בדרך לחתונה עוצרים בלילה קשוח [ביקורת]

שני פרומקין ראתה את "לילה קשוח" כדי לבדוק האם סקרלט ג'והנסון ("הנוקמים", "הרוח במעטפת") מסוגלת לא רק לירות ולכסח את הרעים על המסך אלא גם להצחיק

סוף שבוע אצל ברני, ההאנגאובר, מסיבת רווקות (הסרט והקונספט), מערכוני סאטרדיי נייט לייב, צ׳יק פליקס, סרטי חבר׳ה, ג׳נדר בנדר, כל אלו רק חלק מהשמות והמונחים שודאי יציפו את מחשבותיכם בעת הצפייה במיש-מאש הקולנועי שהוא לילה קשוח. הטוויסט הוא שאותם שמות ומונחים יעלו במפתיע דווקא כקונוטציות חיוביות. סקארלט ג׳והנסון מנחיתה את הנוכחות ההוליוודית שלה בקומדיה השחורה החדשה של קולומביה, לצידן של קומיקאיות מצויינות, שדואגות להנחית את הבדיחות.

אך ג׳והנסון בשום אופן לא פועלת כחוליה הקומית החלשה של לילה קשוח – היא רק פחות מזוהה עם עולם הקומדיה מחברותיה לקאסט, שמגלמות את חברותיה למסיבת הרווקות, בינהן קייט מקינון (סאטרדיי נייט לייב), ג׳יליאן בל (רחוב ג׳אמפ 22, צמרמורת) ואילנה גלייזר (ברוד סיטי). הקומיקאיות המנוסות בהחלט מבצעות את ההרמות הכבדות כאן, אך ג׳והנסון, שכבר התנסתה עם כישוריה הקומיים בסקופ, יומני האומנת, וביחי הקיסר! של האחים כהן – באחרון כבר הוכיחה במיוחד את יכולתיה בתחום – היא עוגן מדוייק למגוון הקריקטורות הפועלות סביבה. אל החבורה מצטרפת זואי קרביץ (הבת של), ומפגינה אומץ קומי רב (בשלב מסויים רב מדי), לאחר שלאחרונה הוכיחה דווקא את כישוריה הדרמטיים בשקרים קטנים גדולים של HBO.

מסיבת הרווקות המדוברת מתקיימת לכבודה של ג׳ס (ג׳והנסון) שרצה לסנאט, ועומדת להתחתן, אך המאורע בעיקר מהווה כתירוץ לאחד בין החברות שלמדו יחד בקולג׳ עשור לפני כן. החגיגה הפרועה של החברות במיאמי היא למעשה, באופן מאוד מודע, רשימת מטלות גנרית שצריך להספיק לסמן עליהן וי, ולצלם כדי להעלות למחוזות המדיה החברתית. מהר מאוד הלילה הראשון של ההתהוללות תופס כיוון אפל, כשהבנות מזמינות חשפן לבית בו הן מתארחות, ומתרחשת תאונה קטלנית. מנקודה זו לילה קשוח מתחיל להבהיר שהוא פה כדי להצחיק, ולא מפחד לנסות ללכת עם זה עד הסוף, עם כל המשמעויות המפורכות שנלוות לזה. בעוד הסרט עומד במטרתו, ומצליח להצחיק ולשמור על קו אחיד של בידור קליל, מאורעותיו הולכים ונהיים יותר ויותר חסרי הגיון.

בהחלט לא מדובר בסרט המיועד לכל צופה, מעבר לעובדה שהוא מדורג R (בעיקר עבור שפה ואלימות), הנאה תחייב את הצופה לשים בצד ציפיות לוגיות, ונטו לשקוע לתוך הדינמיקה הכיפית בין הדמויות. האינטרקציה בינהן עובדת דווקא מאחר והשחקניות המגלמות אותן לא ממש עוברות כחברות טובות, שכן עבר עשור מאז הדמויות נפרדו לדרכיהן, וכל אחת הגיעה למקום מאוד שונה בחיים מאז. החברויות המועמדות כאן למבחן מחזיקות את רמת העניין בסרט, לצד ההומור השחור והניואנסי שלו, על אף שראינו את אותן מערכות יחסים כבר אינספור פעמים.

זהו סרט הביכורים של לוסיה אניילו, אך נראה שהיא משחקת במגרש הביתי שלה: אניילו, הידועה בעיקר מעבודתה כתסריטאית, במאית ומפיקה בסדרת הקומדיה ברוד סיטי, כתבה את הסרט יחד עם בן זוגה פול וו דאונס, שכותב ומפיק איתה פרקים בסדרה, כמו גם מככב בה. דאונס סידר לעצמו תפקיד גם בלילה קשוח, והוא מגלם את פיטר, ארוסה  הלבבי והנאמן של ג׳ס, שמבלה את הלילה במסיבת רווקים משל עצמו, המספקת כמה מהרגעים המשעשעים ביותר של הסרט. דאונס לחלוטין הבריק בדמות חדורת-המטרה. וזה אחרי שכבר הזכרנו שגלייזר, חצי מצמד כוכבות ברוד סיטי, גם נמצאת פה, בצד הרווקות. למרות מספר לא מבוטל של סצנות עם בעיות קצב ובעיות העמדת שחקנים (אספקט קריטי בקומדיה), ניתן להגיד שאניילו עברה בקלות מהטלוויזיה למסך הגדול, במיוחד עבור הנסיון הראשון.

סרטה של אניילו מצליח איפה שרבים כשלו, ועומד באחד היעדים הברורים שלו: העברת מסרים חברתיים פרוגרסיביים בטבעיות, במקום לדחוף אותם בצורה מאולצת. מכסחות השדים, בכיכובה של מקינון הכשרונית (שמגלמת הפעם אישה אוסטרלית שלא לצורך), ספג שלל יריות אינטרנטיות הרבה לפני שבכלל עלה לאקרנים, רק כי ניסה לעשות את אותו הדבר. במקרה ההוא השיווק הבעייתי יצר הרבה אנטיגוניזם-מראש אצל הקהל, אך לילה קשוח לא צריך לדאוג מקבלת פנים זהה. הוא מצליח לעורר סימפטיה, וכמובן לא ״הורס לאף אחד את הילדות״ עם עיבוד לקלאסיקה קומית אהובה. בהקשר הזה ניתן לתת קרדיט לז׳אנר הקומדיה, שלמרות שגם הוא מכיל נוכחות גבוהה של ריבוטים וסיקוולים, הם לא עולים על גדותיהם, ומשאירים מרווח גדול לחומרים מקוריים. או לפחות מקוריים עד רמה מסויימת, שכן מעבר לעמדה המתקדמת הראויה של לילה קשוח, הוא סובל מעודף קווי עלילה מיושנים וממוחזרים, שבמידה מסויימת – מהווים את רוב הקסם הבידורי שלו.

תגובות

In this article

נגישות