להיט הנוער החדש של מלכי הנוער, ה-CW, נמצא עכשיו במלואו בנטפליקס (13 פרקים של 40 דק׳ – הכבלים הגיעו רשמית לרשתות). מאורע משמח בהתחשב להייפ שריברדייל עוררה סביבה, ואולי מעט פחות משמח בהתחשב למה שיש לה להציע, אך אל תמהרו לדלג.
ריברדייל היא עיירה כל-אמריקאית קטנה שאנחנו פוגשים בדיוק לאחר הרצח של ג׳ייסון בלוסום, בן-נוער ג׳ינג׳י צעיר מהמשפחה העשירה ביותר באיזור. גיבורינו הצעירים וחובבי הרפרנסים וציטוטים מסרטים, סדרות, וספרות מופת, מנסים כל אחד למצוא את מקומו בעיירה, כמו גם לפענח את פרשיית הרצח שכמו גופתו של הבלוסום הצעיר, מציפה על פני השטח את כל סודותיה האפלים של ריברדייל, והם רבים. בראש הגיבורים נמצא ארצ׳י אנדרוז, האדמוני יקיר העיירה, שנקרע בין הציפיות ממנו כספורטאי המצטיין לבין השאיפות כמוסיקאי מתחיל. בין לבין הוא מספיק לנהל רומן עם לא אחרת מהמורה למוסיקה שלו, קשר אסור שהסדרה עוסקת בו בשטחיות מרובה. קיי. ג׳יי. אפא הניו-זילנדי שמגלם אותו הוא אמנם השחקן הכי פוטוגני ובעל המראה הכי קומיקסי מבין הקאסט, אבל ארצ׳י הוא לא גיבור מובהק מספיק וחבריו לרוב מעניינים ממנו. אך חשוב לציין כי דמותו מתחזקת במהלך הפרקים. פרט המידע שיטריד את אלו מכם שגדלו על בוורלי הילס 90210 (ריברדייל באופן מפורש גדלה עליה בעצמה): את אביו של ארצ׳י, פרד, מגלם לא אחר מבן-הנוער המורד האגדי, לוק פרי AKA דילן מקיי. מפחיד.
סדרת דרמת-המיסתורין ביססה את דמויותיה על אלו מהקומיקס ארצ׳י של Archie Comic Publications Inc, שנוצר הרחק אי-שם ב-1938. כשבוחנים כמה מקווי עלילת היסוד של ריברדייל, הם לחלוטין משתלבים עם אותה תקופה שמרנית ותיקה: עיירה קטנה בה אנשי העסקים האמריקאיים הגדולים נותנים את הטון לכל דבר ולכל אדם, יריבויות משפחתיות שהולכות כמה וכמה דורות אחורה, חיי התיכון כמקדש לחייו של האדם וסמל הכרח למה שיקרה איתו בעתידו, ואפילו בנות נוער הנשלחות למנזר מבודד בהחלטת הוריהן ובניגוד כמובן לרצונן, לאחר ש״הביאו בושה על המשפחה״. הטוויסט הוא שעל כל זה ריברדייל משלבת ומערבבת מסרים פרוגרסיביים פוסט-מודרניים (לעתים בחכמה, לעתים דוחפת אותם באילוץ).
כל אחד מהצעירים המסתובבים סביב ארצ׳י הוא קלישאת סדרות נוער בפני עצמו, והם מגולמים ברובם על-ידי אנסמבל שחקנים מוצלחים ודי אנונימיים בתחילת שנות ה-20 שלהם: לילי ריינהארט הלבבית היא בטי קופר, בת השכן הבלונדינית טובת הלב והאומללה (הערת צד: לאמה המורכבת קוראים אליס קופר, כן כמו מוסיקאי הגלאם-רוק); קמילה מנדז הכריזמטית היא ורוניקה לודג׳, הבחורה החדשה בעיר, שאביה היושב בכלא הוא המיידוף של הסדרה, והיא מודעת (לעתים יותר מדי) לפגמיה ומנסה בכל כוחה להתעלות מעליהם, במידה שמעוררת סימפטיה מרובה עבור הדמות; קאסי קוט הוא קווין קלר, בן השריף והחבר הכי טוב וההומו של בטי, שלחלוטין לא קיבל זמן מסך ראוי למגניבותו; מדלן פטש היא מהדמויות המסקרנות של הסדרה – שריל בלוסום, אחותו התאומה הג׳ינג׳ית של ג׳ייסון, המומחית בפאסיב-אגרסיב; וקול ספראוס, מצמד התאומים ספראוס ששיחקו יחדיו שנים רבות החל מגילומם המשותף של הילד החמוד מביג דאדי לצד אדם סנדלר, מגלם פה (לבדו) את ג׳אגהאד האאוטסיידר המסקרן וחברו הטוב ביותר של ארצ׳י.
