הציפייה למשחק הרביעי (לפחות מבחינה רשמית, כי היו עוד הרבה משחקים בדרך, שהמפתחים פשוט החליטו להתעלם מהם) בסדרת קראש הייתה ממש רכבת הרים. בכל זאת, מדובר במשחק הראשון שקניתי יחד עם הפלייסטיישן 1 שלי, לפני כמעט 25 שנים, וזה מה שהתחיל את ההתמכרות למשחקי וידאו בעצם. ההכרזה על קראש בנדיקוט 4, שיהיה המשך ישיר לטרילוגיה המקורית ויתעלם מכל ההמשכונים הלא מוצלחים, הייתה מרגשת. אבל ככל שחלף הזמן ויותר חומר הופץ על המשחק, עלו מחשבות שאולי כבר העולם התקדם הלאה ממשחקים מהסוג הזה, שמרגישים קצת מיושנים, לפחות כשדורשים עליהם מחיר מלא ולא מחיר אינדי שהרבה יותר קל לעיכול.
כשהמשחק הגיע סוף סוף, החששות האלה גם התממשו. על פניו, מדובר במשחק שמחזיר עטרה ליושנה, עושה כבוד למשחקים המקוריים בסדרה ובעיקר מרגיש כמו משחק שהמפתחים השקיעו בו לא מעט. הגרפיקה שמחה וצבעונית. היא מצליחה להיראות מודרנית יחסית וגם להרגיש שייכת לאותם משחקים ותיקים, כמו גם המוזיקה והאפקטים. גם השליטה בקראש (או בקוקו, ואליהם מצטרפים גם דמויות נוספות בשלבים מסוימים) מרגישה מדויקת ממש כמו במשחקים ההם.
אבל, כמו המשחקים ההם, העלילה מועברת בסרטונים קצרים בין השלבים, רק שפתאום היא מרגישה הרבה יותר ילדותית ממה שזכרנו. גם משחקים כמו Rachet and Clank משתמשים בחוש הומור ילדותי בסרטונים, רק ששם זה מרגיש משעשע וחמוד ופה משום מה ההומור עובר כרדוד מאוד.
בדקות הראשונות, השלב הראשון מרגיש ממש כמו העתק של המשחקים הישנים עם גרפיקה חדשה, אבל מהר מאוד המשחק משלב בשלבים הבאים אלמנטים חדשים, כמו מסכות חדשות שנותנות לקראש יכולות דוגמת לעצור את הזמן או לשנות את כוח המשיכה.
אבל למרות החידושים האלה, לאורך כל קראש בנדיקוט 4 מקננת ההרגשה שמדובר במשחק מיושן עם גרפיקה חדשה. השלבים קצרים ומנותקים אחד מהשני, העלילה לא לוקחת את עצמה ברצינות מדי ולכן לא באמת מהווה מוטיבציה להתקדמות, ובעצם העניין הוא פשוט לסיים את השלבים עם כמה שיותר תפוחים שאספתם, כמה שיותר ארגזים ששברתם, וכמה שפחות חיים שנשרפו בדרך. סיימתם שלב? עוברים לבא וכן הלאה, ואחרי כמה שעות בודדות מסיימים את כל השלבים, כ-50 בערך. מי שאוהב לסיים משחקים עד הסוף, לאסוף כל דבר שאפשר ולהוציא את הציון הכי גבוה בכל מסך, ימצא פה עוד עניין לשעות ארוכות, אבל רוב השחקנים יאבדו עניין עוד הרבה לפני זה.
כל הדברים האלה הם לגיטימיים כשמדובר במשחק אינדי בעלות נמוכה, אבל כשמדובר במשחק במחיר מלא וגבוה, יש לי הרגשה שהקהל של היום מצפה למשהו שהוא קצת מעבר לזה.
קראש בנדיקוט 4 הוא אינו משחק גרוע. רחוק מזה: הוא מלוטש, עשוי היטב, ואפילו כיפי רוב הזמן. הוא פשוט משחק שמרגיש קצת מנותק מהתקופה שבה הוא יצא, וכזה שיהיה שווה לחכות עד שהמחיר שלו ירד, כדי להנות ממנו כמו שצריך.
תגובות
