One Punch Man עונה 2 – איך נפלו גיבורים

החלפת הסטודיו לקראת הפקת One Punch Man עונה 2 השפיע רבות על התוצר הסופי, ולא לטובה, אך אם תתאמצו להסתכל מעבר לבעיות תמצאו את הפארודיה שאהבנו

one punch man עונה 2

כל מעריצי סדרת האנימה שעושה פארודיה אחת גדולה על גיבורי-העל המערביים כססו ציפורניים לקראת One Punch Man עונה 2 משתי סיבות עיקריות – הראשונה היא עונה ראשונה אדירה שהשאירה טעם עז לעוד. השניה היא העברת הפרויקט מסטודיו MadHouse המשקיען לסטודיו JC Staff, שהסיכוי שיצליח לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהוצבו בעונה הראשונה די נמוכים והחשש המרכזי של המעריצים, שהתחיל לבצבץ כבר בשלב פרסום הטריילר האנמי לחלוטין שהכיל בעיקר ראשים מדברים, היה שהמהלך יפגע באיכות האנימציה והציור של העונה החדשה.

לצערי הרב, החשש הזה היה מוצדק לחלוטין.

את הנפילה באיכות הויזואלית של One Punch Man עונה 2 ניתן לראות כבר מהפרק הראשון – הדמויות אינן נראות מלוטשות כמו בעונה הקודמת והן לוקות בחוסר פירוט, לדוגמה כאשר הגוף הרובוטי של גנוס מופיע על המסך ונראה כמו מרובע אפור באיכות 480p. אני יכול לתת עוד רשימה ארוכה של דוגמאות בסגנון, אבל אני לא רוצה לדבר על זה אלא על האנימציה.

סטודיו JC Staff הוסיף חטא על פשע ופגע באנימציה של החלק החשוב ביותר ב-One Punch Man – הקרבות. הסטודיו השתמש בכל טריק שהוא רק יכול כדי לחסוך לעצמו כמה שיותר משאבים והתוצאה בהתאם. בהתחלה לא הצלחתי לשים את האצבע בדיוק מה היה חסר לי באנימציה, אבל אחרי מחשבה מרובה הבנתי מה כל כך הפריע לי בהיעדרותו – חוסר האימפקט ורגע הפגיעה. כלומר, קרבות רבים הציגו את הדמויות רק בשלבים של לפני ואחרי מהלך שבוצע. לדוגמה, בפרק השני האנטגוניסט החדש של העונה, גארו (Garo), מביס שלושה גיבורים אבל לאורך כל הזמן הזה אנו לא רואים שום מגע ביניהם על המסך אלא רק את מה שקורה לפני ואת התוצאה לאחר מכן. והעונה השניה משתמשת בטריק הזה ביד נדיבה.

יאמר להגנתה של העונה כי איפשהו לקראת אמצע הדרך חל שיפור ואנו רואים יותר רגעי אימפקט, אך מצד שני הסטודיו ממשיך להשתמש בטריקים זולים לעתים קרובות כדי לחסוך לעצמו עבודה כמו “טריק הגפיים המטושטשות” שכביכול מהירים יותר ממה שהעין הבלתי מזויינת יכולה לתפוס. זה כאילו שהאנימטורים נתקעו איפשהו בשנות ה-80-90 כאשר דרגון בול עוד היה להיט. בקיצור – מאכזב.

בעיה נוספת של One Punch Man עונה 2 היא בעריכה שלה. יש לעונה קצב מאוד מונוטוני שאינו מתאים את עצמו למתרחש על המסך – לא מורידים הילוך בקצב ההתרחשויות כדי ליצור מתח לקראת אירוע שמתקרב ולא תמיד נותנים מספיק זמן כדי להתענג על החלקים הקומיים של הסדרה. התחושה היא שמישהו פשוט רצה לסמן וי על אירועים מרכזיים שקרו במנגה ולהתקדם בלי לעצור רגע ולבדוק האם התוצאה מספקת, וזה קורה לעתים קרובות מדי.

אך לא הכל רע בעונה הזו. אם מתאמצים קצת להתעלם מהאנימציה המאכזבת ומהעריכה המשעממת אפשר עדיין לאתר את הגרעין הקומי שהופך את העלילה לכל כך קורצת, עם דמויות מופרכות ומשעשעות שחוצות את דרכו של הגיבור המשועמם שלנו סאטימה. ואם כבר התחלנו לדבר על דמויות, מבחינה עלילתית העונה הנוכחית עשתה צעד נבון והתמקדה יותר בדמויות המשניות מאשר בפרוטגוניסט עצמו. זה מאפשר לצופים להיחשף לדמויות חדשות ותורם לבניית העולם בראייה רחבה יותר. קטע הפתיחה ניסה לחזק את העניין אבל בפועל הוא משעמם, גנרי וחסר השראה כל כך שאחרי צפייה או שתיים פשוט דילגתי עליו. גם בואו נהיה כנים לרגע – מתישהו הגימיק של סאיטמה מנצח את כולם באגרוף אחד היה מתחיל להימאס עלינו, אז טוב שהפוקוס עבר למחוזות אחרים.

לסיכום, One Punch Man עונה 2 ממש לא סיפקה הופעה מרהיבה ויזואלית כמו קודמתה. כל מה שנותר לנו, חוץ מלהתמרמר, הוא לקוות שהעונה השלישית, אם וכאשר תהיה כזו, לא תופק על ידי סטודיו אימפוטנט.

תגובות

במאמר זה

נגישות