השבוע, או ליתר דיוק ב-10 במרץ, תחגוג באפי ציידת הערפדים, אחת מהסדרות הכי טובות, משפיעות ואהובות של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים, 20 שנים לעלייתה. הסדרה, שהייתה הבייבי של ג'וס וידון, אז תסריטאי צעיר שהיה ידוע בעיקר בזכות התסריט של צעצוע של סיפור, עוקבת אחרי באפי סאמרס, תיכוניסטית צעירה שנבחרה להילחם בערפדים, שדים וכל מה שלמעשה יוצא מפי הגיהינום שנמצא תחת התיכון בו באפי לומדת.
לכבוד חגיגות ה-20, ניסינו לבחור את 5 הרגעים הטלוויזיוניים הטובים ביותר בסדרה – הבחירות מורכבות הן מחשיבות הרגע או פרק לסדרה והן מכמה אותו רגע או פרק עומדים בפני עצמם.
5. Normal Again (עונה 6, פרק 17)
נראה שהרבה סדרות, בטח סדרות מד"ב ופנטזיה, עוסקות בשאלה "האם זו המציאות או שזה בראש של הדמות?". גם כאן, באפי ציידת הערפדים נמצאת מעל כולם בכל מה שקשור לאיכות של הפרק הזה.
לאחר שנדקרת ע"י שד, באפי מוצאת את עצמה בשני עולמות – הראשון העולם המוכר בסאנידייל והשני עולם בו היא מאושפזת בבית משוגעים במצב קטטוני. הפרק כולו עוסק בהרהור של באפי מה אמיתי ומה לא. הסיבה שהוא כל-כך אפקטיבי היא בגלל שגם לנו הוא גורם לפקפק בעצמנו לגבי השאלה האם אנחנו רואים סדרה שמתרחשת בראש של מישהו. למעשה, עד היום וידון לא אישר בראיון האם העולם האמיתי של הסדרה הוא הקיים או שלמעשה הסדרה היא הזיה אחת גדולה.
4. באפי מקבלת את פרס ה-"Class Protector" (פרק 20, עונה 3)
באפי ציידת הערפדים מלאה ברגעים סוחטי-דמעות. בדרך כלל מדובר ברגעים העצובים אבל לא במקרה הזה. לקראת סוף העונה השלישית, אחרי 3 שנים בהן היא מצילה את העולם שוב ושוב, באפי סוף סוף מקבלת קצת הכרה על מה שהיא עושה. "אנחנו גאים להכריז שלמחזור 99 יש את אחוז התמותה הנמוך ביותר בהיסטוריה של תיכון סאנידייל, הרבה מזה בזכותך", מכריז ג'ונתן לבינסון (שבהמשך הסדרה יהפוך לאחד מהאויבים של באפי) בזמן שהוא מעניק לבאפי מטריה זהובה נוצצת בנשף סיום השנה לצלילי מחיאות הכפיים של הנוכחים.
באפי, שרואה את עצמה כסוג של אאוטסיידרית בגלל "העבודה" שלה, לא זוכה להרבה הערכה והכרת תודה על מה שהיא עושה. הרגע המפתיע הזה הוא למעשה נצחון קטן של באפי והוא מהרגעים הפשוטים והיפים של הסדרה. אגב, שרה מישל גלר (באפי) מודה שזה הפרק האהוב עליה בסדרה.
3. עוד פעם, עם רגש (עונה 6, פרק 7)
בעונה השישית של הסדרה, וידון סוף סוף קיבל את ההזדמנות לעשות את מה שהוא תמיד רצה לעשות בבאפי – פרק שכל כולו מיוזיקל. הקאסט הודה שבזמנו חשש מהפרק הזה וחשב שוידון הולך קצת רחוק מדי עם הרעיונות שלו, אבל וואו כמה שהם טעו.
הפרק הזה עובד בכל-כך הרבה רמות – קודם כל יש כאן ייצוג יפה למגוון ז'אנרים של מיוזיקל – מ"I'll Never Tell" שמרגיש שיצא מאיזה קומדיית סקרובול ועד "Rest In Peace" שהוא מחווה לאופרות רוק – הפרק מצליח ליצור נאמברים נהדרים שכיף לשמוע גם ביום-יום, הישג לא מבוטל שלוקחים בחשבון את העובדה שזה הניסיון הראשון של וידון עם שירים.
