The Promised Neverland עונה 2 – שרשרת קיצורי דרך שהורסים הכל

לפעמים קיצורי דרך הם דווקא חיוניים, אבל במקרה של The Promised Neverland עונה 2 הם פשוט הורסים כל חלקה טובה של המנגה

The Promised Neverland עונה 2

אם יש משהו אחד שישראלים אינם עומדים בפיתוי שלו, זה קיצורי דרך. מתברר שלפעמים גם היפנים, שידועים כשמרנים ומסורים לעבודתם, סובלים ממעידות בעניין הזה והפעם התוצאה היא The Promised Neverland עונה 2, שעושה את כל קיצורי הדרך המזיקים ביותר.

The Promised Neverland עונה 2 היא המשך ישיר של העונה הראשונה ומתארת את מסע ההישרדות של הילדים בעולם חדש ועוין, אחרי שהצליחו לברוח מה”חווה” שגידלה אותם לצרכי מזון. אמנם הפרקים הראשונים של העונה מבוססים על המנגה המקורית, אבל מיד לאחר מכן היא סוטה מהן בחדות.

לא תמיד קיצורי דרך ודילוגים הם בהכרח משהו רע ולפעמים הם אפילו חיוניים. לדוגמה, נודע לי בדיעבד שהאנימה של סדרת האיגרוף Hajime no Ippo דילגה על מספר סיפורי רקע ועלילות משניות שהופיעו במנגה על מנת להתרכז בעלילה המרכזית. הבעיה של The Promised Neverland עונה 2 מתחילה כאשר היא עושה קיצורי דרך בסיפור המרכזי עצמו.

התוצאה בשטח היא שסדרת האנימה מדלגת על עשרות, אולי אפילו מאות פרקי מנגה, שהיו עשויים להוות בקלות כר פורה לעוד 2-3 עונות מעניינות של אנימה. אמנם הצופים עשויים שלא לחוש בכך במבט ראשון מאחר ואין להם נקודה להשוואה, אבל הם כן עלולים להרגיש שמשהו בהתנהלות הכללית של הסיפור אינו תקין – הדמויות קופצות ממיקום למיקום ופרקים שלמים מתבזבזים על שיחות ארוכות בניסיון נואש לגשר על פערי המידע שנוצרו כתוצאה מהדילוגים. עבור הצופים זה יהיה מוזר ומשעמם. אצל קוראי המנגה אפשר להוסיף תחושות קשות של תסכול ופספוס.

כל כך הרבה דברים התפספסו בעיבוד הזה, שאפשר למלא עמודים שלמים. הנה רשימה חלקית ונטולת ספויילרים: התפתחות שונה של הדמויות הראשיות, מספר דמויות משניות עם סיפור רקע ומטען דרמטי משלהן, תיאור של מאבקי הכוח בין מעמדות השדים, סוף דרמטי ומשמעותי יותר מהסוף הדביק של האנימה והכי חשוב – מה המשמעות של “ההבטחה” שמוזכרת בשם של היצירה.

את הרמז היחיד לכל הרשימה המפורטת לעיל ניתן למצוא בדקה האחרונה של הפרק האחרון באמצעות סדרה של שקופיות, שלא ברור מה התכלית שלה: עבור הצופים של האנימה זו תהיה מצגת סתומה וחסרת משמעות ועבור קוראי המנגה זה רק יעמיק את התחושות הקשות.

עד עכשיו דיברנו בעיקר על ענייני עלילה, אבל זו איננה הבעיה היחידה של העונה הזו. ככל שמתקדמים בפרקים אפשר להבחין בשתי מגמות שליליות נוספות: הראשונה היא איכות הציור ההולכת ומתדרדרת והשניה היא היעלמות המסתורין והמתח שכה אפיינו את האווירה של העונה הקודמת.

השורה התחתונה מתחלקת לשתי המלצות: הראשונה היא לקרוא את המנגה, שהיא באמת יצירת אומנות שתשאיר אתכם על קצה הכסא, במקום לראות את העונה המקושקשת הזו. ההמלצה השנייה היא לצפות רק בעונה הראשונה ולהתייחס אליה כמיני-סדרה כדי להישאר עם טעם טוב בפה, כי בכל זאת יש בה את אחד מפסי הקול המוצלחים ביותר בסדרת אנימה לשנת 2019.

למען הסר ספק – אני מודע לכך שלפחות חלק מהשיקולים לקיצור הסיפור באנימה נבעו מסיומה של המנגה. אבל בכל זאת, בואו נקווה שעוד כמה שנים מהיום מישהו ירים את הכפפה ויעשה את החידוש ש-The Promised Neverland ראויה לו, בדומה למקרה של Fullmetal Alchemist Brotherhood.

תגובות

במאמר זה

נגישות