לפני חצי שנה סוף סוף נטפליקס עשתה עלייה לארץ. לציון המאורע המרגש, הנה חמש סדרות גיקיות מומלצות שממתינות לכם אצלה אם במקרה פספסתם, או סתם אם בא לכם לעשות בינג'!
צעקה
MTV אחראים לעיבוד הטלוויזיוני לאימת הקאלט של ווס קרייבן, הבמאי האגדי. צעקה נמצאת כעת בשלהי עונתה השניה וממשיכה לספק בידור גילטי פלז׳רי קליל, אפילו כשלפעמים היא נסחפת עם דרמת הנעורים ושוכחת שאנחנו פה בשביל הכיף. הסדרה עוקבת אחר אמה הצעירה (ווילה פיצג'ראלד) וחבריה המתוסבכים בתיכון בעיירה אמריקאית קטנה. העבר הטראגי של העיירה חוזר לרדוף אותם, במסתורין Whodunit, במסיכת Ghostface מחודשת ועם אותו הקול המוכר שמטריד אנשים טלפונית באובססיביות.
גיבורנו חביבים ועושים את העבודה באופן כללי, אבל הליהוקים לא נעשו ברמה כזו שהסדרה תקרוס ללא אחד מהם באופן מיוחד. מי שהכי קרוב לשם (בלי להסגיר אם הוא שרד את העונה הראשונה או לא) הוא נואה (ג'ון קרנה), בתפקיד המסורתי של הדמות הכי מודעת לעצמה ולז'אנר האימה בכללי, שדואג לספק לנו את הרפרנסים ההכרחיים והאתנחתות הקומיות כשצריך. מה שכן ניתן להגיד על העונה השניה הוא, שהיא עומדת במשימה הלא-פשוטה של להמשיך את קו העלילה הקודם ולפתח אחד חדש במקביל, ומצליחה לסקרן ולא להרגיש שחוקה או מאולצת. בנוסף, העונה הפרקים החלו להקרא על שמות סרטי אימה מפורסמים, שלכל חובב אימה מומלץ להשלים גם את הצפייה בהם במהרה!
דרדוויל וג'סיקה ג'ונס
האחיות הקטנות מבוססות-הקומיקס של היקום הסינמטי של מארוול, ושתיהן נחשבות לא פחות אהודות על הקהל מהסרטים המולטי-מצליחים. דרדוויל הוא מאט מורדוק (צ'ארלי קוקס), עורך-דין עיוור עם כישורי נינג'ה, בעוד ג'סיקה ג'ונס (קריסטין ריטר) היא בלשית פרטית עם כוח פיזי מועצם ויכולת לקפוץ גבוה. שתי ההפקות הן סדרות מקור של נטפליקס, הנעשות ברמה קולנועית גבוהה ומרשימה ויזואלית, בבימוי סבלני ומחושב.
https://youtu.be/s3UYWK2jeX0
אם אתם פאנבויז של מארוול אין סיכוי שתרשו לעצמכם לפספס את שתי הפנינים האלו, אבל הסדרות מתאימות גם למי שפחות מתחבר לסרטים הקלילים וניתן לצפות בהן ללא רקע מוקדם. הסדרות לא רק גיבשו לעצמן שפה שונה מהסרטים, אלא גם מסדרת הטלוויזיה הראשונה של היקום הקולנועי של מארוול, סוכני ש.י.ל.ד, שלקח לה כעונה וחצי להתגבש בעצמה. דרדוויל וג'סיקה ג'ונס עוסקות יותר בדרמה (לעתים יותר מדי) שמאחורי מעשי הגיבורות ובאינטרקציה שבין הדמויות הפועלות, ופחות בכוחות-העל עצמם והאקשן, שמשולבים בצורה מעודנת ומגניבה בעלילה. בשתיהן תפסו הרבה מהפוקוס הנבלים האיכותיים, שגולמו בידי השחקנים הנפלאים וינסנט ד'אונופריו ודיוויד טננט (aka הדוקטור ה-10 האגדי). בעונתה השניה של דרדוויל גנב את ההצגה המעניש, שגולם על ידי ג'ון ברנטל, הלוא הוא שיין מהמתים המהלכים. לאחר ההצלחה הלא מפתיעה של הדמות, נטפליקס הכריזו שיקבל סדרת סולו בהמשך. ג'סיקה ג'ונס לעומת זאת הציגה את דמותו של לוק קייג' בעל הגוף הבלתי חדיר, שיחזור בסדרת סולו משל עצמו ב-30 בספטמבר הקרוב. שלל הגיבורים הנטפליקסיים הללו יתנקזו יחדיו בסופו של דבר למיני-סדרה בשם הדיפנדרס.
בוג׳אק הורסמן
קודם כל, דיסקליימר – אני לא מחובבי הסדרה הגדולים. לא מצאתי בסדרת המקור הזו של נטפליקס איזו אמירה חדשנית על הוליווד והיא לא משעשעת בעיני באופן ייחודי, ואף לרוב ממחזרת הומור צפוי. אבל מאחר וכמעט כל ישראלי אחר שצפה בה הרגיש אחרת, אני מרגישה מחוייבת לפחות לדווח לכם על קיומה, למקרה שפספסתם אותה.
בוג׳אק (וויל ארנט, יוצא משפחה בהפרעה) הוא סוס סלב-לשעבר, אלכוהוליסט ודושבאג. בוג׳אק כיכב בעברו בסיטקום האהוב Horsin' Around, סדרה לבבית הדוגלת בערכים כל-אמריקאיים שכאמור נמצאים מבוג'אק והלאה, ומאז כשל הסוס הפרוע לשחזר את הצלחתו. שותפו לדירה של בוג'אק הוא טוד (אהרון פול aka יקירנו ג'סי פינקמן), שלא הצליח לעבור את מעמד הקאוצ'סרפר על אף שישן על ספתו של בוג'אק כבר למעלה מחמש שנים; הסוכנת שלו היא פרינסס קרוליין, חתולה וחברה/אקסית לסירוגין; והוא עובד עם דיאן (אליסון ברי, מקומניוניטי ומד מן), סופרת צללים חדה, על אוטוביוגרפיה שאמורה לחדש את הקריירה שלו, או לפחות את עניין הקהל. כן, בוג'אק מתקיימת בעולם בו בני אדם וחיות אנושיים חיים יחד זה לצד זה, כשזה מוגש בצורה פשוטה וישירה, ללא הרחבת מסרים ביקורתיים סביב הנושא.
במקרה הרע, בסה"כ מדובר בבידור קליל וקצר, גדוש ברפרנסים תרבותיים שתהנו מהם במיוחד אם הייתם או עודכם סטודנטים לקולנוע, ובמקרה הטוב תמצאו בסדרה הזו גם את הערכים הסאטיריים והביקורת על השואוביז שהיא שואפת להם.
ריק ומורטי
אתנהל בפסקה הזו כאילו פחות או יותר כולם כבר צפו בסדרת האנימציה המופתית על ההרפתקאות חוצות-היקומים של ריק, המדען האלכוהוליסט המבריק, ונכדו התמים מורטי. אני רק מזכירה ששתי העונות המופתיות של ריק ומורטי זמינות לנו בנטפליקס לבינג' בלופים כאוות נפשנו.
תגובות
