בין אם אתם מעריצים שרופים של "שר הטבעות" או חורשים את World of Warcraft עד השעות הקטנות של הלילה, תודו שמתישהו בסתר ליבכם קיוויתם להיכנס לנעליהן של הדמויות שמופיעות על המסך – להוביל צוות נאמן של לוחמים מסוקסים אל תוך יער אפל או מכרה שננטש, להילחם ולחסל מפלצות שתפגשו בדרך ולחזור הביתה כגיבורים לקול תשואות ההמון, עמוסי שלל וכל טוב. Grimgar of Fantasy and Ash לוקחת את הרעיון הזה ומסתכלת עליו מזווית שונה, אפשר להגיד אפילו ריאליסטית יותר.
Grimgar of Fantasy and Ash (ביפנית Hai to Genso no Grimgar) היא סדרה של נובלות גרפיות שנכתבו על ידי אהו ג'ומונג'י (Ao Jumonji) וצויירו על ידי איירי שיראי (Eiri Shirai). העלילה מתמקדת בקבוצה של בני נוער שהזיכרון הראשון שלהם הוא רגע ההגעה לעולם הפנטזיה גרימגר. אמנם זה לא נאמר באופן מפורש, אבל רמזים עבים מצביעים על כך שהם כנראה הגיעו במקור מהעולם שלנו. חסרי כל ואבודים בעולם זר, הקבוצה "מנודבת" לצבא כדי לקבל איזשהו סכום כסף התחלתי ממנו יוכלו לחיות. בתור חיילים בצבא, כדי להתפרנס הם נאלצים לצוד גובלינים ולחזור עם שלל כהוכחה. בדומה לעלילות פנטזיה מהז'אנר, לכל חבר בקבוצה יש מקצוע כמו קוסם, צייד או לוחם. העלילה מתגוללת מעיניו של הרואירו (Haruhiro), שהוא בתקן ה"גנב" של הקבוצה.
בדרך כלל בביקורות שלי אני מתייחס קודם לאלמנטיים הסיפוריים של היצירה, אך לשם שינוי אני רוצה קודם כל לדבר על הציור והאנימציה. כפי שכבר צויין, גרימגר הוא עולם של פנטזיה. בהתאם לכך, הוא משקיע רבות בציור כדי להעביר את האווירה הזו. בעיני המתבונן, גרימגר הוא עולם צבעוני מאוד. רואים זאת במיוחד בסביבה וברקעים, שהשוקעו בהם הרבה זמן ומאמץ כדי שיהיו מפורטים ויזכירו ציור אומנות. משחקי אור כמו קרני השמש שמבצבצות בין העלים או צבע השקיעה על מבני העיר בה הקבוצה מתגוררת מוסיפים גוונים נוספים ומחזקים את האפקט. איכות הציור והאנימציה של Grimgar of Fantasy and Ash היא, ללא ספק, הנקודה החזקה ביותר של הסדרה.
פעם, במסגרת לימודי קולנוע, קראתי מאמר שטען שלסרטים שיצר הבמאי המפורסם היצ'קוק יש מכנה אחד משותף – פסאדה, חזות חיצונית שנראית יפה ותקינה אך בעצם מסתירה מאחוריה אמת קודרת. התיאור הזה יכול להתאים כמו כפפה גם ל-Grimgar of Fantasy and Ash – אמנם כלפי חוץ רואים עולם יפה וצבעוני, אך בפועל מדובר בעולם שמתנהל בצורה אכזרית מאוד. אם דמיינתם בראשכם שלהילחם בגובלינים זה משהו הירואי, אז טעיתם. הלחימה ב-Grimgar of Fantasy and Ash היא סיטואציה רוויית דם, אכזרית, מפחידה, ברוטאלית ולפעמים אפילו טראומטית. שני הצדדים נאבקים בכל כוחם על מנת לשרוד והם ישתמשו בכל טריק מלוכלך שעומד לרשותם. הגובלינים מתבררים לא כחיות חסרות מחשבה אלא כבעלי סדר חברתי ותרבותי, מה שמעניק להם מימד מסויים של "אנושיות". במקום להתמקד בצד הזוהר של התהילה והכבוד בתום הקרב, הסדרה מציגה דווקא את הצד האפל שלו, את הזילות הנוראית בחיים וזה מה שהופך את התמה שלה למיוחדת. את הסצינה בה הקבוצה הצליחה להביס את הגובלין הראשון שלה אני כנראה לא אשכח לעולם.
