Inuyashiki – משב רוח מרענן ומטלטל במידה שווה [ביקורת]

סדרת האנימה Inuyashiki היא חוויה מטלטלת שמומלץ שלא להתעלם ממנה, על אף שאולי היא לא בהכרח מתאימה לצופים בעלי לב חלש שקשה להם עם כמויות נדיבות של דם על המסך

אני מודה, אל Inuyashiki נחשפתי די באיחור. אמנם הסדרה הזו הגיעה אל סיומה בכלל בדצמבר 2017, אבל לפעמים מוטב מאוחר מאשר אף פעם. ואני מודה, הפעם מלשון תודה, שזכיתי לצפות בה מאחר והיא ללא ספק חוויה יוצאת דופן מתוך קטלוג סדרות האנימה שאנו רגילים לראות בשנים האחרונות.

אי אפשר לדבר על Inuyashiki מבלי לדון לכל הפחות באירועי שני הפרקים הראשונים שלו. אז אם אתם מתכננים לצפות בה בלי שום ספויילרים, זו ההזדמנות האחרונה שלכם לעצור הכל ולחזור אל ביקורת זו רק לאחר שתסיימו לצפות בה.

את הפרוטגוניסט שלנו, איצ’ירו אינויאשיקי בן ה-58, אפשר לתאר בקצרה בשתי מלים – בלתי נראה. במשרד לא מתייחסים אליו, המשפחה שלו לא שמה עליו קצוץ והרופא שמבשר לו שחלה בסרטן סופני עושה זאת באפס רגש כאילו היה אוויר. וזה לא שהקארמה מחזירה לו כגמולו, להיפך – מדובר באדם רגיש וטוב לב יותר מכל הסובבים אותו. בכל אופן, בעוד גיבורינו מסתובב בשעת לילה בפארק מקומי, מתמרמר על מר גורלו, קורה משהו בלתי צפוי שהופך אותו ואת עוד נער שנקלע במקרה אל זירת האירוע למעין סייבורג חמוש בכל רמ”ח איבריו, תרתי משמע.

אבל למהפך הזה יש תופעת לוואי חמורה – אינויאשיקי והנער שהיה עמו, שישיגאמי, לא חשים יותר רגש למעט במצבי קיצון. אינויאשיקי חש אנושי שוב רק כאשר הוא מציל אנשים, בעוד שישיגאמי חש זאת רק אחרי רצח, עדיף של משפחות שלמות ועם כמה שיותר התנגדות מצד הקורבן לפני שינשום את נשימתו האחרונה. כך הם הופכים לשני צדדים של אותו מטבע, כאשר העימות ביניהם הוא בלתי נמנע ורק עניין של זמן. “עם כח גדול באה אחריות כבדה” מעולם לא היה מתאים יותר.

Inuyashiki היא חוויה מיוחדת בעולם האנימה קודם כל בזכות הדמויות שבה. ראשית כל, הפרוטגוניסט שלנו  הוא אדם מבוגר בסוף שנות החמישים לחייו, בניגוד גמור לתופעה המעצבנת לפיה הדמות המרכזית היא בדרך כלל תיכוניסט או בסביבות הגיל הזה, ניסיון נואש לקרוץ כמה שיותר אל קהל היעד העיקרי של תעשיית האנימה. מצד שני, אולי זו גם הסיבה שהמנגה המקורית סבלה ממכירות נמוכות והגיעה לסיומה אחרי 10 אוגדנים בלבד, לפחות לפי מה שכתוב בויקיפדיה.

שתי הדמויות המרכזיות שלנו, אינויאשיקי ושישיגאמי, מתפתחות לאורך הסדרה והן לא נשארות שחור ולבן כמו בתחילת הדרך. הן מתפתחות, כל אחת בדרכה שלה, אבל כאן אולי כדאי לציין אכזבה קלה שלי מכך שדווקא הדמות האנטגוניסטית מתפתחת הרבה יותר מזו של הגיבור. בעוד אינויאשיקי מפתח לאור יכולותיו החדשות מספר תכונות חשובות, אין זה משתווה לשינוי המקיף שמתחולל בליבו (אם נשאר כזה) ובתפיסת עולמו של שישיגאמי. לפעמים, הפער הזה בהתפתחות של הדמויות אפילו הגיע לרמה בה תהיתי האם מוטב היה להחליף את שם הסדרה ל”שישיגאמי”, וגם לאור העובדה שהוא יותר מוביל את העלילה המרכזית קדימה מאשר אינויאשיקי עצמו.

בעבר תיארתי בביקורת שלי את האנימה Erased כ”רכבת הרים רגשית”. אם כך, Inuyashiki בעיני היא כמו האנקונדה בסופרלנד, עם קשת רגשות שזורקת אותך מן הקצה אל הקצה במגוון דרכים – החל מסצינות ברוטליות ופסיכיות שלא תוכלו להישאר אדישים מולן, כלה ברגעים המרגשים בהם אינויאשיקי מציל אנשים ועד לרגעים הקומיים יותר. לגבי האחרון, נסו רגע לדמיין אדם בן כמעט 60 שכנראה מעולם לא הרים יד על אף אחד מנסה להילחם ראש-בראש עם גנגסטרים שריריים וחמושים ותקבלו תמונה כללית. ויש גם כמה רפרנסים ממש חמודים לאנימות אחרות. בכל אופן, עדיף שאפסיק להכביר במלים ואתן לכם להתנסות ולהבין בכוחות עצמכם, שכן מאז ומעולם רגש הוא נושא שקשה לתארו כהלכה במלים.

מבחינת האנימציה והציור, אני חצוי בדעתי. Inuyashiki תוכננה כך שבסצינות הרגועות הציור והאנימציה הן דו-מימדיות כרגיל, בעוד כאשר האקשן מתחיל עוברים אל אנימציית CGI תלת-מימדית. תעשיית האנימה מנסה בשנתיים-שלוש האחרונות לחדש את הסגנון הויזואלי שלה באמצעות אנימציות CGI. עד כה, את מספר הנסיונות המוצלחים שלה בחזית הזו אפשר לספור על יד ועדיין יישאר לכם עודף. עושה רושם שהיוצרים של Inuyashiki ניסו למצוא איזו פשרה באמצע. יש מקרים בהם זה עובד מצוין, אבל לפעמים הניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה פשוט לא עובר חלק מספיק בגרון ומרגישים זאת.

מה שכן יש לי להגיד באופן חיובי בחזית הויזואליה הוא על קטע הפתיחה, שאפשר להגדיר אותו כמאוד ביזארי, קריפי ומרתק. הוא הזכיר לי במידה מסויימת את הפתיחה המשוגעת של Mob Psycho 100, סדרה שאני אוהב מאוד ומקווה שתקבל עונה שניה מתישהו בעתיד.

על אף החריקות הצורמות מעט בפן הויזואלי, אני ממליץ לכם בחום לצפות ב-Inuyashiki אם אתם רוצים לחוש משב רוח מרענן, משהו ששונה מעודף סדרות השונן הממוחזרות שמציפות את המסך לאחרונה. כן, אני מסתכל עליך, Black Clover. בכל אופן, קחו בחשבון שזו איננה הסדרה המתאימה לבעלי לב חלש.

תגובות

במאמר זה


נגישות