ישראלים אוהבים שני דברים בוודאות – הראשון הוא לצחוק על הכל והשני הוא את סדרת משחקי הכס, כאשר אי-צפייה בה כבר נחשבת חור בהשכלה מבחינה תרבותית. הקומיקאים ינאי בן נח ואלעד גלעדי החליטו לשלב בין השניים ולראות מה יקרה. כך נולד סטנדאפ משחקי הכס. מתברר בדיעבד שהם עלו על מכרה זהב – תוך זמן קצר נסגרה מכירת הכרטיסים למופעים הראשונים ולאור הביקוש הרב מצד הקהל המופע התרחב מעבר לכותליו של הסטנדאפ פאקטורי שבתל אביב אל מקומות נוספים ברחבי הארץ כמו חיפה, ירושלים ובאר שבע. החלטתי לבדוק מה יש למופע להציע והאם באמת אפשר לצחוק כמו שצריך על סדרה שעמודי התווך שלה הם סבל ומוות סיטונאי של דמויות אהובות ללא שמץ של רחמים.
נכנסתי למופע שנערך ב-18 ביולי בסטנדאפ פאקטורי. ינאי בן נח הנחה את הערב ויחד איתו עלו על הבמה גם אלעד גלעדי, אבנר מירב, אלדד שטרית, נעמה שטיין וגידי לבנה. אני כמעט בטוח שבמהלך המופע עלו עוד כמה אנשים ששמם לא הופיע בעמוד האירוע הרשמי בפייסבוק, אז אני מתנצל מראש אם אשמיט מישהו במהלך הביקורת.
המופע הצליח רוב הזמן "לתקוף" את משחקי הכס מזוויות שונות. לדוגמה, אבנר מירב הציג איך הדברים נראים מעיניו של אדם שאינו צופה כלל בסדרה; נעמה שטיין ניגשה אל הנושא מהכיוון של איך היה נראה דייט עם כל אחת מהדמויות, ועל אף שהיא השתמשה בטריק הזה כבר בעבר בסטנדאפ שעסק בקומיקס זה עבד יפה מאוד גם כאן; קומיקאית אחרת שלמיטב הבנתי באה על תקן אורחת הצליחה לגלגל אותי מצחוק כאשר העלתה את השאלה איך החיים של חאליסי היו באמת נראים אילו הייתה צריכה להיות אמא לדרקון במלוא המשמעות של המילה. עוד נושא מתבקש שכמובן ועלה במהלך המופע הוא החרדה המטורפת שלנו מפני ספויילרים, בעיה שתוקפת אותנו מחדש כל עונה.
רוב הזמן צוות הקומיקאים אכן מצליח להצחיק את הקהל, אבל היו מקרים בהם הבדיחות החלו לחזור על עצמן. אולי תצחקו בפעם הראשונה כשתשמעו את שורת הפתיחה "נכון שמשחקי הכס זה איפשהו באמצע בין מבוכים ודרקונים לבין פורנו?", אבל אם כאמור אותה בדיחה אינה מצחיקה פעמיים היא בטח לא תצחיק בפעם השלישית. אני לא יודע עד כמה נהוג שקומיקאים יתאמו ביניהם חומרים במופעי סטנדאפ, אבל כלקח לעתיד הייתי מוודא שבדיחות ושורות פתיחה אינן חוזרות על עצמן בין המופיעים השונים.
סטנדאפ משחקי הכס הוא מופע של בערך שעתיים. לא פשוט להחזיק את הקהל ערני ומתעניין לאורך זמן כזה. עם כל הצער שבדבר, אני חושב שהיה צריך קצת לקצר אותו. אילו הייתי צריך להצביע על פרק זמן ספציפי בו הרגשתי שאיבדתי עניין באופן מובהק, הוא יהיה כנראה המופע של הקוסם, או "אמן החושים" אם אתם מתעקשים, גידי ליבנה. הקשר בין המופע שלו לבין הנושא של סטנדאפ משחקי הכס מתחיל ונגמר בניסיון לנחש באמצעות טלפתיה שם של דמות עליה חושב מתנדב מהקהל, כאשר החלק הארי של המופע שלו אינו מתכתב עם שום אלמנט מהסדרה. מוטב יהיה או לשנות אותו כך שהקשר שלו עם נושא הערב יהיה הדוק יותר או לוותר עליו לחלוטין, כי כמו שכבר אמרנו – מדובר במופע ארוך.
על אף העליות והמורדות של המופע, בשורה התחתונה נהנתי מאוד מסטנדאפ משחקי הכס. רוב הזמן הוא מדוייק מאוד ופוגע בנקודות שיגרמו לקהל מעריצי הסדרה לצחוק בקול רם. אז אם יש לכם ערב פנוי וגם אתם מאלה שסופרים את הימים אחורה עד לתחילת העונה השביעית, אני ממליץ ללכת אליו. ואם כבר דיברנו מקודם על דברים שישראלים אוהבים בוודאות, מעניין מתי מישהו ירים את הכפפה וייזום סטנדאפ פוקימון גו…
תגובות
