אי שם בשנת 2007 הרחוקה נחשפנו לראשונה לסדרה בשם המפץ הגדול שהתמקדה בחבורת חנונים גאונים אך מאותגרים חברתית ורצתה לספר את סיפורם. בזמנו, היוצרים חשבו שהסדרה הזאת תדבר לקבוצה מאוד מסוימת באוכלוסייה, והם כלל לא העלו בדעתם שהיא תשפיע על חיינו בצורה קיצונית ותהפוך לאחת הסדרות הטובות והחשובות ביותר שנראו על מסך הטלוויזיה בשנים האחרונות. מה שאף אחד מאיתנו לא יכול היה לדעת אז הוא, שהמפץ הגדול היא זו שתבשר על עליית הגיקים לשלטון.
ומה היה סוד הקסם של המפץ הגדול, אתם שואלים? ובכן, הדמויות. לפתע פתאום, ארבע דמויות של גברים חסרי ביטחון, שלא נראים כמו דוגמנים, מתלבשים כאילו הם עדיין בני חמש-עשרה אבל בעצם נושקים לגיל השלושים, חנונים שעובדים כמדענים באוניברסיטה, מקבלים חשיפה שטרם נראתה כמותה על המסך הקטן והופכים למובילים של המהפכה שהגיעה עלינו לטובה. וכעדות תומכת לכך תוכלו להתרשם מארבעת פרסי האמי וגלובוס זהב אחד שקיבל ג'ים פרסונס על תפקידו כשלדון קופר.
אחד הדברים היפים ביותר בשלדון – כמו גם בשאר הדמויות – היה שהוא לא משתנה הרבה. זה נכון שבכל פעם גילינו רובד נוסף בהתנהגותו המוזרה, אך במהותו הוא נשאר זהה. לפחות בעונות הראשונות, עד שפגש את איימי. עכשיו, אני לא אומרת שדמויות עגולות זה רע. להפך. הרי כל העניין הוא לראות את הדמויות משתנות ומתפתחות מול עינינו לאורך העונות. ותשע עונות זוהי בהחלט תקופת זמן שיכולה ואף צריכה לאפשר להם לגדול. אבל כשהדמויות מתפתחת לכיוון הלא נכון, האם זהו באמת הצעד הנכון עבורן, או שאולי עדיף להשאיר אותן כפי שהן? שטוחות, שטחיות, אך מצחיקות?
וזה בדיוק מה שקרה לרוב הדמויות של המפץ הגדול בעונה הנוכחית. ומי שסבלה הכי הרבה מהמהפך הלא-חינני הזה הייתה פני. קיילי קווקו היא שחקנית מצחיקה, על כך אין עוררין. אבל מה שהכותבים עשו לה בעונות האחרונות של הסדרה לגמרי חיסל כל פוטנציאל שהיה לדמות. מדמות של נערת חווה תמימה וקלת דעת שהגיעה לעיר הגדולה, פני הפכה לבחורה ממורמרת, מתוסכלת וכמעט אלכוהוליסטית. מעטים הם הפרקים שניתן לראות אותה בלי כוס יין ביד. כיום, פני היא דמות מרירה, נשואה ללאונרד ולא מרוצה מהעבודה שלה, למרות שהיא עושה הרבה כסף. אולי בגלל זה לאונרד ממשיך לאהוב אותה כל כך, כי בשקט-בשקט היא מתחילה להזכיר את אמא שלו, איתה יש לו תסביך רב שנים. בנקודה זו של הסדרה, מצאתי את עצמי שואלת לא פעם– למה היא באמת נחוצה? מהי תרומתה לסדרה? גם הכימיה בינה ובין לאונרד שואפת לאפס, עכשיו כשהם נשואים ואין שום דרמה אמיתית ביניהם, אולי מלבד מי ייקח את שלדון הפעם לרופא השיניים.
איימי היא דמות נוספת שחל בה שינוי, ולא לטובה. כמי שהתחילה בתור הגרסה הנשית – אך מעט פחות אקסצנטרית – של שלדון, הפכה במהרה לבבואה פחות אטרקטיבית של פני. המניירות הקטנות שהיו לה ושבזכותן התאהבנו בה, פתאום נראות מאולצות ולא טבעיות. מאז שאיימי קיבלה את מבוקשה – זאת אומרת, את שלדון – היא כבר לא רואה שוב צורך לרדוף אחריו או להראות שהיא מאוהבת בו נואשות ותעשה הכל למענו. לא, היא אשה עצמאית שיודעת להגיד לו ברגע הנכון – 'תסתום'. כל הכבוד לה. רק שזה לא כל כך מעניין.
