אקווהמן – בקושי מרים את הראש מהמים

הסרט אקווהמן הוא ליקום של די.סי מה שהדמות של "אקוומן" לאנשים של אטלנטיס בסרט: התקווה האחרונה לגאולה לפני הקץ. גם אם ייצאו סרטים נוספים תחת המותג של די.סי כבר לא ברור האם זה חלק מיקום מסודר או אסופת סרטים (ולא שזה בהכרח רע). הטריילרים המלהיבים יצרו ציפייה לסרט שייקח את היקום למקום חיובי ומצליח יותר. הבמאי ג'יימס וואן (סרטי המסור, מהיר ועצבני 7) הביא את היכולות הוויזואליות והאנרגיות שלו ויצר סרט שונה בטון מהסרטים של זאק סניידר וגם מוונדרוומן של פטי ג'נקינס. בשילוב עם החיוך הבלתי נגמר של ג'ייסון מומואה (קונאן הבראברי, משחקי הכס) הסרט מספק הנאה רבה אבל בלי עלילה מעניינת מאחורי זה, הדבר ממצה את עצמו הרבה לפני השעתיים ורבע שהסרט נמשך.

הסרט נפתח עם סיפור ההכרות בין הוריו של אקווהמן: אטלאנה (ניקול קידמן), מלכת אטלנטיס בורחת מהממלכה התת ימית שלה מפני שהיא לא רוצה להתחתן בשידוך כפוי. היא פוגשת על היבשה את שומר המגדלור תומאס קורי והשניים מתאהבים ואף נולד להם בן – ארתור (מגיע קרדיט לכותבים של ליגת הצדק על זה שהתאפקו ולא הכניסו עימות בין ברוס ויין לארתור קורי שנפתר בגלל שלאבות שלהם יש את אותו השם – כנראה שלומדים שם מטעויות). אבל אנשי אטלנטיס מגיעים אליה בסופו של דבר והיא נאלצת להיפרד מהשניים. שנים אחר כך (ושנה לאחר אירועי ליגת הצדק), ארתור ממשיך להסתובב באוקיאנוסים ולהציל ספינות בסכנה, בין אם זה מפגעי טבע או מפיראטים. באטלנטיס, המלך אורם (פטריק וילסון) שהוא אחיו למחצה של ארתור, חושש מהתקפות של בני האדם נגדם ומזמן את נראוס (דולף לונדגרן) להצטרף אליו במתקפת הנגד. מרה (אמבר הרד) – ביתו של נראוס – לא בוטחת באורם ויוצאת לשכנע את ארתור לשוב לאטלנטיס ולטעון לזכותו על הכתר. כדי לעשות זאת עליהם למצוא את הקלשון של אטלן – המלך שאיחד את אטלנטיס – וכמו המלך ארתור יזכה אותו במלוכה.

כמובן שזוהי רק המסגרת העלילתית והדרך אל הקלשון עוברת דרך סיציליה, תהומות הים, פיראטים נקמניים ומפלצת מיתית (בדיבובה של ג'ולי אנדרוז). על פניו, כל מה שנדרש מסרט הרפתקאות מוצלח. אבל שנות התשעים נגמרו כבר לפני 20 שנה כמעט, וסרטים המבוססים על קומיקס עברו שינוי ואנחנו מצפים ליותר. אפילו סרטי רובוטריקים הבינו את זה והחלו להיות יותר מעמיקים. זה דבר שהיה בסרטים האחרים ביקום, אך הם כשלו להוציא לפועל בצורה ברורה ומהנה. אקוומן הבין את עניין הכיף ועושה זאת היטב ומביא משב רוח רענן ליקום הזה. אלא שהעומס העלילתי כשמאחוריו אין כמעט עומק מתחיל לשעמם ולהתיש בשלב מסוים. הדבר בולט בדמות של נבל משני עמו מתמודד אקוומן הכולל סיפור מקור מגוחך שמרגיש שנכתב רק כדי לספק מניע לאותו נבל.

יותר מכך, מעבר לכריזמה הרבה של מומואה, הסרט לא מייצר מהלכים כדי ליצור הזדהות עם הגיבור או המצב. הקונפליקט שלו אינו מפותח מספיק. היה קצת חבל שראו בו כאיש שיאחד בין שתי העולמות רק כי הוא בעצמו בן תערובת. זו ראיית עולם מאד דטרמיניסטית ופחות דרמטית. הדבר גם בא לידי ביטוי גם במניע של אורם: לא ברור מה המניע שלו, האם הוא תאב כוח כמו מנהיגים רבים או שמא הוא באמת חושש מבני האדם בגלל אירועי ליגת הצדק. הבעיה שעד כה היקום הקולנועי לא הציג תמונת עולם קוהרנטית לגבי מצב האנושות בעקבות ההופעה של המטא אנושיים והדבר משבש את היכולת שלנו להבין את הפעולות של הדמויות בו.

שני דברים מצילים את אקווהמן מלהיות אסון טוטאלי: ההתלהבות הבלתי נגמרת של מומואה ובימוי הקרבות של וואן. סצנות הקרבות מחוץ למים הן מסצנות האקשן הטובות של השנה וכאלה שאני מאמין שאזכור עוד שנים רבות. גם בקרבות התת מימיים מצליח וואן להתמודד עם האתגרים הרבים שהפיזיקה מציבה. המשחק של מומואה הוא בו בזמן היתרון והחיסרון של הסרט: מצד אחד הוא הבין בדיוק מי הדמות שלו, ובניגוד לשאר הגיבורים של די.סי לא נותן לעול שהוא נושא עימו לעצור אותו ליהנות בזמן שהוא מציל את העולם; אך מצד שני שאר השחקנים נותנים הופעה שנדמית שלקוחה מסרט אחר ויותר מדי רציניים. ספציפית, פטריק וילסון כושל כנבל גם כי לא ברור לנו עד הסוף המניע שלו, אבל את זה ניתן לייחס לתסריט. אבל את חוסר הבעות הרגש שלו זה כבר לגמרי עליו. בנוסף, העובדה שארתור הוא האח הבכור למרות שבמציאות וילסון מבוגר מ-מומואה בשש שנים (והדבר ניכר במראה שלו) לא תורמת לצפייה (וכמובן שעל פי הסרט ניקול קידמן ילדה אותם כשהייתה בת 12 ו-6 אבל זה כבר סטנדרטי בהוליווד לא להק נשים מעט גיל 60).

פחות משבוע לאחר שיצא הוא כבר הכניס 500 מליון דולר, יותר מפי שתיים מהתקציב שלו, כך שגם אם היקום של די.סי לא ברור, מעריצי אקווהמן יכולים להיות רגועים שהוא יחזור ויגן על שבעת הימים ועל העולם של בני האדם. בתקווה שימשיכו את האנרגיות הטובות אבל גם עם קצת יותר תוכן מעניין.  

תגובות