בנוסף לכך, הפרק הוא שיעור מופתי באיך לספר סיפור. הוא מצליח להכניס ולקדם את רוב קווי העלילה בסדרה וחושף לנו מידע חשוב שהדמויות פשוט לא יכולות לספר בדיאלוגים. מאז, הרבה סדרות ניסו לעשות את מה שוידון עשה ב"Once More, With Feeling"– מ"על טבעי", דרך "האנטומיה של גריי" ועד ל"סקראבס", גם כאן "באפי" לא רק שהייתה הראשונה שעשתה את זה, אלא גם עשתה זאת בצורה הטובה ביותר. ממליץ בחום לצפות בפרק עם הפרשנות של וידון.
2. באפי מתה, שוב (עונה 5, פרק 22)
אחרי שבאפי מתה כבר בסוף העונה הראשונה וחזרה לחיים, אף אחד לא חשב שבאפי תמות שוב. אבל לוידון כאמור, היו תכניות אחרות שסיפקו לנו את אחד מהשיאים של הסדרה.
בסוף העונה החמישית, דון, אחותה של באפי, עומדת להיות מוקרבת בטקס פולחני כלשהו. אחרי קרב אפי אדיר בין באפי לגלורי, באפי מבינה שהיא צריכה להקריב את עצמה בשביל להציל אל דון וגם עושה את זה.
לאחר שהחברים מוצאים את גופתה של באפי, אנחנו שומעים את המילים האחרונות המצמררות של באפי לדון שהופכות את כל הרגע האמוציונלי הזה לאמוציונלי אפילו יותר. הפרק נגמר עם מבט על המצבה של באפי עלייה כתוב – “She saved the world. A lot" במה שהיה אמור להיות הסוף המקורי והטראומתי מאוד של הסדרה. למזלנו, באפי עברה בסופו של דבר לרשת אחרת.
1. הגופה (עונה 5, פרק 16)
באפי ציידת הערפדים מלאה במלא רגעים טלוויזיוניים גדולים, אבל נדמה שהפרק האדיר הזה עומד בגאון מעל כל השאר.
הפרק למעשה מתחיל איפה שהפרק הקודם נגמר – באפי מוצאת את אמה, ג'ויס, שוכבת על הספה ללא רוח חיים. מכאן. וההתמודדות הראשונית של הדמויות עם הגילוי הזה. יש כל-כך הרבה דברים שהופכים את הפרק הזה למושלם.
קודם כל, הבחירות האומנותיות של וידון לפתוח את הפרק ללא קאטים כלל וכן לא להשתמש בפסקול. הבחירה שלו להראות את הסצנה בה דון מגלה על מות אימה גם כן ללא סאונד וכן מלא טאצ'ים קטנים אבל עם משמעות עצומה (הרגע בו באפי מורידה את החצאית של ג'ויס למטה בשביל לשמור על צניעותה הוא אדיר).
שנית, תצוגות המשחק של השחקנים בפרק הזה. השחקנים בסדרה אף פעם לא קיבלו מספיק קרדיט על משחק יוצא דופן ולא תמיד בצדק. הפרק הזה הוא דוגמא לכך שלמרות שבאפי היא קודם כל מופת לכתיבה, השחקנים שלה יודעים את העבודה. התגובות השונות של הדמויות למוות של ג'ויס מועברת בצורה נהדרת, כשבולטת מעל כולם התגובה של באפי, שרואה את אמה מתה מנסיבות שלא קשורות אליה ובלי יכולת לשלוט על דברים כמו שהיא רגילה מכניסה את באפי לשוק שהופך לאט לאט לאבל כבד.
מעבר לעובדה שמדובר בפרק שכתוב, מבוים ומשוחק הכי טוב, מדובר בפרק שביגר את הדמות של באפי ולקח אותה צעד אחד קדימה. עד היום, ראיתי את הפרק הזה פעם אחת בלבד שכן מאוד קשה לעכל ולהתמודד איתו ולאחר הצפייה בו הדבר היחיד שרציתי לעשות זה לחבק את אמא שלי.
אם שואלים אותי, מדובר באחד הפרקים הכי טובים לא רק בבאפי, אלא בכלל בטלוויזיה עד היום, פרק שהוא אגרוף חזק בבטן לכל מי שיש לו אמא, לכל מי שאיבד את אמא ולכל מי שהיא אמא בעצמה.
תגובות
