קפטן מארוול – ניק פיורי גונב את ההצגה

ברי לארסון מגלמת את קפטן מארוול בתור הדמות הנשית הראשית הראשונה ביקום הקולנועי של מארוול, אבל האם היא משחזרת את ההצלחה של גל גדול כוונדר וומן?

קפטן מארוול

סוף-סוף זה קרה – אחרי 20 סרטים ביקום הקולנועי של מארוול החליטו הקודקודים כי הגיע הזמן לסרט בו הדמות הראשית היא אישה. על אף שרבים מאיתנו חשבו שזה יקרה הרבה יותר מוקדם עם הדמות של האלמנה השחורה בגילומה של סקרלט ג’והנסון, אולי מוטב מאוחר מאשר אף פעם וכך קיבלנו את קפטן מארוול עם ברי לארסון (חדר עליו קיבלה אוסקר ב-2015).

כצפוי, מדובר בסרט שמגולל את סיפור המקור של הדמות – איך תחילה וירס, שסובלת מאמנזיה של כל חייה עד לפני 6 שנים, מגיעה לכדור הארץ במקרה במרדף אחרי גזע חייזרים יריב בשם סקרול, מצילה את הכוכב אחרי שמגלה את הקשר ההיסטורי שלה לכדור הקטן והכחול שלנו והופכת בהמשך לקפטן מארוול. רבע שעה אל תוך הסרט מצטרף אליה סמואל ל’ ג’קסון, שמגלם גרסה צעירה של סוכן ש.י.ל.ד ניק פיורי משנות התשעים באמצעות פלאי הטכנולוגיה של ימינו, אך אליו נתייחס מאוחר יותר. אגב, גם גרסה צעירה של הסוכן קולסון נוכחת כאן באותו האופן, אך רק לכמה רגעים ספורים אז אל תפתחו ציפיות.

כאשר מסתכלים עליו כמכלול של כלל חלקיו, קפטן מארוול הוא סרט מדויק מאוד ומקצועי. יש בו את המינון הנכון של אקשן, התפתחות עלילתית, קומדיה, רגש וכו’. גם מרכיבי פס הקול נבחרו בקפידה ושולבו היטב בסרט, וכמובן שלא חסרים אפקטים חזותיים מרהיבים על המסך.

מארוול מנסה ללמוד את הטריק מאחורי ההצלחה של וונדר וומן ועשתה סרט שרובו מנוהל על ידי נשים, גם על המסך וגם על הסט – על כסא הבמאי יושבת הבמאית אנה בודן, שהיא גם הבמאית הראשונה במארוול; את התפקיד הראשי מגלמת ברי לארסון, בירור מהיר בויקיפדיה מגלה רוב נשי בצוות שעומד מאחורי התסריט ועוד. אבל מארוול לא בהכרח הבינה כי הרעיון הוא לא דווקא לבחור בנשים – אלא בנשים הנכונות לתפקיד.

הבעיה המרכזית של קפטן מארוול היא בשחקנית הראשית של הסרט, ברי לארסון. תחילה לא ידעתי לשים את האצבע בדיוק מה הפריע לי, אך כמה ימים אחרי הצפייה בו הבנתי מה היה חסר והגעתי למסקנה: אין לה מספיק נוכחות והיא לא ממש משאירה רושם על הצופה. כשחקנית, אין לה את האנרגיות וההילה של סקרלט ג’והנסון או, אם נפזול רגע אל היקום הקולנועי המתחרה, של גל גדות. הדמות שהיא מגלמת יותר לכיוון הפרחחית, אך אין לה מספיק חן כמו לטום הולנד. יכול להיות שלא יהיה זה צודק להטיל את האשמה כולה על לארסון – אולי אפשר היה להשתמש בזויות צילום מרשימות יותר של דמותה או להבליט את כניסתה עם מוזיקה עוצמתית יותר – אך זה כבר דורש צפיה שניה בסרט.

בכל מקרה, מה שמחריף את בעיה זו היא העובדה שלצד ברי לארסון מככב שחקן גדול כמו סמואל ל ג’קסון. מה שקורה בפועל הוא שג’קסון, ואני כמעט מתפתה להגיד שגם החתול שלו, פשוט גונבים את אור הזרקורים ממי שאמורה להיות הכוכבת הראשית של הסרט. באמת שאין לי שום תלונות כלפי ג’קסון עצמו, הוא עושה את התפקיד שלו מעולה, אבל בגלל הכריזמה, הניסיון והותק שלו ביקום הקולנועי של מארוול, וירס נבלעת בצילו של פיורי. בלי להיכנס לספוילרים כמובן, תחושה זו מתחזקת עוד יותר בעיקר בסצינות האחרונות של הסרט מאחר והן שופכות אור על דרכו והחלטותיו של ניק פיורי המבוגר יותר שכבר למדנו להכיר בסרטים הקודמים.

בסופו של דבר, קפטן מארוול ממלא את המטרה לשמה הוא נועד: להכיר לנו דמות חדשה שהצטרפה ליקום הקולנועי של מארוול לקראת התפקיד המשמעותי הצפוי לה בסוף המשחק. סביר להניח שבצפיה ראשונה תהנו ממנו, אך אחרי שתתנו לעצמכם קצת זמן לעכל אותו אולי תרגישו קצת אחרת ותתחילו לראות את פגמיו. בכל אופן, לדעתי האישית אילו היו קוראים לסרט “ניק פיורי” יכול להיות שזה היה מתאים לו יותר.

תגובות

במאמר זה

נגישות