“זה מה שחסר לי עכשיו” פשוט לוקה בחסר

הסדרה החדשה של נטפליקס "זה מה שחסר לי עכשיו" משלבת בין דרמת תיכון לבין פרוטגוניסטית עצבנית עם כוח-על, אבל נגמרת בדיוק כשתתחילו לשקוע בה

זה מה שחסר לי עכשיו

יומני היקר שלום. חיפשתי איך להעביר את יום החופש של הבחירות ובהמלצתו של נטפליקס צפיתי בסדרה זה מה שחסר לי עכשיו (I Am Not OK With This במקור). בדיעבד אולי היה אפשר לנצל את היום הזה בדרכים מהנות או פרודוקטיביות יותר, אבל מה לעשות שכוח העל שלי אינו לחזור אחורה בזמן. טוב, לפחות אפשר לכתוב על זה ביקורת.

עלילת זה מה שחסר לי עכשיו מספרת על סידני, נערה בת 17 ממוצעת מינוס שמגלה יום אחד שיש לה כוח-על, כנראה סוג של טלקינזיס, שמאפשר לה להזיז דברים בכוח המחשבה. אבל היא לא שולטת בכוח הזה ואם היא במצב הרוח הלא נכון אתם יכולים לצפות שיקרה אסון כלשהו. ברקע היא צריכה להתמודד עם בעיות שאופייניות לגיל ההתבגרות כמו בדידות חברתית וכל דרמת התיכון הרגילה של היחסים בינו לבינה בגיל הזה, אך גם עם האתגר של עיכול מותו הטרגי של אביה. הסיפור מבוסס על קומיקס של צ’ארלס פורסמן, יוצר סוף הפאקינג עולם, שגם הוא קיבל עיבוד בנטפליקס.

נתחיל עם הדברים הטובים – השחקנית סופיה ליליס (ברבלי מארש מהסרט זה) עושה עבודה נפלאה בתור הפרוטגוניסטית של זה מה שחסר לי עכשיו. היא מגלמת מצוין את הדמות שלה, אותה נערה מופנמת ורגילה לחלוטין, שכל מה שהיא רוצה זה לשמור על פרופיל נמוך ולהיעלם מהעין. היא מספקת בדיוק את המינון הנכון של נערה מרדנית ומעוצבנת תמידית לצד שמירה על הקסם שמאפיין את גיל התיכון. גם וייאט אולאף (סטנלי אוריס, זה) עושה עבודה טובה בתור השכן הסטלן שכלפי חוץ לא שם על אף אחד, אבל עמוק בפנים יש לו לב.

נקודה טובה נוספת היא השימוש ביומן של סידני, דרכו היא מקריינת את סודות ליבה לצופים ופורקת הרבה עצבים על הדרך. היומן מספק את הרגעים החביבים יותר בסדרה ובלעדיו היא כנראה הייתה הרבה יותר משעממת. אבל למרות זאת, הוא אינו מצליח להציל אותה מהחיסרון הבולט שגורר אותה למטה.

הבעיה הגדולה ביותר של זה מה שחסר לי עכשיו היא אורכה הקצר להחריד. סה”כ מדובר בשבעה פרקים של בערך 20 וקצת דקות כל אחד. העלילה מתקדמת בקצב איטי יחסית בפרקים הראשונים, מה שנתפס בעיני כמוזר מאוד בהתחשב שהיא כה קצרה. עד שכבר קורה משהו משמעותי הצופה נמצא כבר בערך באמצע העונה, מה שאינו משאיר מספיק זמן לקווי העלילה הרבים שלה להתפתח ברמה מספקת. גם הסוף אינו נותן הרבה מעבר לקליף-הנגר, שמשאיר את הצופה בתחושה שכל העונה הזו הייתה מקסימום פרולוג למשהו גדול יותר אותו אולי נזכה לראות רק בעונה הבאה.

זה מאכזב מאוד בהתחשב שמה שהסדרה הזו מנסה לעשות הוא להציג את הצד האפל של בעלות על כוח בלתי נתפס, קונספט שבאופן כללי תמיד מושך את הקהל. היא מזכירה במידה מסוימת סדרה אחרת של נטפליקס מלפני חצי שנה בערך, איך לגדל גיבור-על, רק שהעבירו את הסיפור לגיל ההתבגרות וחספסו אותו. בכל אופן, הרעיון כולו היה יכול להתפתח ולהגיע לאיזשהו מיצוי הרבה יותר מעניין כבר בעונה הנוכחית אילו היה מקבל מספיק זמן מסך, או לחילופין אם קצב העלילה היה מהיר כדי להספיק יותר.

זה מה שחסר לי עכשיו היא כמו קלישאה על נערים חביבים ומקסימים בגיל ההתבגרות, שמתפזרים לכל עבר ולא יודעים לארגן את הזמן שלהם נכון. היא נגמרת ברגע שדברים מתחילים קצת להתחמם, וחבל. אפשר רק לקוות שכאשר תצא עונה נוספת, אם זה יקרה בכלל, היא תתבגר ותשכיל ללמוד מהטעויות שלה.

תגובות

במאמר זה

נגישות