לוק קייג' – כגודל הציפיה כך גודל האכזבה [ביקורת]

בשנים האחרונות נראה שמארוול לא יכולים לפספס עם עולמות הקולנוע והטלוויזיה שלהם. סדרת הסרטים ניפקה כבר 14 סרטים, כולם מוצלחים במידה זו או אחרת, ובעיקר מאוד מצליחים בקופות. אחרי התחלה צולעת במקצת, גם הסדרה Agents of S.H.I.E.L.D. מצאה את הקצב שלה. שתי הסדרות שכבר שודרו ב"דיל 5 הסדרות" של מארוול ונטפליקס היו מצוינות גם הן. העונה הראשונה של דרדוויל היתה נהדרת, והשניה, גם אם פחות טובה, היתה מוצלחת, כמו גם העונה הראשונה של ג'סיקה ג'ונס, בה גם הופיעה לראשונה דמותו של לוק קייג'. הציפיות לסדרה משל עצמו לא היו יכולות להיות גבוהות יותר.

ואז, כמו שקורה יותר מדי פעמים, כגודל הציפיות כך גודל האכזבות. לוק קייג' היא לא סדרה גרועה בשום אופן, אבל היא הרבה פחות טובה ממה שהיתה יכולה להיות. קייג' (מייק קולטר) הוא גיבור בעל כורחו. אחרי עלילותיו אצל ג'סיקה ג'ונס (שלא נהרוס למי שלא צפה עדיין. לכו לצפות בה!) הוא יורד אל המחתרת. הוא עובד בשתי עבודות כדי לפרנס את עצמו, ונמנע מלהשתמש בכוחות העל שלו. אה, כן, לקייג' יש כוחות על. הוא חזק במיוחד, ויש לו עור חסין מפגיעות. שום דבר לא יכול לפגוע בו, גם לא כדורי אקדח. איך קיבל קייג' את הכוחות האלה? הכל מוסבר בתירוץ פסאודו-מדעי באחד הפרקים שעוסק בעבר שלו.

https://youtu.be/ytkjQvSk2VA

אחת העבודות של קייג' היא שוטף כלים בבר בבעלותו של הגנגסטר קורנל סטוקס (המכונה Cottonmouth, בגלל סיבות שיחשפו גם הן בפלאשבקים הרבים שמתרחשים בסדרה), ששולט בלא מעט מהפשע המאורגן בהארלם, כולל לא מעט שוטרים המקבלים ממנו משכורת וקשר משפחתי ועסקי עם מאריה דילארד (אלפרה וודארד, שהגיחה לתפקיד קטן אך בדמות שונה ב- Captain America: Civil War, אם העולם הקולנועי הזה כבר לא היה מבלבל מספיק), פוליטיקאית ומועמדת לראשות העיר ניו יורק. באחד הימים הברמן לא מגיע למשמרת וקייג' מחליף אותו, כשהוא מתחיל ולאחר מכן שוכב עם מיסטי נייט (סימון מיסיק) שמתברר כשוטרת שחוקרת את מעשיו של Cottonmouth.

כשעולם הפשע מגיע היישר אל פתחו של מקום עבודתו השני של קייג', מספרה שכונתית רגועה, אין לו ברירה אלא לחשוף את כוחות העל שלו, לצאת להילחם ב-Cottonmouth ולהיות הגיבור של אנשי הארלם מחוסרי התקווה, מה שמסבך אותו ואת מיסטי בעולם שלם של פשע ושחיתות פוליטית ומשטרתית.

אם שתי הסדרות הקודמות של מארוול התרחשו בשכונת Hell's Kitchen, לוק קייג' מתרחשת כולה בהארלם. מיקום עדכני ועכשווי במיוחד, לאור האירועים הרבים ועלייתה המחודשת של הגזענות והאלימות המשטרתית נגד השחורים בארה"ב. יוצרי הסדרה לקחו בשתי הידיים את "תפוח האדמה החם" הזה שהוא היחסים הבין גזעיים בארצות הברית, והסדרה כולה נעה סביב היחד לשחורים, ההסללה החברית שעוברים תושבי הארלם וכל מה שקשור בנושאים האלה.

הרלוונטיות הזו היתה יכולה להיות מעלה של הסדרה, אבל היא בסופו של דבר אחד הגורמים העיקריים לכך שהיא לא מוצלחת מספיק ולא מעניינת מספיק. למרות מה שהמבקרים בארה"ב אמרו עליה, הסדרה מטפלת בנושאים האלה בידיים בצורה כבדה ומוגזמת מדי. המבקרים האמריקאים אולי מעט הסתנוורו מהטיפול האמיץ בנושא הזה ושכחו גם לבקר את הביצוע שלו, אבל בעיניים חיצוניות, הוא מטופל באופן חובבני למדי. הדמויות בסדרה לא יכולות להימנע מלדבר בקלישאות באופן מתיש במיוחד. כל משפט שני בסדרה הוא עוד קלישאה שכבר שמענו עשרות פעמים בסרטים או סדרות אחרות שעסקו בפשע ובגזענות, ובכל פרק מרגישים כאילו דוחפים לנו את הנושא הזה בכוח בגרון, עד כדי בחילה. היו מי שהשוו את לוק קייג' לסדרת המופת The Wire, אבל אני יכול להגיד בפה מלא שמדובר בגרסא חובבנית ולא מרשימה, שרק מדגישה עוד יותר עד כמה The Wire היתה מעולה וחד פעמית.

אם לוק קייג' היתה כיפית ומהירה יותר מכפי שהיא, היה ניתן לשים את המגרעות האלה בצד. אבל הסדרה מתעקשת לזחול בקצב של צב, לפחות עד הישורת האחרונה שלה, ועושה שימוש משעמם למדי בכוחות העל של קייג', שבטיפול נכון היו יכולים להיות מאוד מגניבים. בג'סיקה ג'ונס קיבלנו קטעי אקשן טובים יותר איתו, ושם הוא היה רק דמות משנה.

https://youtu.be/Ymw5uvViqPU?list=PLvahqwMqN4M1Trv73ABTnMY1iye90wxq7

לוק קייג' תופסת תאוצה לקראת סוף העונה, והתוספת המבורכת של האחות קלייר טמפל (רוסריו דוסון), שהופיעה גם בשתי הסדרות האחרות ומקבלת פה במה גדולה הרבה יותר, סוף סוף, נותנת לה זריקת מרץ הכרחית. אבל עדיין, יחסית לשתי הסדרות האחרות של מארוול ונטפליקס, מדובר באכזבה רבתי, שלא רק שלא מתעלה לרמה של קודמותיה, אלא היא מצליחה אפילו להיות סתם משעממת מדי פעם. יעיד על כך הזמן הארוך שלקח לי לסיים אותה, בניגוד גמור לאלמנט הבינג' שאמור להגיע איתה. נקווה שאיירון פיסט, הסדרה הבאה ברצף הסדרות של נטפליקס, תוכל להחזיר את חבורת הגיבורים הזו אל המסלול הנכון.

תגובות