ז'אנר משחקי האסטרטגיה כבר כמעט ומת. אם בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 היה מדובר בז'אנר ששלט ביד רמה במשחקי המחשב האישי, עם המוני משחקים שהיו פופולאריים במיוחד, בשנים האחרונות נראה שכבר כמעט ולא נשארו משחקים בז'אנר הזה, ובמיוחד מסוג משחקי האסטרטגיה בזמן אמת, שהיו הכי פופולאריים בזמנם. Starcraft הוא כמעט המשחק היחידי ששרד מאז, וגם זה בזכות הפיכתו לספורט רשמי בקוריאה. בתוך כל השינוי הזה, סדרת Dawn Of War היתה סוג של משב רוח מרענן בשנים האחרונות. לא רק ששני המשחקים הקודמים בסדרה זכו להצלחה יחסית לז'אנר הגוסס שהם חלק ממנו, היא גם הצליחה לקחת את עולם משחקי השולחן של Warhammer, שעד אז זכה בעיקר למשחקי אסטרטגיה מסובכים ומורכבים בתורות, והפכה אותו לעולם נגיש וקל למשחק הרבה יותר.
כמעט עשור עבר מאז המשחק הקודם בסדרה, שזכה לחיים ארוכים יחסית עם חבילות הרחבה שהמשיכו לצאת שנים אחרי יציאתו לשוק ב-2009, ועם השנים השתנתה גם המשחקיות לא מעט. שני המשחקים הקודמים בסדרה התרכזו בעיקר במלחמה עצמה ופחות בבניית בסיס ובניינים. המאפיין הזה, של התמקדות בקרבות ובאסטרטגיית לחימה, כולל הבדלי גבהים, שימוש במחסות כדי להגן על החיילים ופגיעות של חיילים להתקפות מהצד או מאחורה, יחד עם ההתמקדות בתפיסת נקודות אסטרטגיות בזירות הקרב, הפכה את המשחק למהיר יחסית, וכזה שכיף לשחק בו בלי לחשוב יותר מדי על הבסיס והמתנה להרכבת הצבא באיטיות בתחילת כל משימה.
Dawn of War 3 דווקא עושה צעד אחורה מהבחינה הזו, ומתמקד קצת יותר בבסיס ובבנייה של בניינים, כמו גם מבטל חלק מאסטרטגיות הקרב כמו המחסה והפגיעות מהצדדים ומאחורה. השינויים האלה אולי הופכים אותו לקצת פחות דינמי ו"קרבי", אבל משווים לו הרגשה קצת אולד סקולית, שמעלה זכרונות ממשחקי האסטרטגיה הקלאסיים של פעם. העובדה שאת הצבא מלווים גם דמויות "גיבורים" ענקיות עם כוחות חזקים יוצרת זיקה אל Warcraft 3 והגיבורים שלו שגם שם הניעו את העלילה, אחד המשחקים האהובים עליי.
אם כבר נגענו בענייני עלילה, גם פה, כמו במשחקים הקודמים, יש למשחק עלילה גדולה ובומבסטית כיאה למשחקים בעולם המשוגע של Warhammer. כולם פה גדולים, כולם חזקים וכולם אוהבים לצעוק כל הזמן. למרות הדמיון למשחקים הקודמים, העלילה בכל זאת מצליחה להיות כיפית (מה לא כיף באנשים שצועקים והורגים כל הזמן?) ולסחוב לאורך הקמפיין הארוך יחסית בקלות. נשק חדש ואימתני (כמובן) התגלה על כוכב בשם Acheron ושלושה צבאות נלחמים על שליטה בו: "עורבי הדם" של צבא המארינס האנושי, גזע האלדר (Eldar) המתקדם וצבא האורקים.
הקמפיין של Dawn of War 3 ארוך למדי (17 משימות לא קצרות) והוא עושה משהו שכמעט אף משחק אחר לא ניסה לעשות. ברוב המשחקים אתם משחקים או כמה קמפיינים קצרים, כל אחד משויך לצד אחר במלחמה, או קמפיין אחד לצד של ה"טובים" כשאת הצד השני (או שאר הצדדים האחרים) תצטרכו לשחק רק במשחק מרובה השחקנים ולהכיר את ההבדלים בין הצבאות רק ככה. פה, מדובר בקמפיין אחד ארוך שקופץ בין הצדדים השונים במלחמה, כדי שתוכלו להכיר ולשחק בשלושתם, וגם כדי לעזור לעלילה להיות יותר דינאמית. במשימה אחת תשחקו את בני האדם, משימה אחרי זה את האורקים וככה עוד ועוד החלפות ככל שהמשימות דורשות. מצד אחד מדובר בגיוון מעניין ומסקרן ששומר על רמת מתח גבוהה לאורך כל הקמפיין, אבל מצד שני זה מרגיש לפעמים קצת מקוטע וחסר רציפות, לקפוץ ככה מצבא לצבא. בכל זאת, היתרונות עולים על החסרונות וכיף להסתגל בכל קרב מחדש לצבא אחר ולהבדלים הקטנים ביניהם. בני האדם יודעים לייצר חיילים מכמה סוגים של בניינים וגם להנחית חיילים באמצע הקרב, האלדר יכולים לבנות בניינים גם מחוץ לבסיסים שלהם וחיילים שלהם יכולים להשתגר מבניין לבניין וכך לחצות מרחקים ארוכים בזמן קצר והאורקים יכולים לשדרג את עצמם במהלך הקרב ע"י שימוש בשאריות מתכת מבניינים או אויבים הרוסים. לא הבדלים גדולים, אבל הם מוסיפים לא מעט גיוון בין המשימות.
אם חסרים לכם בחייכם משחקי אסטרגיה, Dawn of War 3 הוא בערך כל מה שחסר לכם. הוא מהיר, כיפי, נראה ממש טוב ומעורר לא מעט נוסטלגיה למשחקי האסטרטגיה של פעם. הוא לא מושלם, אבל בימים כאלה בהם אין לנו הרבה משחקים מהסוג הזה, כיף לראות משחק טוב ומלוטש כל כך בז'אנר הזה.
תגובות
במאמר זה
