תאהבו אותה או לא, המפץ הגדול היא תופעה טלוויזיונית. סיטקום על גיקים, שמעולם לא עניין אותו לייצג גיקים בשונה מאיך שהחברה כבר רואה אותם, וכך צבר לעצמו קהל רחב מימדים, שהוביל את הסדרה למספר אסטרונומי של 11 עונות עם רייטינג עצום ויציב. כמו כל הצלחה מסחררת, גם המפץ הגדול סוחבת אחריה בעקביות קולות שליליים רעשניים ואדוקים, אך על דבר אחד נראה שהקומדיה הצליחה לשמור בקונצנזוס: שלדון.
https://www.youtube.com/watch?v=KhxKEg-IBBo
המגה–גאון הסרקסטי, מתנשא ונטול הכישורים החברתיים אולי נשמע כקלישאה שחוקה, אבל בגילומו של ג׳ים פרסונס, שלדון קופר הפך למיוחד במינו, ולאחת הדמויות הטלוויזיוניות הפופולאריות של ימינו. האהדה ששלדון וה״באזינגה!״ שלו זכו לה הובילה את CBS ליצור לו סדרת פריקוול (למה לחכות שהסדרה תסתיים? הרי כולנו יודעים שהספין אוף תמיד מגיע בשלב מוקדם או מאוחר), שנוצרה מרעיון של פרסונס עצמו, על ילדותו של שלדון בטקסס בסוף שנות ה-80.
ואז שלדון הצעיר הגיעה, ובניגוד לכל הציפיות הטבעיות, התגלתה כדבר שונה לחלוטין, שבונה לעצמו את העולם הפנימי שלו, עם טון נפרד לחלוטין מזה של סדרת–האם המיוסדת: בלי צחוקים מוקלטים, בלי הופעות קורצות לקהל מצידו של הקאסט, ועם נסיון משמעותי יותר לחפש את הרגעים הקטנים האנושיים של משפחה כל–אמריקאית המתמודדת עם צאצא שקיומו הזר משנה אותה אינהרנטית, ויותר מכך – ההתמודדות שלו איתם ועם שאר סביבתו בחזרה. לא לחינם מביאים במאי בסדר הגודל של ג׳ון פאברו (איירון מן, שף, ריבוט הלייב–אקשן של ספר הג׳ונגל) להקים את פרק הפיילוט, שאכן היה הפתעה איכותית, ושאחריו תתחקה הסדרה כולה.
שלדון בן ה-9 מתחיל לימודים בתיכון, כשהוא באופן בלתי מעורער אנטלגנטי יותר מחבריו המבוגרים יותר לספסל הלימודים, אך ההתנשאות המוטמעת בו והמרמור מהמחסור במקבילה אינטלקטואלית לא מונעים ממנו להיות בסופו של דבר ילד שמחפש לעצמו חברים. דאגותיו הצעירות של שלדון הן מעט שונות מאלו של מקבילתו המבוגרת, אך מתחברות אליהן בלינק ישיר, אולי כי שלדון אף פעם לא באמת הפך להיות אדם מבוגר באופן מלא. אנחנו למשל מוצגים בפני הרגע המכריע בו שלדון גילה את הקומיקס, ולא סתם קומיקס רנדומלי, אלא זה העוקב אחר האקס–מן, המוטאנטים שמנסים למצוא את דרכם בחברה, כששלדון המוקסם מכריז בגאווה ״זה עלי!״. הקומנטרי של פרסונס המלווה את שלדון הצעיר מעשיר את אותו הלינק, ומשאיר בשטח את נוכחותו המעניינת והרצויה של השלדון שאנחנו מכירים היטב.
גילומו המקסים וחוקר–העולם של איאן ארמיטג׳ (שכבש לבבות השנה גם כזיגי בשקרים קטנים גדולים), מקפיד להגן על שלדון כדמות שקל לאהוב, על אף הצדדים הקשים ובלתי–מתפשרים שלו, כמו הצורך האובססיבי שלו לתקן את כולם סביבו. ארמיטג׳ מצליח להעביר את העובדה הלא–פשוטה–להתמודדות, והיא ששלדון לא מנסה לפגוע, הוא לא מנסה להכאיב, ולא לעקוץ – הוא לא מסוגל שלא להגיד את האמת מבוססת–העובדות שלו, ואולי זו הסיבה שזה הכי כואב עבור הסובבים אותו. שלדון הצעיר השכילה לבחון במהותה את הסיטואציות הקטנות והאנושיות ששלדון מסתבך איתן בניגוד לרעיונות הגדולים שהוא מסוגל לתפוש. זה לא סיקטום אולד–סקול מהסוג לוכד-הסלפסטיק באמצעות המערך מרובה–המצלמות, אלא סיטקום פוסט–מודרני שמחפש אחר ההומור השכלתני יותר.הספין הכי גדול של הספין אוף הזה הוא ששלדון הצעיר הוא בכלל פריקוול נוגה ושקט עבור דמות אייקונית, שכמעט מזכיר את מה שסמוך על סול עושה עם סול גודמן בהתחלת דרכו עוד כג׳ימי מקגיל, והרבה פחות מתחבר לצבעוניות החדה והקלילה של להיט המפץ הגדול.
אם יש תוכן שרץ כעת במסכים שמתחבר לשלדון הצעיר זה בכלל פלא, בכיכובם של ג׳ייקוב טרמבלי וג׳וליה רוברטס. פלא היא דרמה קולנועית קטנה שעוקבת אחר אוגי, ילד מבריק בעל פגמים חיצוניים מולדים, בדרכו הראשונה מחוץ ללימודי–בית, ולהתמודדות עם העולם החיצון. משפחתו של אוגי, כמו זו של שלדון, נעה באובססיביות סביב הילד בעל הצרכים המיוחדים, כשהאחים הם הראשונים בקו להפגע. אך בניגוד למשפחתו של אוגי, הנוכחות של שלדון במשפחתו שלו מלווה באי נוחות בתחושה שהיה מוטב להם בלעדיו. וכמו בפלא, הגורם המשפחתי המגונן ביותר על שלדון היא אמו (בגלגול הרך יותר) מארי, שמגולמת על–ידי זואי פרי, בתה במציאות של לורי מטקלף, שכמובן מגלמת את מארי (בגלגול הנוקשה בעל הבטחון המופרז) במפץ הגדול.
יכול להיות ששלדון הצעיר בונה משהו גדול יותר לאיטה, והיא תשתלם בהמשך דרכה. בנתיים הסדרה היא טייק נוסף של הומור שחושש לנסות להצחיק, ושם דגש על העצבות במעגליות שאין מוצא ממנה. ההצלחה הגדולה שלה היא בבנייה המדוייקת של דמותו של שלדון: היא לא מורידה מאיכויותיו, ומוסיפה מורכבות רגשית לסביבה שיצרה את הדמות שכולם אוהבים לאהוב. שלדון הצעיר ללא ספק עושה משהו נכון, כשהפכה עם עלייתה לאוויר לסדרה הרביעית הכי נצפית באמריקה, עם ממוצע רייטינג של 17.7 מליון, נושפת בעורפה של המפץ הגדול בעצמה עם ממוצע של 18.5 מליון (כרגיל, שניה רק לפוטבול של יום ראשון). אולי זו התוספת של הערכים המשפחתיים או אפילו הדתיים שיצרה את הנסיקה המטאורית של הסדרה החדשה, ואולי שלדון הוא באמת כל כך יוצא דופן ובלתי–נתפש כדמות הפיסיקאי המוזר, שהקהל הרחב לא יכול לקבל מספיק ממנו.
Did You Geek out Today?
תגובות
