בדרך כלל, סרטים שעוסקים בחג המולד אינם מדברים אלי. מה לעשות, לא גדלתי בדת הרלוונטית לנושא ולכן לא ממש מעניין אותי כל הרעיון של זקן שמנמן שנדחס במורד ארובות כדי להעניק מתנות לילדים באישון לילה. אבל אז הגיע סרט האנימציה קלאוס של נטפליקס והצליח להפתיע אותי לטובה מספיק כדי להתעניין בכל זאת.
עלילת הסרט מתחילה עם צעיר מפונק בשם ג'ספר (ג'ייסון שוורצמן), שאביו שלח אותו לאקדמיה לאימון דוורים (היה יכול להיות שימושי מאוד בארץ) בתקווה שיתאפס על עצמו. זה לא הצליח וכעונש הוא שלח אותו להקים סניף דואר בעיירה שכוחת-אל והציב לו אולטימטום להגיע למספר מסוים של חבילות ומכתבים, ואם לא – שיתחיל לטפח לעצמו פינת רחוב לגור בה. המשימה מתגלה כקשה במיוחד אחרי שמתברר שתושבי העיירה מחולקים לשתי משפחות שמסוכסכות ביניהן והחבילה היחידה שסביר להניח שירצו לשלוח זו לזו היא מטען חבלה. דברים מתחילים להשתנות כאשר ג'ספר פוגש את קלאוס (ג'יי קיי סימונס מסרטי ספיידרמן ועוד), שומר יערות בהווה ויצרן צעצועים לשעבר שהרחיק את עצמו מכל המהומה.
קלאוס נכתב ובויים על ידי סרג'יו פבלוס. אמנם סביר להניח שהשם הזה לא ידליק בראשכם שום נורה, אבל בפועל את העבודה שלו באנימציה ועיצוב דמויות כבר ראיתם: החל מסרטים קלאסיים של דיסני כמו טרזן והרקולס ועד לסדרת סרטי גנוב על הירח והמיניונים, כל אלה הם עבודות שלו אי-שם במקום כמעט נסתר מאחורי הקלעים. זו הפעם הראשונה שפבלוס מנסה את ידיו גם בכתיבה ובבימוי סרט ויש לזה פלוסים ומינוסים, שבאים לידי ביטוי בצורה ברורה מאוד בסרט.
כצפוי מבעל מקצוע עם ותק של כל כך הרבה שנים בתחום, האנימציה ועיצוב הדמויות פשוט מרהיבים למראה החל מהדמויות הראשיות ועד לדמויות הילדים, אליהן נחזור בהמשך. גם אפקטים שונים שנראים על המסך כמו הרוח שנושאת את עלי השלכת נראים נהדר. ההשקעה העצומה בפן הויזואלי יחד עם ביצועים נהדרים של צוות הדיבוב יוצרים יחדיו לפחות שתי דמויות מרכזיות שכיף לצפות בהן.
הכתיבה, לעומת זאת, לפעמים לוקה בחסר. אבל בואו נתחיל בדברים החיוביים. קלאוס מנסה להעביר מסר חיובי לפיו מעשה טוב אחד נותן השראה למעשה הטוב הבא. זה בא לידי ביטוי כאשר ג'ספר משדל את ילדי העיירה להתנהג יפה תמורת מתנות מהמחסן של קלאוס. השיפור בהתנהגות הילדים מחלחל אל ההורים, שמפסיקים להתקוטט. ההתפשטות של המסר בין התושבים הוא חלק מהותי בהתפתחות של כל הדמויות והוא גם מקסים בפני עצמו. על הדרך לאט-לאט נבנית האגדה על סנטה קלאוס על כל פרטיה, לדוגמה מאיפה הגיע הרעיון שהוא נוסע על עגלה רתומה לאיילים מעופפים. השלבים בהתפתחות הסיפור בשילוב האיכות הגבוהה של הציור והאנימציה יוצרים יחד אפקט קסום שמחמם את הלב בקור של דצמבר.
אך כמו שכבר נאמר, יש גם צדדים חלשים יותר בתסריט. לדוגמה, אין שום הסבר לשורש הסכסוך המר בין המשפחות מעבר לכך שזה היה המצב הקיים מאז ומעולם. בנוסף, לפעמים התסריט צפוי מראש בצורה כואבת ולצערי הצלחתי לנחש כמעט לפרטי פרטים את התפתחות העימות הסופי בסרט. גם אם זה סרט לכל המשפחה אין זה אומר שחלקים מהותיים בעלילה חייבים להיות שקופים כמו חלון ראווה.
על אף החיסרון שציינתי לעיל, אני עדיין ממליץ לכם למצוא ערב קריר ולהתכרבל מול הסרט הזה. קלאוס הוא סרט מקסים גם אם איננו מושלם ואני יכול בהחלט להבין מדוע החליטו להעמידו לפרס סרט האנימציה הטוב ביותר בטקס פרסי אנני 2020. אמנם אינני יודע היכן הוא עומד ביחס לסרטים קודמים שעוסקים בחג המולד, אבל אני כן יודע להגיד בלב שלם שנהניתי מהחוויה שהוא מציע.
תגובות
