פעם הייתי צופה באנימה בלי סוף, אבל כיום באופן טבעי הזמן הפנוי שלי התקצר משמעותית כי זה מה שקורה כשמתבגרים. לכן, כאשר מתחילה עונת שידורי אנימה חדשה אני בוחר בפינצטה במה אני מתכוון לצפות. האם סדרת האנימה המבטיחה דוקטור סטון (Dr. Stone) הייתה בחירה נכונה? התשובה בהמשך מאמר ההתרשמות הראשונית מהסדרה.
דוקטור סטון, שמבוססת על מנגה מצליחה שעונה לאותו שם, מתרחשת בעתיד דיסטופי בו הציוויליזציה האנושית חדלה מלהתקיים על כדור הארץ בעקבות תופעה מוזרה שהפכה את כל האנשים בעולם לפסלי אבן. באורח פלא, 3,700 שנה אחרי אותו אירוע מסתורי שני תיכוניסטים משתחררים מכלאם – סנקו (Senku), מדען מוכשר ושאפתן במיוחד; וחברו הטוב טאייג'ו (Taiju) שיש לו יותר שרירים משכל. סוג של צמד הפכים שמשלימים את החסרונות אחד של השני, ותיכף נתייחס לכך בהרחבה. יחד הם רוצים מצד אחד לפתור את התעלומה ומצד שני להתניע מחדש את הציוויליזציה האנושית בהקדם מתקופת האבן חזרה לעידן המודרני. אך הם אינם היחידים שחזרו לחיים ויש מי שמעוניין להשאיר את המצב כפי שהוא כרגע.
אחרי צפייה בארבעת הפרקים הראשונים של דוקטור סטון, הבנתי שאחד הדברים שהכי מושכים אותי בסדרה הוא התפקיד שממלאת כל אחת מהן מבחינת הצופה: מצד אחד של המתרס יש את טאיג'ו, גיבור שונן רעשן וטיפוסי, כזה שיש לו עקרונות של ברזל והוא אינו מוותר עליהם גם כאשר המצב נראה בכי רע עבורו. מצד שני יש את סנקו, דמות מתוחכמת ומניפולטיבית שמשתמשת בידע הרב שברשותה כדי לפתור בעיות באמצעים מציאותיים. התוצאה היא שתי דמויות שמדברות אל קהלי צופים שונים – מצד אחד נוער שמחפש דמות שונן קומית להישען עליה סטייל נארוטו בתחילת דרכו, ומצד שני דמות בוגרת ועגולה יותר בסגנון לייט יאגאמי ממחברת המוות שמניעה את העלילה למחוזות מסקרנים ואפילו מצליחה לפעמים להפתיע. לכן, באופן אישי מצאתי את עצמי מתחבר יותר לדמות של סנקו מאשר לטאיג'ו, שמומלץ שהמדבב שלו ינמיך טונים בפרקים הבאים כי זה נשמע כמעט כאילו הוא עושה תחרות עם Black Clover.
אגב, אם כבר הזכרנו את סנקו, אחרי בדיקה מהירה ברשת מתברר שלאמצעים בהם הוא פותר בעיות בכל יש אחיזה במציאות שלנו. אז כנראה שיש סיבה טובה מדוע מופיעה בתחילת כל פרק שקופית שאומרת לא לנסות את הדברים האלה בבית. הרי אף אחד לא ירצה לקחת אחריות אם מישהו יצפה בפרק ויפוצץ לעצמו את היד בניסיון להכין אבק שריפה.
האנימציה עצמה מרהיבה ואינה חוסכת בפרטים, הן בפירוט של הדמויות והן בהצגת הסביבה הפראית של הטבע שהשתלט על כל חלקה טובה אחרי אלפי שנות היעדרות של הגורם האנושי מהמשוואה. האנימטורים הוכיחו גם שהם יודעים לעשות מעברים חלקים בין סצינות קומיות לסצינות הרציניות יותר, ואפשר רק לקוות שהם ימשיכו בעבודתם הטובה.
אז בחזרה לשאלה שהעלתי בתחילת המאמר – האם דוקטור סטון שווה את הזמן הפנוי המוגבל שלי ושלכם? התשובה היא, נכון לעכשיו, כן. אני לא יודע מה צפוי לנו בהמשך הדרך, אבל עד עכשיו הסדרה הוכיחה את עצמה כראויה לצפייה או לכל הפחות כמומלצת להיכנס לרשימת הצפייה העתידית שלכם כאשר יהיה לכם זמן עבורה.