המומיה הייתה צריכה להישאר בסרקופג [ביקורת]

אולפני יוניברסל מנסים להתניע את יקום המפלצות הסינמטי שלהם עם "המומיה", אבל מה שאנחנו מקבלים זו עלילה דלוחה ושחקנים חסרי מוטיבציה

“למה אנחנו צריכים את זה?”. כמה פעמים אמרתם את המשפט הזה בשנים האחרונות כששמעתם על סרט כלשהו? זה יכול להיות המשכים נוראיים (המסור 7, הצלצול 3), זה יכול להיות רימייק מיותר לקלאסיקות (סיוט ברחוב אלם, קראטה קיד, בן חור) וזה יכול להיות רימייקים לסרטים שאנחנו אפילו לא מבינים למה היו צריכים לחדש אותם. המומיה משתייך לקטגוריה השלישית. אחרי הכל מדובר בסדרת סרטים סולידית ונחמדה, אבל די נשכחת וחסרת חשיבות היסטורית (שגם הוא עיבוד לסרט משנות ה-30) שהדבר הכי זכור ממנה הוא תחילת הקריירה של דווין “דה רוק” ג’ונסון.

כמו מארוול, די.סי ולג’נדרי, גם ביוניברסל רוצים ליצור יקום סינמטי והחליטו ללכת על אחד שעונה לשם “העולם האפל”. המומיה אמור להיות הסרט הראשון בסדרת סרטים שתשלב כמה מהמפלצות “האפלות” המפורסמות ביותר בתולדות הקולנוע – פרנקנשטיין, דרקולה, ואן הלסינג ועוד דמויות (רובן משנות ה-30), שנדמה שהקשר היחיד ביניהן הוא שזכויות היוצרים של כולן שייכות ליוניברסל.

הסרט עוקב אחרי ניק היל (טום קרוז, משימה בלתי אפשרית), כריס וייל (ג’ייק ג’ונסון, הבחורה החדשה), שני חיילים בצבא ארה”ב, אשר מסתבכים במשימה בעיראק ונאלצים להזמין מתקפה אווירית. אותה מתקפה אווירית חושפת אתר ארכאולוגי עתיק בו שוכן קברה של הנסיכה אמננט, (סופיה בוטלה, סטארטרק – אל האינסוף) נסיכה מצרית אשר מכרה את נשמתה לסת’, אל מצרי אשר נתן לה פגיון רב עוצמה. לאחר שהרגה את כל משפחתה, ניסתה אמננט להקריב את אהובה כדי לתת צורה אנושית לסת’ אך נעצרה ברגע האחרון ונחנטה בעודה בחיים. יחד עם ארכאולוגית (אנאבל ווליס, אנאבל) מנסים השניים להעביר את המומיה ללונדון אך אותה מומיה, מצליחה לרסק את המטוס ולהרוג את כולם מלבד ג’ני. בלונדון ניק קם לתחייה ומגלה שאמננט בחרה בו ככלי שיעזור לה לזמן את סת’ ולמעשה להרוס את העולם.

על העלילה הדלוחה הזו אחראים דיוויד קוואפ, דילן קוסמן, ריסטופר מק’ווארי ואלכס קורצמן, שאחראי על התסריטים של זוועתונים כמו רובוטריקים והפלישה למערב. כמו בסרטים ההם, גם כאן העלילה לא רק סתמית אלא גם משעממת להחריד, אין הרבה מהלכים עלילתיים ואת אלה שכן קיימים חוזים שעות מראש. קורצמן קיבל גם מלאכת הבימוי בסרט הזה, אך כמו התסריטים אותם הוא כתב גם הבימוי שלו חסר מעוף – אין כאן שום טביעת אצבע של במאי ומדובר בסרט עם בימוי כל-כך משעמם וגנרי שמתאים ברמתו לסרט טלוויזיה ולא לסרט קולנוע.

טום קרוז עושה את מה שטוב קרוז עושה בדרך כלל: מגלם דמות שחצנית וקשוחה מבחוץ אך “רגישה” מבפנים ומאוד ממוקדת מטרה. כמובן שכמו בסרטים אחרים, גם כאן הדמות שטחית לחלוטין, אלא שבניגוד לסרטים אחרים בהם נראה מאמץ כלשהו מצד השחקן, כאן נראה שהשחקן הגיע לקחת צ’ק שמן ולקפוץ לפרויקט הבא. גם ראסל קרואו, שמקבל כאן את התפקיד של דוקטור ג’קיל (וממש קצת ממיסטר הייד) נותן תצוגת משחק מביכה. בכלל, מעציב לראות כיצד הדרדרה קריירת המשחק של קרואו, שהפך משחקן די מוערך לאיש של חלטורות. שאר השחקנים יכלו דווקא לזהור כששני הכוכבים הגדולים כל-כך חיוורים, אבל כולם ללא יוצא מן הכלל מזעזעים כשבולט לרעה במיוחד וייל, שעדיף שימשיך לעסוק בקומדיות טלוויזיוניות.

מעבר להיותו סרט גרוע, לא נראה שהמומיה תורם במשהו להתפתחות עולם המפלצות של יוניברסל. הסיבה היא שהסרט לא מצליח לתמרן בין העלילה המרכזית לבין יצירת הקרקע לעולם החדש. מעלילה מאוד ברורה אנחנו עוברים בצורה כפויה לחלוטין לעלילה רחבה שקשורה בארגון העונה לשם פרודיג’יום – ארגון שמטרתו להילחם במפלצות שמנסות להרוס את העולם כמו המומיה. מעבר לכך שהוא מרגיש כפוי, גם החלק הזה לא מעניין כלל.

בשורה התחתונה אפשר להכריז על המומיה ככישלון מהדהד, איכשהו הסרט הצליח אפילו לרדת יותר נמוך מהציפיות שלא באמת היו קיימות. מדובר בסרט סתמי, טיפשי ומיותר שלא רק שלא עובד כסרט עצמאי גם נכשל באופן טוטאלי בניסיון להבנות עולם סינמטי חדש. כולי תקווה שהכישלון הגדול בקופות ובביקורות בארה”ב יבהיר לאולפנים שכל הניסיון הזה ליצור עולם סינמטי מיותר לחלוטין.

תגובות

במאמר זה

נגישות