סוכני שילד סיימה את עונתה החמישית מלאת המאורעות, עם הכרזה על חידוש לעונה נוספת ועם הרבה מאוד רגשות עזים.
התהייה המרכזית לקראת פרק הפינאלה של העונה היתה האם ואיך הוא יתחבר לסיום של המגה-בלוקבאסטר הנוקמים: מלחמת האינסוף – והתשובה שקיבלנו היתה הצבת הנושא הזה במעין השהיה. ג׳ד ווידון וג׳פרי בל השואוראנרים (יחד עם מוריסה טנצ׳ארואן) הסבירו שתחילה תוכנן להצמד להשלכות מלחמת האינסוף, אך הקדמת עליית הסרט לאקרנים בשבוע הניעה אותם לכיוון אחר. צמד היוצרים הבהירו בכל מקרה שסיום העונה חד משמעית מתרחש במקביל לאירועי תאנוס – בהתאם למילותיה של דייזי (קלואי בנט) באחד מהפרקים האחרונים. כרגע מסתמן כי העונה השישית תגיע לאחר שהנוקמים 4 יגיע לבתי הקולנוע, כך שאולי נשמע כיצד הצטלבו חברי שילד בתוך מאורעות ה-MCU רק בדיעבד.
פרק הסיום הגיע עם משקל דרמטי מהותי, בהתאם לעונה כולה שהיתה האפלה ביותר של הסדרה, שגבתה מדמויותיה את המחירים הגבוהים והאכזריים ביותר עד כה. מצד אחד איבדנו במפתיע את פיץ האהוב (איאן דה קייסטקר), שכבר התחיל להאמין בשוגג שהזמן הוא קו לינארי קבוע ולכן הוא עצמו בלתי–מובס כי הוא קיים בעתיד, ואנחנו יודעים שקולסון בחר שלא שוב להחיות את עצמו באופן מלאכותי–מדי ובחוסר–אנושיות מוגזם מדי (עכשיו כשלראשונה הבחירה היתה בידיו). מהצד השני, הקבוצה נראית מאוחדת יותר מתמיד בצאתה לחפש את פיץ מהטיימליין הקודם, ואהבתם של קולסון ומאי, שנבנתה בסבלנות מעלייתה של סוכני שילד ב-2014, הגיעה למימושה המלבב.
העונה החמישית התמקדה בליצור קרע פנימי בתוך הקבוצה המלוכדת, כך שבמידה מסויימת היתה זו מיני מלחמת האזרחים של הסוכנים, ואת המטרה הזו הסדרה השיגה בקפידה. הסוכנים נמצאו במצב תמידי של מריבה על החלטות מוסריות, ששיאן הגיע לגבי הכרעת עתידו של קולסון – האם צריך לסכן עולם שלם בשביל אדם אחד, כשהטיעון הנגדי היה שזה האדם היחיד שיוכל להציל את העולם. הסכסוך המעמיק היה מה שגרם להתאחדות הקבוצתית וחיבור כל דמות בתוך הפאזל השילדי של הפינאלה להיות עוצמתיים כל כך. גם ההכרזה של דייזי וההסכמה המיידית של כולם בכולל את קולסון על כך שמאק (הנרי סימונס) צריך למעשה להנהיג את הקבוצה בתור המצפן המוסרי האמין ביותר שלה, היתה מפתיעה לרגע אחד – ואז כל כך הגיונית וטבעית. אך לצד הצלחותיה הרגשיות של העונה, היא גם היתה די מבולגנת ומרובה מדי בקווי עלילה ותזוזות בין–נבלים (קאסיוס, הייל, רובי, טאלבוט ועוד) שיצרו עומס, על אף שרובם לבסוף התחברו בצורה כזו או אחרת היטב.
הפינאלה מביא איתו את סיבוכי המסע בזמן הידועים: אם חברי הקבוצה, בראשם כמובן אישתו ג׳מה (אליזבת הנסטרידג׳), יוצאים לאתר את פיץ הקפוא בחלל בהמתנה של 74 שנים כדי להגיע לעתיד ולהציל אותם – אז מי למעשה יישאר באמת באותו הטיימליין כדי להצליח לשנות את גורל הסוכנים והעולם? לא סביר שהמשכה של סוכני שילד יתייחס להתפצלויות הסותרות של טיימליינים, שכבר הורגלנו לחזות בהן במסעות בזמן, בייחוד במסגרת ז׳אנר הקומיקס חסר הגבולות. במקרה הזה מדובר במידה שולית ומתקבלת על הדעת, ואף בעלת אופטימיות נחוצה אחרי עונה אינטנסיבית במיוחד. זה גם יסביר איך פיץ בכל זאת מצא את עצמו חי לצידה של ג׳מה מספיק בשביל שיביאו ילדים לעולם יחד.
השאלה עכשיו היא למה למעשה סוכני שילד חודשה, אם הפרק האחרון שלה, שאף זכה לשם The End, היווה סגירת מעגל כל כך שלמה לסדרה כולה: לאחר אינספור מכשולים בלתי אפשריים וקרבות שניצח בגבורה, קולסון (קלארק גרג) סוף סוף מוצא את השלווה שלא יכל למצוא מאז שהחיו אותו, כשהוא לצידה של מאי (מינג–נה וון) על האי הפוטוגני טהיטי (הפעם באמת) ועם השלמה מלאה לגבי מותו הקרב. האם העונה הבאה תערוך שינויים נוספים בסיפורו של קולסון, ותבטל עבורו את הסיום הפואטי שהוצג לו, או שמא נקבל את שילד לראשונה מינוס קולסון – הסמל שלה? שתי האופציות עלולות להכשל, ולמתוח מדי את הסיפור. ישנו כמובן גם הסיכוי שווידון–טנצ׳ארואן–בל תכננו מראש היטב את המשך המסע של הדמויות הנפלאות, שכל אחת בפני עצמה יחד עם הדינמיקות השונות בינהן ביחד נמצאות בלבה של איכות התכנית. הם הרי עוד חייבים לנו תשובה על גורלו של דיק (ג׳ף וורד), הנכד האגדי.
תגובות
