עונתה השניה של ריברדייל התנהלה כמיסתורין whodunit ארוך שעקב אחר הבלאק הוד, הרוצח הסדרתי העירוני. המתח שנבע מהרציחות השונות, שנעשו כביכול בשם המוסר וכנגד אנשים חוטאים, הניע את דמויות סדרת הלהיט, שממשיכה להרהיב בסינמטוגרפיה וערכי ההפקה שלה, אל עבר אפלה מוקצנת איתה נאלצו להתמודד בדרכים מגוונות. על פי בנייתה של העונה הקודמת, ניתן לחלק את מאורעות ריברדייל לאלו המתרחש בקרב משפחות אנדרוז ולודג׳ אל מול אלו המתנהלים בין משפחות קופר וג׳ונס, כשכל הארועים השונים כמובן משתלבים זה בזה:
אנדרוז מול לודג׳
בסגירת המעגל הכי מספקת שנערכה העונה כיכב ארצ׳י בעצמו (קיי. ג׳י. אפא המצויין): בעקבות נסיון הרצח שאביו פרד (לוק פרי) חווה, ארצ׳י החל לאבד את דרכיו וערכיו, ולהתקרב קרוב מדי להיראם המאפיונר חסר הגבולות (מארק קונסואלוס) ולעסקיו הבלתי חוקיים בעליל. קו העלילה הזה היה המתסכל ביותר, ותזוזה מוחלטת מהדמות המקסימה והלבבית של ארצ׳י – אך בסופו של דבר זה התגלגל כך שארצ׳י חזר לעצמו בתהליך ריאליסטי, ובדיעבד ההתהפכות הזו שלו היתה מוסברת היטב. הרגע בו ארצ׳י לחלוטין חותך את קשריו עם היראם (כשהוא כמעט חותך אותו באופן מילולי), היה מהסצנות הרגשיות העוצמתיות שריברדייל בהחלט יודעת לייצר אותן.
בנתיים גם ורוניקה (קמילה מנדס) הצליחה להשלים את תהליך ההכרה בכך שאביה היראם הוא פושע מושחת ולא אמין, עד כדי כך שלא רק שהוא לא שם אותה ואת אמה הרמיוני (מאריסול ניקולס) במקום הראשון בסדר העדיפויות שלו – הוא מציב אותן בסכנה מתמדת. עם ההחלטה האמיצה של ורוניקה להתנתק מאביה, ואף לצאת נגדו עם הרכישה של הדיינר הריברדיילי האהוב Pop's – היראם הפך לנבל הרשמי של הסדרה, וטוב שכך. הבעיה של ארצ׳י היא שמעל הבחירה שלו – זו הבחירה של ורוניקה שחזרה אליו כבומרנג, עם הקליף האנגר המצויין של פרק הפינאלה, ועם עצירתו המזעזעת והפיקטיבית על רצח אחד מפולשי הבקתה באגם. וכל זה אל מול תלמידי ריברדייל היי, שרק זכו באמון המוחלט בו, ובחרו בו כנשיאם.
הרמיוני ככל הנראה נקטה בצעד בדומה לבתה נגד היראם, אבל עדיין אין לסמוך על האג׳נדה האמיתית שלה ועל מה שנראה בשטח. זאת למרות לחיצת היד הקלאסית עם פרד, לאחר שלמרבה האכזבה, ניצחה אותו בפער קטן בבחירות לראשות העיר.
קופר עם ג׳ונס
בטי (לילי ריינהארט המרגשת) זוכה לסגירת המעגל הפיוטית של העונה, ולתגלית האכזרית ביותר עם הטוויסט האקסטרה–מפתיע, בו נחשף כי אביה האל (לוכלין מונרו) הוא הבלאק הוד. האפלה שבטי זמן מה הרגישה ששוכנת בתוכה קיבלה הסבר של ״הכל עובר במשפחה״, והקצוות הפתוחים של זהות הרוצח נסגרו באופן מוצלח יותר מכל ציפייה. בשיחת–מראה המקבילה להנתקות הסופית של ארצ׳י מהיראם, בטי מגיעה באומץ רב לבית הכלא להתמודד מול אביה בפעם האחרונה, ולהפרד ממנו ומהחושך המשפחתי שלו. זה היה הרגע המהותי ביותר של בטי עד כה, כשהיא מקבלת את הבטחון שהיא יכולה להיות אחראית לבחירותיה.
מהצד השני – אחותה פולי (טיירה סקווביי), שתכננה לסלוח לאביהן על מעשיו הנפשעים, מתחילה להפגין אי יציבות קופרית מדאיגה, ואולי צריך לשים עליה עין בהמשך. אמן אליס (מדשן אמיק), מדמויות ההורים המרתקות של ריברדייל, עכשיו גם היא תצא לדרך חדשה ומעניינת, עם הידע שבעלה הוא רוצח סדרתי והאשמה שהבן שלא גידלה מת (כנראה). אליס גם סוף סוף חשפה רשמית את מה שכולנו ניחשנו – היא נהלה בעבר רומן עם אף.פי (סקיט אולריץ׳), והוא היה אבי הבן שלה. למרות השוני בין בטי לאליס, מסתבר למעשה שהתפוח לא נפל כל כך רחוק במקרה הזה.
עוד מהעונה הראשונה, ג׳אגהד (קול ספראוס הנהדר) הוא הדמות שעברה את המהפך הגדול מכולן, והעונה השניה המשיכה לחזק את בניית דמותו, ולהשלים אותה. הכותב הרגיש נהיה לוחם כנופיה חסר פחד, שדובק בערך העליון שלו מבלי לסטות – לא להזניח את הסרפנטס תחת כל מחיר. וג׳אג אכן שילם כמעט את המחיר הגבוה ביותר העונה, כשכמעט איבד את חייו בידיה של פני פיבודי המחרידה (בריט מורגן). המהפך שלו מושלם עם ירידת אביו אף.פי מהנהגת הסרפנטס, ועלייתו של ג׳אגהד, והיופי בתהליך הזה שהוא הצליח להשתנות בלי לאבד את טוב הלב המקורי שלו.
הבונוס בחילופי השלטון החגיגיים של הסרפנטס, היה לראות את שריל (מדלין פטש הנפלאה) מצטרפת גם היא לכנפויה, מצליחה להתחמק מהדעות הרווחות על אופיה, ומרוויחה לראשונה משפחה שתאהב אותה ותדאג לה. עם כל מה שהותירה אחריה העונה השניה של ריברדייל המומחית בגילטי פלז׳ר, העונה השלישית לא יכולה להגיע מהר מדי.
תגובות
במאמר זה
