אקס-מן: אפוקליפסה ממש אינו סוף העולם

יוליה חושבת שהביקורות המקדימות שקטלו את 'אקס-מן: אפוקליפסה' היו מוגזמות ומודה שנהנתה ממנו על אף שהעלילה שלו הייתה יכולה להיות מושקעת יותר

אקס-מן: אפוקליפסה

נתחיל מזה שאני באמת לא מבינה על מה הייתה כל המהומה מצד המבקרים כשחלק נכבד מהם מיהר להכריז שהסרט החדש בסדרת אקס-מן הוא כישלון. על מה ולמה? אני, למשל, אהבתי מאוד את אקס-מן: אפוקליפסה. נכון, אני מודה שהעלילה לא הייתה הצד החזק שלו, אבל זה לא עצר בעדי מלהיות מרותקת למסך במשך כל הסרט מבלי למצמץ. להזכירכם, גם סרט קטן ונחמד שיצא לפני מספר חודשים ועונה לשם דדפול לא הצטיין בעלילה סוחפת, מרגשת וכזאת שלא ראינו כמותה לפני, אבל עליו כולם עפו. אז חברי המבקרים הנמהרים ששוחטים סרטים עקב סיבות לא ידועות – תירגעו. אפשר לחשוב שציפיתם שהסרט יהיה מועמד מבטיח לאוסקר ולא מימש את ההבטחה, ועכשיו אתם מכלים את זעמכם דרך ביקורות גרועות (שלא בצדק!). אז בואו ניכנס לרגע לפרופורציות ונבין שזהו סרט אקשן שעושה את מה שהוא אמור לעשות – לספק אקשן. והוא עושה את זה היטב.

ונעבור להתרחשויות – הסרט מתרחש בשנת 1983, כעשור לאחר אירועי הסרט הקודם בסדרה, אקס–מן: העתיד שהיה. בית הספר של צ'ארלס אקסבייר פורח ומלא תלמידים, מגנטו מוריד פרופיל וחוזר לחיות בפולין, מיסטיק מצילה בחשאי מוטנטים שנאלצים להילחם אחד בשני כדי לשרוד וסקוט סאמרס מגלה את כוחות המוטנט שלו לראשונה – טיגון אנשים בעזרת העיניים. במקביל, המוטנט הראשון בעולם עין סבאח נור, העונה גם לשם אפוקליפס, זוכה לתחייה מחודשת על ידי כמה חבר'ה ממצרים אחרי שהיה קבור תחת הריסות פירמידה במשך אלפי שנים ומחליט שצריך לטהר את האנושות מבני האדם, שעשו רק רע בהיעדרו. קצת מגלומני, הייתי אומרת, אבל היי, הוא לא לגמרי טועה. הוא פותח במסע גיוס ומחפש אחר מוטנטים חזקים שיעזרו לו במשימתו למחוק את כל האנשים על פני כדור הארץ ונחשו למי הוא פונה? נכון, לאחד שהכי קל להסית אותו לצד האפל (מגנטו, נו). מפה לשם נוצרים שני מחנות – הטובים והרעים – והסרט מתמקד בגיוס הכוחות של כל אחד מהצדדים שיוביל לקרב הסופי והבלתי נמנע על עתידו של כדור הארץ.

עכשיו, בואו נשים את הקלפים על השולחן – העלילה היא די גנרית ולא מחדשת שוב דבר: טוב, רע, מלחמה, בלאגן. ואם אתם ממש מתעקשים, אני אגיד לכם מה לא בסדר בה: בין עלילת הסרט הקודם לנוכחית עברו עשר שנים, אז או שכל הדמויות משתמשות בקרם פנים ממש איכותי או שהמאפרים ומחלקת האפקטים המיוחדים לא עשו כאן עבודה טובה במיוחד, או בכלל. זה לא נראה כאילו הזמן השפיע על מי מהדמויות. וזה לא שהם בעלי היכולת לחיות לנצח, כן? מדובר בנטו עצלנות של ההפקה להשקיע בנראות של הדמויות עוד כמה דולרים. מיליון לפה, מיליון לשם, מי בכלל סופר? בנוסף, הקישור בין העלילות השונות של הסרט נראה דיי רנדומלי ומאולץ. ג'ין, ממש במקרה, חולמת במקרה על אפוקליפס ועל סוף העולם המתקרב. במקרה, שוב, צ'ארלס נכנס אל המחשבות שלה, רואה את פיסת המידע המעניינת הזאת ומתחיל לחקור. ואז מיסטיק מודיעה לו שמגנטו בצרה והוא מנסה למצוא אותו, אבל מוצא גם את אפוקליפס. כמו שנאמר, תזמון זה הכל בחיים. נכון?

ובכל זאת, למרות שניתן היה להשתדל יותר בגזרת העלילה, אני לא חושבת שזה גורע יותר מדי מהאיכות של הסרט. סצנת הפתיחה המתרחשת במצרים העתיקה מראה את אפוקליפס ותומכיו נקברים תחת הריסות הפירמידה והיא מרשימה מאוד גם עבור מי שלא צפה בסרט בגרסת התלת מימד, כמוני. ההשקעה בכל פרט ופרט ניכרת היטב וכשאתם צופים בהתרחשויות, זה כאילו אתם נמצאים שם. גם הקרב הסופי של הסרט לא מאכזב ומספק את הסחורה בצורה מושלמת, בניגוד לסרטים רבים שפשוט מתישים את הצופים עם סצנות קרב ארוכות ומשעממות מדי.

