חצי עשור חלף מאז שסדרת אירועי טרור פקדו את משחקיה האולימפיים של טוקיו ב-2020. האו"ם בתגובה מקים יחידה של נערים (ובעיקר נערות) שהוכשרו להרוג. כקלף מיקוח שקשה לסרב לו, הוריו של כל מתנקש צעיר מוחזקים כבני ערובה: כישלון או אי שיתוף פעולה משמעו בום-בום בראש של אימא ואבא.
זהו תקציר העלילה של Under the Dog, תקציר שכדאי לכם לקרוא כי האנימה עצמה מסבירה גורנישט. בצדק, האמת: היא נראית כמו פיילוט מושקע שההמשך שלו אינו קיים. הסיבה לכך היא שמדובר בתוצר קיקסטארטר, מילה שבזמן האחרון גורמת לי לבכות כמו מעריץ אנימה בליל נשף הסיום. הרעיון היה ליצור פרנצ'ייז חדש, בין אם כפרקי OVA או סרט באורך מלא. הכסף הגיע, אולם מחלוקות ושינויים בתוך ההפקה הביאו לכך ש-Under the Dog נולד ומת כסצנת אקשן בת פחות מ-40 דקות.
אני לא מתלונן אגב, זו אחלה סצנת אקשן. גיבורת הסרט, האנה, מגיעה במסווה לבית ספר שמותקף על-ידי חיילים מארה"ב. ויש שם מפלצת. וכולם יורים על כולם. האנה יורה הכי הרבה ובהמשך החברות המתנקשות שלה מצטרפות למסיבה ואז נשמעות אפילו יותר יריות. קיים קומץ של עלילה בתוך חתונת הדמים הזו, אך ספק אם תבינו ממנה משהו כי הסברים זה הדבר האחרון שמעניין את הסרט. אפשר לקרוא את התקציר באינטרנט ולהבין מי נגד מי אבל לא "למה", רק שבלי ההמשך המיוחל, אין סיבה להשקיע בתוכן של Under the Dog. לכן אין טעם להתעמק בהאנה, צעירה שנשלחת למשימות מסוכנות פן שני הוריה ימותו; או בשוּניצ'י, נער בן 16 שנקלע אל תוך הסבך ומסתמן כתקוותה האחרונה של האנה; או בפנדורה, סוג של מפלצת הרסנית שאת הכוחות שלה רוצים לתעל לרעה. באמת, אין טעם לשום דבר מזה. אנשים מוכשרים השקיעו את זמנם ומרצם בבניה קפדנית של עולם עשיר ודמויות עמוקות, אך מורשתם מסתכמת בפיצוצים ודם.
הבה ננסה להעריך את הצד החיובי של Under the Dog (אגב, גם אני יכול להמציא שם אקראי וחסר משמעות: Grilled Nails Chihuahua. רואים? זה קל יותר מלחשוב על שם הגיוני). בכל הקשור להפקה, החבר'ה שביקשו מכם כסף לא חסכו ממנו ין לעצמם – האנימציה והגרפיקה נראות נהדר, אך עיצוב הדמויות קצת פחות. סצנת אקשן מופרכת א' נראית נורמלית לחלוטין כשמגיעה סצנת אקשן מופרכת ב', וגם היא נראית נורמלית כשמגיעה סצנת אקשן מופרכת ג'. בדיוק כמו ב"מהיר ועצבני" רק יותר כיף (אין לי מושג האמת, לא ראיתי סרט אחד בסדרה). לחובבי הדם, יש ממנו די והותר: ממטרות דם משפריצות בכל דקה אפשרית, מה שגורם לסצנה המפורסמת ההיא ב-Berserk להיראות כמו פרק של מוסטי החתול (אתם זוכרים את מוסטי החתול או שדמיינתי אותו?).
כוריאוגרפיית האקשן מוסיפה עידון לעסק הזה; פיצוצים מתוזמנים היטב ודמויות שנעות באופן מציאותי ועם סטייל. גרגרן האקשן שבי (לא טיפוס שמוחבא עמוק במיוחד) נהנה כמעט מכל רגע, וכל עוד לא תעלו קושיות כגון "אבל מה לעזאזל קורה פה?" גם אתם כנראה תיהנו.
ללא מלחמות אגו, יכול היה לצאת מכאן פרויקט מסקרן. הרי הסרט הזה אלים ומכיל עירום (עירום שהוא רנדומלי וחסר חשיבות אגב), לא איזה טאבו שהטלוויזיה היפנית נמנעה מלהראות בעבר. גם העלילה – מה שהבנתי ממנה – אינה שערורייתית במיוחד. אני מזכיר לכם שאנחנו חיים בעולם בו Madoka שודרה בטלוויזיה. אז מדוע קיקסטארטר? מדוע להתחנן לטוב הלב של הקהל במקום לפנות לצינורות המקובלים? לא חשוב אם סרט או סדרה או אפילו בלדה, כל פלטפורמה שתעבד את הסיפור במלואו עדיפה על הדגמת-אקשן בת 40 דקות. כן, אולי היו מקצצים מהאנימציה הנהדרת. אולי לא היינו זוכים לראות ראשים מקופדים. אולי הדיאלוגים היו משתנים מעט. ואולי בהרבה. ואולי שום דבר לא היה משתנה. פשרות נעשות בעולם האנימה מאז ומתמיד, אך הפשרה הנוראית מכולן היא זו בה לא נזכה לראות את המשך הסיפור.
ביקום מקביל, הייתי זוכר את פרויקט Under the Dog כמעין מחווה ל-Ghost in the Shell ו-Gunslinger Girl. ביקום שלנו, אזכור אותו כחוויית ספיישל אלימה שנראית טוב ו… זהו. לפחות תוכלו לסמן עליה וי תוך 40 דקות.
כתבה זו נכתבה על ידי רם קיץ ופורסמה במקור בבלוג AnimeOK.
רוצים גם אתם לפרסם מאמר אורח? דברו איתנו במייל Editor (at) geekloid.co.il
תגובות
