ארטמיס פאול – עיבוד חסר קסם, חן או היגיון כלשהו

אמנם ארטמיס פאול הוכרז ע"י דיסני בתור "הארי פוטר הבא", אבל אפשר להגיד כבר עכשיו שאין שום סיבה לג'יי קיי רולינג להיכנס ללחץ

ארטמיס פאול

כאשר נודע כי ארטמיס פאול יקבל עיבוד קולנועי, אז דיסני, שעומדת מאחורי ההפקה, מיהרו להכריז ש"הוא הולך להיות הארי פוטר הבא". כמובן שאחרי אמירה בומבסטית כזו הציפיות של כולנו עלו בהתאם. אבל האם הוא מצליח להגשים את השאיפות הגבוהות הללו או כגודל הציפייה כך גודל האכזבה?

הסרט ארטמיס פאול מבוסס על סדרת ספרים מצליחה של סופר אירי בשם אואן קולפר בעלת אותו שם. העלילה מספרת על הנער הגאון ארטמיס פאול, שיוצא לחפש חפץ קסום במטרה לסחור בו ולשחרר את אביו לחופשי לאחר שנחטף. על הדרך הוא מגלה שכל סיפורי הפיות ושאר המיתולוגיות שאביו סיפר לו הם אמת ואמיתה. בנקודה זו אציין שאינני מכיר את חומר המקור, לכן הביקורת תתייחס לסרט כסיפור שעומד בפני עצמו.

את הבעיות הרבות של ארטמיס פאול תגלו כבר ברגעיו הראשונים. לאורך רוב הסרט תלווה אותנו קריינות, שתפקידה העיקרי הוא להסביר כל דמות או מקום חדשים שמופיעים על המסך. הבעיה היא שנוצר אפקט מצטבר של אקספוזיציה אינסופית ומעייפת, שעוברת על אחד החוקים הבסיסיים ביותר בתסריטאות – אל תספר, תראה. ואם חייבים לספר, אז ממש בכמה מלים בודדות. זה לא מעניין אם תספרו לנו שארטמיס הוא סוג של גאון, אנחנו רוצים לראות הוכחה לכך.

ואם כבר הזכרנו את ארטמיס, בואו נדבר עליו קצת. את הדמות מגלם פרדיה שו, שלפחות על פי IMDB זה התפקיד הראשי הראשון שלו על המסך הגדול. את חוסר הניסיון הזה רואים לאורך כל הסרט – המשחק שלו שטחי, חסר הבעה ונטול רגש 99% מהזמן. אמנם הוא אמור להיות איזשהו גאון רציונלי, אבל תצוגת המשחק המונוטונית שלו פשוט מכאיבה.

התוצאה של הביצועים הירודים הללו הופכת דווקא את הדמות הראשית להכי פחות מעניינת. מי שמנצלים את הוואקום הזה הן שתי דמויות משניות, שתופסות את מרכז הבמה: הראשונה היא הולי שורט (לארה מק'דונל), פיה שחברה בכוח שיטור של העולם הקסום ומחפשת להוכיח שאביה המנוח אינו בוגד; ומאלץ' דיגמס (ג'וש גאד), גמד וענק למחצה עם נטייה מובהקת לקלפטומניה ולהסתבכות בצרות. לשתי הדמויות האלה יש הרבה יותר חן ועניין בהשוואה לדמות הראשית.

לפעמים הדמויות המשניות הן אלה שמצליחות להציל סרט מלהיות כישלון מוחלט, אבל הפעם זה פשוט לא מספיק. הסיבה לכך היא שברגע שתגיעו לסוף הסיפור, תבינו עד כמה העלילה מטופשת ולא הגיונית בכלל. לא ניכנס כאן לספויילרים, אבל אני מחכה בקוצר רוח לרגע שיתפנו לעשות עליו סרטון פארודי ב-How It Should Have Ended.

בכלל, לא ברור מה התסריטאים של הסרט ניסו להשיג. רגע אחד נדמה שהוא מנסה להיות סוג של אושן 11 עם יצורים קסומים מהאגדות ועריכה מהירה, אבל ברגע הבא אנחנו מופגזים באפקטים וסצינות קרב שמנסות להיות אקוומן, ולפעמים התסריט משדר בכלל תחושה שזו קומדיה. מה שמתקבל פה הוא סלט אחד גדול ובלתי ראוי למאכל, כמו ילד שנותנים לו לבשל במטבח ללא השגחה והוא פשוט זורק לקערה מכל הבא ליד.

בשורה התחתונה, ההכרזה של דיסני היא צ'ק ללא כיסוי וג'יי קיי רולינג יכולה להמשיך לנוח בשקט. מדובר באחד הסרטים הגרועים, אם לא להגיד אפילו מביכים, שיצאו מאולפני דיסני בשנים האחרונות. אם אתם מזוכיסטים וממש רוצים לחזות בכישלון הקולוסאלי הזה, ארטמיס פאול זמין לצפייה בשירות הסטרימינג של דיסני פלוס.

תגובות

במאמר זה

נגישות