העונה השניה של הקומדיה הזומבית עלתה בסופ״ש האחרון בנטפליקס, השכילה להבין את כל מה שעבד בעונתה הראשונה המוצלחת, וכך הצליחה אפילו להתעלות עליה. סנטה קלריטה דיאט ממשיכה להיות מהפנינות המבדרות של השנה, ומסוגי התכנים שמוכיחים את החוזק והחשיבות של המרחב הפתוח בנטפליקס.
דרו ברימור האהובה חוזרת להיות שילה המונד, סוכנת נדל״ן מהפרברים, לשעבר עצורה, צייתנית וחיה, ובשבועות האחרונים פרועה, החלטית ולא–מתה, כשבעונה החדשה היא מתחילה להסתגל ל״חייה״ החדשים, המלווים בעצב ופחד מהמצב החדש, אך בעיקר בהתעוררות מהותית. לצידה של שילה ניצב טימותי אוליפנט כג׳ואל הבעל החלומי, האוהב והנוירוטי; וליב היוסון בתור אבי, בת הנוער החדה שמחזיקה את המשפחה על כתפיה, ובעוד הוריה מנסים לחנך אותה – היא זו שמחנכת אותם. השלושה מנסים לחשב את חייהם מחדש ולשמור על אחדות, כעת כשאם המשפחה היא באופן רשמי וסופי זומבית אוכלת אדם. הצלע הרביעית היא כמובן סקיילר גיסונדו המצויין כאריק, בן הנוער המבריק והחששן מהבית הסמוך, שאחראי ללא מעט מהרגעים המצחיקים ביותר, ויחסי ה–״will they/won't they״ שלו עם אבי הוסיפו את הזווית הצעירה ללב הרומנטיקה של הסדרה.
https://www.youtube.com/watch?v=J4zP2I0PkUE
ובאמת, למרות התמה הזומבית הגרפית, סנטה קלריטה די מרחיקה את עצמה מז׳אנר האימה, במיוחד כי היא לרגע לא מפחידה או אפילו מלחיצה, והסדרה הרבה יותר מתיישבת בקטגוריות קומדיה משפחתית ואפילו קומדיה רומנטית, בייחוד בזכות הכימיה והכריזמה של משפחת המונד. העלילה עסוקה יותר בויכוחים הקטנים והמשעשעים של הדמויות בתוך מערכות היחסים, ובהתנצלויות והפשרות האופטימיות העוקבות – ופחות בפאניקה או בעתה מהמראות המזוויעים סביבן. האלמנט האימתי היחיד הוא אכן ה-gore המרובה שמכסה פריימים רבים, אך הוא נעשה בצורה כל כך קומית–מופרכת ובמקביל למתיקות הקיטשית של ברימור ואוליפנט שמאזנת אותו.
צריך אולי לשאול למה ואיך סיטואציה כל כך מורבידית ואיומה עוברת בסביבה חביבה כבידור בלתי–מזיק, ואיך הסתירה המוחלטת הזו בין התוכן המזעזע (הכולל את ראשו–הזומבי–המדבר של נייתן פיליון) לסגנון המתקתק מצליחה להתחבר – אבל הדרך בה סנטה קלריטה מתמודדת עם כובד המשקל של המוות בכלל והרצח בפרט, ולא מזלזלת בו, כנראה תומכת בה. בעוד ההמונדים מתרוצצים בין מרחבי קליפורניה הפתוחים והפוטוגניים, בהם מי יודע בכלל מי קבור ואיפה, ומנסים לקבור את ההשלכות שלהם – שוב ושוב עולות התהיות הפילוסופיות המוסריות של הדמויות טובות–הלב, כחלק אינטגרלי מהדיאלוגים המהנים.
נושא המוות ממשיך לבטא בסדרה מעבר בין החיים שהיו למשהו חדש, כששילה לומדת לחיות עם רמות אנרגיה וחיוניות שמעולם לא היו לה כשהיא באמת היתה חיה. אבל העונה החדשה מרחיבה בהצלחה את הרעיון הזה, כשאנחנו לראשונה פוגשים בזומבים נוספים, בראשם עובדת בית המרקחת האקסטרה–נונשלאנטית רמונה, המגולמת על–ידי רמונה יאנג. רמונה העידה על עצמה מתקופתה פרי-זומבית – שהיא היתה ההיפך המוחלט מהבחורה הקריפית ובעלת קצב הדיבור הזחלני שהיא כיום, ושכך היא תמיד חלמה להיות. כלומר ההתעוררות שהדמויות הלא-מתות חוות היא לא דרך חיים כזו או אחרת שהסדרה דוגלת בה כדרך ה״נכונה״, אלא המוות של מי שהן לא רצו להיות, כשכל אחת בפני עצמה מקבלת את האומץ להיות מה שהיא שאפה כל חייה. חשיפת קיומם של הזומבים האחרים בסנטה קלריטה הפרברית, והצדפות הסרביות המאיימות על עתיד המין האנושי כולו, העשירה בבניה מוקפדת את העולם שהסדרה הנטפליקסית בונה, והצליחה לעשות זאת עם קריצות הומוריסטיות קלילות כיאה לה.
אחד הדברים שסנטה קלריטה עושה הכי היטב הוא לשלב את כל הגורמים הקטנים המתפתלים בעלילה, אותן הצרות שבאות בצרורות עבור ההמונדים – שתמיד מסבכות אותן עוד יותר, אך לבסוף פועלות איכשהו לטובתם. בסיום העונה, משפחת המונד מצרפת אליה אשת–סוד נוספת, והיא נטלי מוראלס כחברתם אן, סגנית–השריף האדוקה באמונתה. לאחר שחשפה את סודם בזכות רשרוש הצמידים הזולים (כולנו ראינו את זה בא, וכשזה בא זה עבד בהצלחה), ולאחר שפגשה את ראשו של גארי, ששילה וג׳ואל מצאו רק בזכות תכנית הנדל״ן הנחשקת שלהם – אן (בנתיים) מאמינה כי שילה נבחרה על–ידי האל להלחם ברוע, וכנראה במקום לעצור אותם, מעתה היא תפעל איתם כבת ברית. זאת בתקווה שהסדרה תקבל אור ירוק לעונה שלישית, שתוכל להעמיק עוד במיתולוגיה הסרבית ההזויה, בצדפות, ובייחוד בכדורים האדומים מצמיחי–הרגליים. ויש גם את זוג האוהבים האסרטיביים שבאופן מפתיע, פענחו את המתרחש בעצמם במקביל, ועכשיו עתידים להגיע אליהם.
אם נטפליקס הם מלכי הבינג׳ הבלתי מעורערים, זו הסדרה שצריכה להתנופף כדגל שלהם: השנינות, המקוריות, הקאסט המקסים והדרכים הלא צפויות אליהן היא שוב ושוב מגיעה, כל אלו הופכים את סנטה קלריטה דיאט לאחת מהסדרות הממכרות ויוצאות הדופן שענקית הסטרימינג הוציאה עד כה.
תגובות
In this article
