אהבה, מוות ורובוטים – משלוח מנות של חטיפי פנטזיה

אונתולוגיית המד"ב החדשה של נטפליקס, "אהבה, מוות ורובוטים", היא מקבץ מרהיב של סיפורי מד"ב שיכול להספיק לכם לאורך זמן אם תימנעו מבינג'

אהבה, מוות ורובוטים

אומרים שדברים טובים באים באריזות קטנות. אפשר להגיד שהסדרה החדשה שעלתה לאחרונה בנטפליקס, אהבה, מוות ורובוטים, לקחה את האמירה הזו ברצינות והתוצאה היא מקבץ מרהיב של סיפורים קצרים.

אהבה, מוות ורובוטים היא אונתולוגיה שמורכבת מ- 18 סיפורים. כלומר, בדומה למראה שחורה, כל פרק הוא סיפור שלם שעומד בפני עצמו ואינו קשור לאחרים מעבר לתמה הכללית שמאפיינת את האונתולוגיה כולה. מדובר באוסף של סיפורים קצרים שאורכם נע בין 6 ל-20 דקות. רובם ספציפית מתחום המד”ב אך יש גם כמה שאינם.

רוב הפרקים של אהבה, מוות ורובוטים הם סרטי אנימציה, כל אחד מהם בעל אופי ואיכויות משלו. לדוגמה, האנימציה של הפרק הראשון, היתרון של סוני, היא CGI ברמת קולנועית לכל דבר. לעומת זאת, הפרק השלישי, העדה, שואב השראה מעולם הקומיקס האמריקאי והפרק ציד מוצלח נשען על המזרח ותעשיית האנימה. מי שפחות מתחבר לאנימציה יכול למצוא באונתולוגיה גם כמה פרקים מצולמים, אך הם בגדר מיעוט.

האונתולוגיה גם מכסה מגוון של ז’אנרים, כך שבגדול תוכלו למצוא בה משהו שמתאים לכל אחד. למשל, הפרק חליפות הוא אקשן טהור על חוואים בחליפות Mech שמנסים להגן על השטח שלהם מפני פלישת חייזרים רעבים במיוחד, שלושה רובוטים הוא קומדיה על איך רובוטים במסגרת טיול תיירות מנסים לפענח את הציוויליזציה האנושית אחרי שבני האדם נכחדו, ואת מעבר לקרע אקילה עדיף שלא תראו לפני השינה.

התוצאה של הגיוון הרב הזה, גם מבחינת הביצוע וגם מבחינת הז’אנרים השונים בהם הפרקים נוגעים, יוצרת אונתולוגיה מעניינת מאוד לצפיה. לא תמיד יש כאן איזה מסר לעתיד, תמרור אזהרה או מסקנה מתבקשת כפי שהפרקים של מראה שחורה הקפידו לרוב לעשות, אבל עדיין מדובר בחוויה כיפית.

אהבה, מוות ורובוטים

כמו בכל אונתולוגיה, גם אצל אהבה, מוות ורובוטים יש סיפורים מוצלחים וכאלה שפחות. חלק מהפרקים הרגישו שטחיים לגמרי. אם לנקוב בשמות, אז הפרק שואב הנשמות הרגיש כמו תסריט גנוז של באפי ציידת הערפדים שבצדק נשאר במגירה. גם הפרק עידן הקרח, שנראה מבטיח ומעניין מאוד בתחילת הדרך, הרגיש מפוספס. חבל.

על אף שבגדול אהבתי את אהבה, מוות ורובוטים, היה משהו אחד שהפריע לי, אולי בגלל שראיתי את רוב הסדרה בבינג’ – נטייה של הסדרה לדחוף עירום בכל הזדמנות אפשרית. אמנם זה מפלפל את העניינים לראות איברי מין או סצינת סקס פה ושם, אבל אם תעשו בינג’ על הסדרה בסופו של דבר אתם תפתחו אדישות לכל העירום הזה. התחושה היא שמישהו למעלה החליט שהוא רוצה לעשות “אנימציה למבוגרים” בכל מחיר, ותוכן למבוגרים בלבד מתאפיין לרוב בעירום, אז קדימה לזרוק את הבגדים אפילו בפרק על היוגורט שמשתלט על העולם. כן, קראתם נכון.

אהבה, מוות ורובוטים

אם נרשה לעצמנו לרגע לקחת דימויים מחג הפורים שבדיוק חלף, אהבה, מוות ורובוטים הוא כמו משלוח מנות – במבט ראשון אתה רוצה לטרוף אותו ויכול להתחיל ממה שתרצה, אבל בניגוד לתרבות הבינג’ עדיף לצרוך את התוכן במנות קטנות. התייחסו לכל פרק כחטיף מד”ב קטן. זה יאריך את אורך חיי המדף של הסדרה וגם יעניק לכם הצופים זמן להרהר במה שצפיתם כדי להיכנס אל עובי הקורה.

תגובות

במאמר זה

נגישות