ג׳אגהאד הנאמן מתפקד כלב הסדרה, הדמות הכי ייחודית שלה, וכמו כן גם כקריין שלה. בכך הוא מזכיר את נואה פוסטר, המקבילה שלו מסדרת נעורים מדוברת הרבה פחות (ובצדק בסה״כ), העיבוד הטלוויזיוני של MTV לצעקה, הפרנצ׳ייז שללא ספק נותן אותותיו בריברדייל לא מעט. כמו ג׳אגהאד, גם נואה כמובן עסוק תמידית בלפתור את מקרה ה-Whodunit? התורן והוא זה שתמיד משווה בין מה שקורה למקבילה מתרבות הפופ. אם מדברים על תרבות הפופ – פרקיה של צעקה נקראו על שם יצירות מפורסמות, בדיוק כמו אלו של ריברדייל. אך מעל כל זה, הכינו את עצמכם – את אביו בעל ה-crazy eyes של ג׳אגהאד מגלם לא אחר מהרוצח המקורי (The OK!) של סרטי צעקה – סקיט אולריץ׳ AKA בילי לומיס.
ריברדייל היא, בשורה התחתונה, סדרה על יחסים בין הורים לילדים וההשפעות שיש לדרך הדו-כיוונית הזו. החטאים של הילדים בפעמים רבות חוזרים לחטאים קדמונים של הוריהם הלא-אמינים. בטי אומרת לאמה (אליס קופר, אי אפשר להרגע מזה) שהיא תמשיך עד ש״תלמד את הלקח שלה״, כי הילדים בסופו של דבר צריכים ללמוד את המסקנות על חשבון עצמם, לא משנה כמה ההורים ילחמו בזה. זה צד מעניין אחד של המסר המורכב שהסדרה מעבירה, כי במקום לשגר מסרים חד-גוניים פטאליים לאוויר, ריברדייל מעדיפה לבחון את כל האפשרויות במערכות היחסים האנושיות המורכבות, בהן אף צד הוא לא הצד הצודק המוחלט. הבעיה היא שהסדרה לעתים שוכחת שבאמת מדובר בבני נוער צעירים, ומניחה על כתפיהם את משקל כל עתידם ועתיד עיירתם. עליהם להחליט כאן ועכשיו מה הם רוצים להיות, וכבר לעבוד יום וליל כדי להשיג את זה. לארצ׳י לדוגמא נאמר כי הוא ״נכנס מאוחר״ לעולם המוסיקה ולכן יצטרך לעבוד קשה יותר, כשמדובר כאמור בבחור בקושי בן 16.
המצרכים הנתונים נשמעים כמו המתכון המושלם לסדרה ראויית-בינג׳ כיפית וסוחפת, אבל בפועל הטון של ריברדייל יותר כבד ממה שניתן לקוות. למרות כי לכל דמות מיוחסים קווי עלילה המפתחים אותם היטב ביחס לז׳אנר, בני-הנוער יותר מדי רציניים, מלודרמטיים וסובלים מכל רגע, ברצינות – אף אחד לא נהנה שם לדקה. כיאה לדיינר עם אורות-הניאון המהבהבים שמהווה את נקודת המפגש הקבועה של כל אנשי העיירה, ריברדייל אכן נראית כמו מילקשייק, אבל נמרחת כמו מסטיק. אם סדרות מהסגנון כמו דוסון קריק ובנות גילמור הצליחו להחזיק עונה של למעלה מ-22 פרקים, עונתה הראשונה של ריברדייל היתה מתאימה יותר ל-10 פרקים בלבד, ובהחלט עדיף לקבל ממנה פרק-שניים בשבוע, ולא את כולה בצפייה מרתונית. כך או כך, אל תוותרו על הצפייה מראש, כי בסופו של דבר, לריברדייל יש איזה קסם ששווה לתת לו הזדמנות.
תגובות
במאמר זה