וזה לא הכל. ראג' הפך בן לילה לגבר מבוקש שכל הבנות רודפות אחריו. וואו. איך זה קרה? ברצינות, מישהו מוכן להסביר לי איך זה קרה? כי זה לא ממש מובן. אני מבינה את ההשתאות של הווארד ולאונרד לנוכח הגילוי המרעיש שראג' יוצא עם שתי נשים. ועוד במקביל! כי לעבור מהודי חנון שלא מסוגל לדבר עם אשה לחביב הבנות זה ממש הגיוני. או ש… לא? אולי יום אחד נתעורר ונגלה שבעצם כל החבר'ה נשאבו לתוך חור שחור והגיעו ליקום מקביל שבו הם מגניבים. ואולי פשוט נצטרך להתמודד עם העובדה שהכותבים החליטו לזנוח את האותנטיות של הסדרה. מוזמנים לבחור את האופציה שיותר מתאימה לכם.
גם שלדון דיי איכזב אותי. אם פעם ניתן היה להשוות אותו לפינוקיו, הרי שהיום הוא ילד אמיתי. וכן, אני מדברת על סצנת הסקס עם איימי. אומנם זו הייתה סצנה מבריקה והטובה ביותר בעונה, בייחוד בגלל ההקבלה הגאונית לצפייה של החבר'ה במלחמת הכוכבים. מה שקורה אחר כך הופך פשוט למחפיר. אם בחלק הראשון של העונה אנחנו רואים את המאבק של שלדון עם עצמו, את הרצון להחזיר את איימי ואת הרגשות שמתפרצים לכל כיוון, הרי שאחרי הקאמבק המיוחל, שלדון הופך לדמות דיי מעיקה ובעיקר מעצבנת. אפילו את איימי. זה נראה כאילו הוא מנסה בכוח לחזור למוזרות הרגילה שלו, אבל פשוט לא מצליח. וחבל. כי שלדון היה מי שעשה את הסדרה הזאת יותר מכל דמות אחרת.
העונה הנוכחית של המפץ הגדול הזניחה כמעט לחלוטין את הקריירה של המדענים המדופלמים והתרכזה יותר בחייהם האישיים, מה שלא היה מעניין במיוחד, בייחוד כי החיים שלהם בנקודה הזאת דיי משעממים. אומנם נראה כאילו לאונרד, שלדון והווארד עובדים יחד על פרויקט פורץ דרך, אבל כל העניין מצטייר כמקרי ורנדומלי ונועד רק כדי לספק להווארד הכנסה נוספת ויכולת לפרנס את הילד שבדרך. ואפרופו ילד – מזל טוב! ברנדט בהיריון. הדבר היחיד שמוזר בכל הסיפור הוא שבמשך כל העונה לא נראה ולו שמץ של בטן היריון. בחייכם, זה לא כזה מסובך לדחוף כרית מתחת לשמלה שלה.
האכזבה הגדולה ביותר הייתה בפרק האחרון של העונה, שלא עמד בציפיות והיה חסר משמעות לחלוטין. בניגוד לסיום המפואר של העונה השמינית, שבו איימי נפרדה משלדון ואז הוא הוציא את טבעת הנישואין שרצה לתת לה (יבבתי במשך דקות ארוכות), הפעם לא קרה שום דבר שכזה. הדבר ה"מרגש" היחיד היה הזיווג המרומז בין אמו יראת השמיים של שלדון ובין אביו של לאונרד, שאותו ראינו לראשונה. כך נגמרה העונה התשיעית, בלי שום דבר שישאיר אותנו במתח לקראת העונה הבאה. אם להיות לגמרי כנה, הייתי מעדיפה שהסדרה תסתיים כשהיא בשיאה מאשר למרוח את זה כל כך הרבה זמן עד שכולם יתחננו. שמישהו יבטל אותה כבר. כואב לי לומר את זה, אבל אני מקווה שהעונה העשירית תהיה האחרונה.
למעשה, נראה כאילו בעונה הנוכחית של המפץ הגדול הכותבים שכחו שמדובר בסיטקום והחליטו להעניק לכל הדמויות נופך רציני שכלל לא מתאים להן. סדרה שהחלה כסיטקום ודבקה בכך בהצלחה במשך מספר לא מבוטל של עונות, לא יכולה פתאום לשנות את עורה ולהפוך לדרמה רצינית שמתמקדת בחיים העגמומיים והאפורים של הדמויות ובמאבקן לשרוד את קשיי היום-יום. זאת אומרת, כן, היא יכולה, אבל היא מוכרחה להמשיך לעשות זאת במסגרת תווית הסיטקום שלה כי זוהי בעצם הסיבה שהתאהבנו בה מלכתחילה.
ואני? אני עדיין מחכה ששלדון יקפוץ מאיזו פינה ויצעק "באזינגה! עבדנו עליכם. הנה העונה האמיתית".