אקס-מן: אפוקליפסה

ציון לשבח הולך לאוון פיטרס המגלם את פיטר מקסימוף/קוויקסילבר ומעניק לנו את אחת הסצנות האפיות ביותר שנראו על מסכי הקולנוע בזמן האחרון. ברצינות, הסצנה הזאת כל כך טובה שאתם פשוט חייבים ללכת לקולנוע ולראות את הסרט, גם אם רק למענה. פיטרס הוא אחד מהשחקנים האלה שלוקחים ברצינות כל תפקיד שנותנים להם ועושים אותו בצורה אידיאלית, ויעידו על כך חמש עונות של סיפור אימה אמריקאי. בואו נגיד שאם מישהו יחליט להוציא את יו ג'קמן לפרישה (הבנו, וולברין מגניב, עכשיו תן גם לאחרים) ולעשות סרט של אקס-מן שמתמקד בקוויקסילבר, בכיכובו של פיטרס, כמובן, אני בהחלט לא אתנגד לעניין. שחקנית נוספת שצריך לציין היא סופי טרנר (סאנסה במשחקי הכס) בתפקיד ג'ין גריי. אומנם בהתחלה לא הייתי סגורה על הנחיצות שלה שם, אבל היא בהחלט הוכיחה את עצמה וכמעט מצאתי את עצמי צועקת על המסך, "ועכשיו תחזרי לווינטרפל ותעשי את אותו הדבר לרמזי הממזר!". כן, הלוואי.

אולי על פניו זה נראה כמו עוד סרט גיבורי על סטנדרטי, אבל אקס-מן: אפוקליפסה הוא הרבה מעבר לזה. הופעתו של אפוקליפס מעוררת דיון בנוגע לתפישת האדם את אלוהים – מיהו או מהו אלוהים? אפוקליפס די בטוח שזה הוא. אני דווקא חושבת שהוא סובל בצורה קיצונית ממגלומניה. בקיצור, הדעות בעניין הזה חלוקות. עצם ההגדרה של אלוהים הוא 'כל-יכול', ובכלל זה, יכול גם להתגבר על המוות – משהו שבני תמותה רגילים לא יכולים לעשות. זה שיש לו כוחות על שלא יביישו את כל המוטנטים גם יחד רק מחזק את היוהרה שלו בקשר לעצמו. ואם כך, מה הפלא שבני האדם רואים בו אל? אך האמת המרה היא כזו – אפוקליפס עדיין נאלץ לעבור מגוף לגוף בכל פעם שמגיע זמנו למות ואם לא יעשה זאת – הוא פשוט יפסיק מלהתקיים. זה יפה מאוד שיש לו את היכולת הזאת, אבל זה לא מה שהופך אותו לאלוהים. עניין נוסף הוא האמונה העמוקה שלו שהוא הגיע כדי לטהר את העולם. בלעדיו, בני האדם סטו מדרך הישר והפתרון היחיד שהוא יכול היה לחשוב עליו הוא להרוג את כולם. טוב, זאת כבר באמת חשיבה של אלוהים, ע"ע המבול וחצי מהתנ"ך.

אקס-מן: אפוקליפסה

עניין נוסף שהסרט אקס-מן: אפוקליפסה מעלה הוא הפחד מהשונה. בעקבות אירועי הסרט הקודם, בני האדם פיתחו פחד ואף תיעוב כלפי המוטנטים. מיסטיק עצמה סולדת מהמראה האמיתי שלה ובוחרת להתחבא תחת מעטה הגוף האנושי. סקוט וג'ין מתקשים לקבל את עצמם ואת היכולות שלהם וג'ין זוכה ללעג אפילו מחבריה ללימודים. ואולי זה שחווה על בשרו את החוויה הקשה ביותר מכולם הוא מגנטו. לדעתי, הסרט מנסה להעביר מסר לגבי קבלת השונה – הן על ידי הסביבה והן על ידי האדם, המסרב לקבל את עצמו כפי שהוא. גם ג'ין וגם מיסטיק עוברות בסרט תהליך חשוב של השלמה עם עצמן ועם מי שהן. אמנם לא מדובר פה בבני אדם "רגילים", אך הרגשות והמאבק הפנימי שהם חווים בהחלט יכולים לדבר אל בני נוער רבים הצופים בסרט ואשר נוטים להזדהות בקלות עם הגיבורים האהובים עליהם.

בסופו של דבר, אקס-מן: אפוקליפסה סוגר מעגל וחוזר אל סרט האקס-מן הראשון, אי שם בשנת 2000, כאשר הוא מציג את הנערים והנערות הצעירים בבית הספר של אקסבייר שיהפכו לגיבורים ולנבלים שאנחנו מכירים מהעתיד. או שאולי מהעבר? הדמויות הללו מלאות בקונפליקטים פנימיים ואנחנו עדים להתלבטויות שלהם בנוגע לעצמם, ליכולות שלהם ולעתידם. ואלו הן בדיוק ההתלבטויות שיעצבו אותם בהמשך.

תגובות

במאמר זה

נגישות