Trials of Mana – חידוש מוצלח לקלאסיקה פחות מוכרת

בתקופה בה משחקים קלאסיים רבים מקבלים חידושים מודרניים, זו הזדמנות להכיר גם כאלה כמו Trials of Mana שהיו פחות מוכרים בזמנו וליהנות מבידור קליל

trials of mana

אין ספק שזוהי שעתם החדשה של החידושים למשחקים ישנים. כמעט בכל חודש יוצאת עוד גרסה מחודשת למשחק ותיק ובדרך כלל פופולארי מאוד, וחלק מהגרסאות האלה מוצלחות במיוחד. בחודש האחרון Square Enix הגדילה לעשות והוציאה שני משחקים בגרסאות מחודשות. הראשון הוא הגרסה שהייתה שנים בפיתוח של Final Fantasy VII והשני הוא למשחק קצת פחות מוכר, אבל כזה שהפך גם הוא לסוג של מיתולוגי ועליו אנחנו מדברים היום, Trials Of Mana.

המשחק המקורי יצא בשנת 96 למכשיר הסופר נינטנדו, ובכלל לא הגיע למדינות המערב אלא יצא רק ביפן. הוא המשחק השלישי בסדרת Mana, והגיע אלינו כבר בשנה שעברה באוסף של שלושת המשחקים שהוציאה החברה, אבל בגרסת ה-16 ביט המקורית, רק מתורגמת סוף סוף לאנגלית.

החידוש הנוכחי הוא כמעט משחק חדש לגמרי, ששומר על העלילה של המשחק המקורי כמעט באדיקות, וגם על אותה משחקיות די פשוטה של Action RPG, עם מעט שיפורים הכרחיים למשחקים מודרניים. כמו במשחק המקורי, גם כאן אפשר לבחור בתחילת המשחק דמות אחת ראשית מתוך שש דמויות, ועוד שתי דמויות משניות מתוכן. כל דמות מתחילה את הסיפור שלה במקום אחר, אבל תיפגש בדרך עם שאר הדמויות, והסיפור שלהן מתישהו יתרחש במקביל לאחרות. בסך הכל מדובר בהמון שעות משחק, אם רוצים לשחק את כל הסיפורים, בהתחשב שהסיפור של כל דמות בנפרד אורך כ-20 עד 30 שעות.

העלילה עצמה, כראוי למשחק בן 25 שנה, בסיסית למדי, והדמויות מאופיינות בקווים כלליים בדרך כלל, בלי יותר מדי דיאלוגים ארוכים. יש משהו קצת מקסים ונוסטלגי בעלילות פשוטות שכאלה, אבל קשה שלא להרגיש שמדובר בעלילה די בסיסית שהיום אף משחק לא היה מסתפק בה.

גם המשחקיות סובלת ונהנית במקביל מאותם מאפיינים. הקרבות בזמן אמת די בסיסיים, בלי יותר מדי מהלכים מסובכים שדורשים שימוש בכל הכפתורים בשלט. שוב, מצד אחד זה מאוד כיפי לשחק במשחק פשוט מדי פעם, שלא דורש יותר מדי, אבל מצד שני לפעמים הפשטות הזו יכולה להתחיל לשעמם אחרי כמה שעות משחק.

הממשק עצמו דווקא שודרג היטב, והרבה יותר קל עכשיו להשתמש בחפצים לריפוי או להחליף ציוד, וזה בהחלט שדרוג משמעותי וראוי שכיף לראות. גם הגרפיקה עברה שדרוג משמעותי. לא רק שעכשיו היא בתלת מימד ולא בפיקסלים, היא איכשהו מצליחה לשמור על הקסם והצבעוניות של המשחק המקורי, שהיה אחד ממשחקי ה-16 ביט הכי יפים אי פעם. הגרפיקה לא מורכבת ומודרנית בטירוף, אבל היא חמודה, יפה, עושה את העבודה, ובעיקר מאוד נעימה לעיו.

כמו הגרפיקה, גם המוזיקה של Trials of Mana עברה שדרוג נעים ועכשיו נשמעת הרבה יותר טוב, אבל מי שרוצה בכל זאת את הפסקול המקורי יכול לשנות אליו בכל רגע.

בסופו של דבר, מי שמחפש RPG קליל, כיפי ויחסית בסיסי יוכל למצוא פה המון שעות של הנאה. מכיוון שהמשחק כמעט ולא מוכר לקהל המערבי, חסרה פה תחושת הנוסטלגיה שלא מעט חידושים אחרים מעוררים אצלנו, אבל גם בלעדיה, מדובר במשחק שהחסרונות היחידים שלו הם בפשטות שלו, ולחלק גדול מאיתנו גם אלה לא נחשבים חסרונות בכלל.

תגובות

In this article

נגישות