תעשיית הקולנוע בהוליווד סובלת לאחרונה ממכת רימייקים וסרטי המשך לשלל מותגים קולנועיים, שהצליחו להישאר בזיכרון הקולקטיבי של הציבור מאז שנות ה-90 או תחילת שנות ה-2000. הקורבן החדש של אותה תופעה עצובה הוא גברים בשחור, שמקבל גם הוא סרט המשך משעמם בשם גברים בשחור: אינטרנשיונל בניסיון לסחוט עוד קצת כסף מרגשי הנוסטלגיה של הצופים.
עלילת הסרט מתמקדת בסוכן H, סוכן בעל מוניטין הירואי שמגולם על ידי כריס המסוורת; והסוכנת החדשה M, שמתלווה אליו בסניף של הסוכנות בלונדון ומגולמת על ידי תסה תומפסון. שני השחקנים כבר שיתפו פעולה בעבר על המסך בסרט ת'ור: ראגנארוק וסביר להניח שזו הסיבה העיקרית שבחרו דווקא בשניהם לסרט הזה.
גברים בשחור: אינטרנשיונל הוא באופן רשמי סרט המשך שמנותק מאירועי שלושת הסרטים הקודמים בסדרה, אך כל עוד לא עצמתם עין לרגע תתקשו לפספס כמה אזכורים בולטים שלהם שמופיעים לרגע או שניים. לדוגמה, דמויות התולעים החייזריות וכלב הפג המדבר מבליחות לכמה שניות, כמו כן רואים לרגע במפקדה פוסטר לאות הוקרה עם וויל סמית' וטומי לי ג'ון במלחמתם נגד החרק הענקי מהסרט הראשון.
אבל חוץ מנוסטלגיה, לצערי, קשה למצוא דברים טובים להגיד על הסרט. פשוט בלתי אפשרי להתחבר לדמויות שכתובות בצורה כל כך שטחית ומשעממת. הסוכן H הוא לא יותר מקריקטורה של יהירות, פזיזות ומעט מאוד שכל בקודקוד. או במלים אחרות – העתק-הדבק רק לחלקים מהאישיות של ת'ור שעל הנייר אמורים להיות מצחיקים, אבל חס וחלילה לפתח משהו חדש סביב זה כדי שנקבל דמות עגולה או עמוקה במידה כלשהי. בתור אחת משתי הדמויות הראשיות של הסיפור זה בהחלט בלתי מספיק.
גם הסוכנת M רחוקה מאוד משלמות. המסע שלה להצטרף לסוכנות של גברים בשחור אחרי שחזתה באנשיה בפעולה הוא כנראה החלק המעניין היחיד בסיפור שלה, אבל הוא מסתיים בערך 15 דקות לתוך הסרט, שאורכו הכולל מגרד את השעתיים. לאחר מכן כל מה שנותר לנו הוא סיפור סטנדרטי וחסר השראה של הצלת כדור הארץ מחייזרים שרוצים להשמידו, בלי איזשהו סאבטקסט, פיתוח דמות או משהו אחר שיעניק לו את העומק הנוסף שכה הכרחי עבור כל סיפור טוב.
העלילה של גברים בשחור: אינטרנשיונל סובלת מבעיה נוספת של התחלת קווי עלילה וזניחתם באמצע הדרך. לדוגמה, כמה מהדמויות המשניות אומרות בתדהמה לסוכן H ש"הוא השתנה", אבל זה לא ממש מתפתח לשום מקום ובעיקר משמש תירוץ להתנהגות הכללית שלו בזמן העבודה. גם מה שנראה תחילה כמו התקרבות בין שני הסוכנים נזנח מהר מאוד בלי לתת לקהל איזשהו סיפוק רגשי. מדי פעם הצד הקומי שלו מצליח לעורר גיחוך קל, אבל רובו יגרום לכם לשבת באדישות בכסא ולחכות שידליקו שוב את האורות באולם.
כל הרדידות הזו עטופה יפה בעטיפה של המון אפקטים ויזואליים. את זה לפחות הוא עושה כמו שצריך, החל מהחייזרים המגוונים ועד לשלל הדברים שמתפוצצים על המסך. אבל בעידן בו כל סרט הוליוודי עם מספיק כסף מקבל את הטיפול הקוסמטי, לבדו אין זה מספיק כדי להשאיר איזשהו רושם על הצופה למוד האפקטים, המסכים הירוקים וה-CGI.
גברים בשחור: אינטרנשיונל הוא בסבירות גבוהה סרט שעד שנה הבאה אף אחד לא יזכור אותו יותר, ולא בגלל שמחקו לקהל את הזיכרון עם טכנולוגיה חייזרית מתוחכמת – הוא פשוט עד כדי כך מיותר.
תגובות
In this article
