כשצפיתי בפרקים הראשונים של פריצ'ר, נזכרתי בערגה בסדרות "מופלאות" כמו Flashforward ו-Cult. הראשונה הצליחה לשרוד את כל העונה הראשונה עם 22 פרקים מלאים והשנייה הסתיימה לאחר 13 פרקים בלבד, כאשר ששת האחרונים שוחררו בבת אחת. המשותף לשתי הסדרות ה"נהדרות" הללו – ואני בטוחה שהן לא היחידות – היא העובדה הפשוטה שאף אחד, כולל היוצרים שלהם, לא הבין על מה לעזאזל מדובר בהן. ולכן, לא הייתה לרשת כל ברירה מלבד לבטל אותן, וכמובן לסיים בקליף האנגר, כל עוד הבושה לא גדולה מדי. לצערי, אחרי צפייה בשני הפרקים הראשונים של פריצ'ר, אני צופה לסדרה האומללה הזאת גורל דומה.
הסדרה מבוססת על קומיקס באותו שם ומגוללת את סיפורו של ג'סי קסטר (דומיניק קופר), המשמש ככומר לא כל כך מוצלח בעיירה נידחת. אנחנו לא יודעים הרבה על ג'סי, פרט לעובדה שאביו נרצח מול עיניו בילדותו ושבעברו הוא היה רחוק מאוד מהמטיף שהוא מתיימר להיות כיום. עוד אנחנו פוגשים את טוליפ (רות נגה), שותפתו של ג'סי לשעבר ל'עבודות" שונות, כפי שהיא מכנה זאת, וקסידי (ג'וזף גילגאן), ערפד אירי שבורח כבר שנים מאנשים שרוצים לחסל אותו ולא מבין איך כל פעם מחדש הם עולים על עקבותיו. ביום בהיר אחד הוא נופל מהשמיים – תרתי משמע – ומגיע היישר אל העיירה של ג'סי והם נעשים מיד החברים הכי טובים. הדמויות הנוספות שאנו פוגשים בהן אלו הם אנשי העיירה המוזרים, אותם ג'סי מנסה להחזיר אל חיקו של אלוהים, כל אחד בתורו.
אז אם מכל זה הבנתם שהערפד בעל המבטא הלא ברור הוא הטוויסט בעלילה והדבר המעניין ביותר, הרי שטעיתם. בתחילת הפרק הראשון אנחנו נחשפים לקהילה אחרת, אי שם באפריקה, ורואים כומר מקומי באמצע דרשה בכנסייה. אלא שלפתע דלתות הכנסייה נפתחות ורוח רעה כלשהי נכנסת בכומר ופשוט מפוצצת אותו לחתיכות קטנות. כן, איכסה. במהלך הזמן אנחנו מבינים כי הדברים הללו ממשיכים לקרות לכמרים ברחבי העולם ואז מגיע תורו של ג'סי. מה שמפתיע הוא, שג'סי נשאר שלם כשהיה וכבונוס מקבל כוחות מיסטיים שמאפשרים לו לגרום לבני אדם אחרים לעשות כרצונו. מה אפשר לומר, זה כאילו רוח אלוהים נחה עליו. או כך לפחות הוא מאמין.
אז מצד אחד, יש לנו כומר כושל שנכנס בו שד ועכשיו הוא יכול להגיד לכולם מה לעשות והם אשכרה יעשו את זה; מצד שני, יש את השותפה/אקסית של הכומר שמנסה לשדל אותו לחזור לסורו ולעזור לה במשימה החדשה שקיבלה; מצד שלישי, יש ערפד שהופך להיות החבר הכי טוב של הכומר; מצד רביעי, יש אם החד-הורית שהיא יד ימינו של הכומר וגם מאוהבת בו; מצד איבדתי-את-הספירה הכומר מנסה לקחת את עצמו בידיים, לעזור לקהילה שלו (תוך כדי עישון מסיבי של סיגריות ושתיית אלכוהול עם ערפד המחמד בלילות) ומכל יתר הצדדים יש עוד אינספור עלילות משנה שלא ברור כיצד הן מתחברות. בקיצור, יחי הרנדומליות.
ואם אתם צריכים סיבות נוספות לכך שהסדרה הזאת לא הולכת להשתפר, בבקשה: דומיניק קופר. הבנו שלג'סי היה עבר בעייתי והוא נהג להיות אלים ולהכות אנשים למחייתו, ואולי להנאתו, אבל הוא נראה כמו הכומר הכי גרוע בהיסטוריה של הכמרים. והיפסטר. נראה כאילו הוא משקיע בשיער שלו יותר מאשר באנשי העיירה. למען השם, גם אחרי שמרביצים לו, גורמים לו להתעלף ועוד אינספור דברים שהוא עובר – הג'ל המוקפד נשאר במקומו. כמו שאומרים, אמינות? לא אצלנו. ואם אתם תוהים, כמוני, למה הפרצוף החביב שלו נראה לכם מוכר, הרי שמדובר בלא אחר מאשר הווארד סטארק, אביו של טוני סטארק בסרט קפטן אמריקה.
ועכשיו, נעבור לצוות היוצרים של פריצ'ר שמורכב, תחזיקו חזק, מסאם קטלין (מי?), אוון גולדברג (מה?) ולא אחר מאשר סת' רוגן (WTF?!). הראשון היה אחראי לכמה פרקים של שובר שורות ושני האחרים היו אחראים להמון קומדיות מטומטמות, לעיתים קרובות בשיתוף פעולה. עכשיו, מה להם ולסדרת דרמה שעוסקת בעל-טבעי? באמת שאני לא רואה שום סיבה הגיונית שסת' רוגן יהיה קשור לפרויקט שכזה. סליחה, אתה רוצה להתנסות בז'אנר אחר? בבקשה, לך תעלה וידאו ליוטיוב, אבל לא על חשבוננו.
העונה הראשונה של פריצ'ר אמורה לכלול עשרה פרקים ולפי איך שזה נראה, אני לא חושבת שתהיה עונה שנייה. האם אני ממליצה לראות אותה? רק אם באמת אין לכם משהו טוב יותר לעשות ואתם מחפשים סדרה שתרדים אתכם בצורה אפקטיבית. לי, בכל אופן, היא עזרה בזה.
