לספויילרים, והיא שהסרט נגמר בקול ענות חלושה. משהו בעימות האחרון נותן תחושה של חוסר סיפוק, אולי בגלל שהוא הרגיש קל מדי ולא מאתגר עבור הדמויות המשתתפות בו.

נקודה ספציפית אחרת שהפריעה מבחינתי, וסלחו לי אם אשמע קטנוני לרגע, הייתה סצינה שמתאפיינת בפמניזם ארסי. אחרי המשימה בחלל, רייבן (ג’ניפר לורנס) אומרת לצ’ארלס אקסייבר ש”נשים תמיד מצילות את הגברים פה, עדיף תשנה את שם הקבוצה לאקס-ווימן”. חוץ מזה שעובדתית זה לא נכון (*שיעול* אקס-מן: העתיד שהיה *שיעול*), זו הייתה סצינה מיותרת שאיננה תורמת דבר. כמובן שסיפור כמו של הפניקס חייב להיות מובל על ידי דמות נשית חזקה, אך בשביל מה להיות בוטים ומגעילים?

בשורה התחתונה, אקס-מן: הפניקס האפלה לוקח את הסיפור המוכר לנו כבר ובאופן מפתיע מצליח להעביר אותו לצופה בצורה טובה יותר מקודמו. בתור פרק סיום של סדרת הסרטים הנוכחית הוא בסדר, אך לא מעבר לכך. הוא סרט כיפי במקרה ויש לכם שעתיים פנויות לשרוף, אך אם אתם מתלבטים בינו לבין סרט אחר ברשימת הצפייה שלכם, כנראה שלא הייתי מציב אותו בראש סדר העדיפויות. ובכלל, קשה להתלהב מעוד סרט גיבורי-על כאשר אנחנו בסך הכל חודש וקצת אחרי יציאת סוף המשחק.

תגובות

במאמר זה

נגישות