למקרה שחששתם, Grimgar of Fantasy and Ash אינה סתם רצף חסר מחשבה של קרבות מזוויעים. לכל סצינת קרב בסדרה יש משמעות מעבר לאלמנט הבידורי. סצינות האקשן מחושבות היטב והן תמיד יציגו טוויסט עלילתי, התפתחות של דמויות או את מצב היחסים ביניהן. השימוש השקול בסצינות הקרב מוסיף להן עניין רב כי תמיד יהיה בהן רובד עמוק יותר. בין סצינות האקשן, הסדרה מרשה לעצמה לקחת את הזמן ולהוריד בבת אחת מהילוך חמישי להילוך ראשון כדי לקדם את העלילה והדמויות בדרכים אחרות. חלק מהזמן הדברים מתבטאים בסצינות ללא מלים, שמאפשרות על הדרך גם לתת תשומת לב לאלמנטים הויזואליים המרהיבים שציינתי מקודם.
אבל הקצב האיטי של הסדרה עלול במקרים רבים להפוך לחרב הפיפיות שלה. אמנם הסצינות האיטיות משחקות תפקיד חשוב רוב הזמן, אבל לפעמים הן מרגישות איטיות מדי ואני בהחלט אבין אם מישהו יחליט לנטוש את הסדרה בגלל זה. הפרק הראשון אמנם מציג את הרקע העלילתי אבל לא מעבר לכך, ובאופן כללי מרגיש קצת מפוזר מדי. הסדרה מתחילה לגלות סימנים של אופי רק בפרק השני כאשר הטוויסט המשמעותי הראשון בעלילה לא מגיע לפני הפרק הרביעי.
מבחינת דמויות, אני אוהב איך שהסדרה מכריחה כל אחת ואחת מהן לצאת מאיזור הנוחות שלה. הרואירו, לדוגמה, הוא במקור טיפוס מופנם אבל אירועים מסויימים מכריחים אותו לתפוס תפקיד מרכזי יותר בקבוצה; רנטה (Ranta), האביר של הקבוצה ושמוק אגוצנטרי באופיו, נאלץ למצוא את הדרך לשתף פעולה עם שאר הצוות. אהבתי גם איך שהדמויות מצליחות, כל אחת בדרכה, לבלוט ולהרגיש שונות מהאחרות באופי שלהן, בתפיסת המציאות ועוד.
בסרטון: סצינת הפתיחה של הפרק הראשון עם שיר הרקע בלבד
נקודה נוספת שאני רוצה לציין לטובה היא פס הקול העשיר והמגוון של הסדרה. פס הקול מתאפיין באסרנל מרשים בגודלו ובאיכותו של שירי ומנגינות רקע שהותאמו לסצינות השונות של הסדרה, איטיות ומלאות אקשן כאחד. ככל שאני מצליח לזכור, החלקים השונים של פס הקול כמעט ואינם חוזרים על עצמם והם בהחלט מוסיפים הרבה לחוויה כולה.
אם ניחנתם במידה מספקת של סבלנות, Grimgar of Fantasy and Ash יכולה להיות סדרה מצויינת עבורכם. מצד אחד יש בה אקשן, ציור מרשים ופס קול ממכר. מצד שני היא גם מנסה להגיד משהו על אובדן, רגש והתבגרות אישית ועושה זאת בצורה מבריקה. היא בהחלט לא עוד סדרת פנטזיה מיני רבות שכבר ראינו בעבר, אלא יש בה את הייחוד שלה ואני מקווה שהיא תזכה לקבל עונה שניה.
תגובות
הצטרף לשיחה