2016 עוד מעט תסתיים, ולא רגע מוקדם מדי, וזה הזמן להעניק מדליות לדמויות והרגעים הקולנועיים הכי מרגשים, מעניינים או פשוט זכירים לטוב ולרע שצפינו במהלכה.
גיבור-העל שעושה מה שבא לו מתי שבא לו
איירון מן בקפטן אמריקה: מלחמת האזרחים.
המילה דדפול כביכול אמורה לצוץ פה, אבל. דדפול היה סרט מצחיק מאוד, עוד מכתוביות הפתיחה, וייזכר כסרט שדחף למיינסטרים את דירוג ה-R לסרטים המבוססים על קומיקס. אבל עם כל הכבוד לאנטי-גיבור שובר הקיר הרביעי הפופולארי – אין לו שום דבר על איירון מן. רוברט דאוני ג׳וניור כטוני סטארק ניצב בראש מובילי הז׳אנר כולו כפי שאנחנו מכירים אותו כיום. טוני הוא גיבור טוב לב, רגיש ואימפולסיבי, ובאותה נשימה קר ומאוד מחושב, עם יצרים ופגמים אנושיים. העניין הוא איך טוני משרת בכל עת נתונה את המטרה הכי דחופה עבורו, ומלחמת האזרחים המצויין המשיך להעמיק את סך כל המורכבויות האלו.
העיבוד הגרוע ביותר לדמות
ג׳ארד לטו כגו׳קר ביחידת המתאבדים.
נראה כי לטו עצמו הוא מהאנשים הבודדים בעולם שחשבו שמדובר במאסטרפיס של הופעת משחק. רובנו, לעומת זאת, הרגשנו באי נוחות ומבוכה כל פעם שהופיע על המסך ונתן את הצחוק שנשמע כנסיון התנעת מנוע מקולקל שלו. נפל בעריכה או לא, גרסת הקולנוע הסופית של הג׳וקר של לטו היה פשוט מאוד מאפיונר גנרי קאמפי, שהתגמד בכל קנה מידה אל מול שני הענקים שקדמו לו בחליפה הסגולה והשיער הירוק.
לא שמישהו שכח, אבל ככה עושים את זה:
Honey, I'm home
ספיידרמן חוזר הביתה למארוול.
לאחר הסדרים בין מארוול ודיסני לסוני על זכויות הדמות, גיבור-העל האהוב ביותר בעולם סוף סוף חזר הביתה למארוול ולנוקמים. הופעתו של טום הולנד במלחמת האזרחים היתה מרגעי ההיילייט הקולנועיים השנה, והכימיה בינו לבין דאוני ג׳יוניור היתה נטולת רבב. שימו לב לדאבל המשמעות של Honey, I'm home בהקשר סצנת המפגש של השניים: איירון מן מגיע לביתו של ספיידרמן יישאר כאחד מהסיקוונסים המצויינים שהאחים רוסו הביאו לנו עד כה. הולנד הכריזמטי והאתלט שרוקד מילדות, הוא פיטר פרקר בדיוק כמו שאנחנו אוהבים אותו – לרגע לא שותק או מפסיק להתלוצץ באמצע קרב, ואין לב טהור יותר משלו בכל היקום (לא יודעת לגבי היקומים המקבילים, דוקטור סטריינג׳ לא באמת הסביר לנו מה הולך שם). זה אגב לא אומר שהפסקנו לאהוב את אנדרו גארפילד!
גברותיי ורבותיי, ספיידרמן:
WTF איך אתם קשורים?
מואנה ויחידת המתאבדים.
מי היה מאמין שבסרט מושמץ של דיסי וסרט אהוב של דיסני תמצא תמה זהה של שדה/מכשפה זועמת לאחר שגנבו לה את הלב? מוזר.
מה לעזאזל ראינו כרגע?
מסיבת נקניקיות.
סת׳ רוגן וחבריו כבר הראו לנו שלל דברים מופרכים בקולנוע לאורך השנים, אבל דבר לא התעלה על סצנת הסיום של קומדיית האנימציה המדורגת R שמפרקת את נושא הדת לגורמים הזו.
הסרט המרגש ביותר שכנראה לא ראיתם
קובו: אגדה של סמוראי.
אנימציית הסטופ-מושן הרביעית מבית היוצר של לייקה היא הפסגה הויזואלית והאמוציונאלית שלהם. למרות שקובו לא שווק נכון ובקושי הרוויח בחזרה את התקציב (הלא גדול במיוחד) שלו, זהו סרט שכולו אגדה קסומה, יפהפיה ומרגשת, שמדובב על-ידי קאסט מרשים (את קובו עצמו מדבב לא אחר מריקון סטארק), ובהחלט אחד מהטובים ש-2016 הראתה לנו. לעומת זאת, תרגום השם שלו לעברית מ-Kubo and the Two Strings הוא מהתרגומים הגרועים הבולטים של השנה. בכל מקרה, אל תפספסו.
הסרט שהיה הרבה פחות גנרי מהטריילר שלו
שוויון מפתיע בין טרולים לחסידודס.
בניגוד לבנאליות וההומור השטחי שהטריילר שלו הציג, טרולים התגלה כ"מה לעזאזל" אחד שלם, במובן החיובי. העלילה שלו לא היתה משהו חדשני (עם השפעות בולטות של הדרדסים, פלונטר ועוד המון), אבל כל סצנה בפני עצמה היתה בידור אקסטרווגנזי של הזיות והמון המון נצנצים, בתוספת פסקול גדוש בשירים אידיאליים לקריוקי, שוב – במובן החיובי. חסידודס סבל מאותה בעיה של טריילר לא מחמיא, והתגלה כסרט מתוק ביותר לכל המשפחה, עם הרבה אקשן כיפי, המון תינוקות חמודים ואפילו כמה רגעים מעוררי דמעות. האמת שזה סרט מושלם לזמן טיסה, שוב – במובן החיובי.
הרפרנס הטוב ביותר
המחווה לשובר שורות בזוטרופוליס.
לרוב דיסני (וכמוהם פיקסאר) לא הולכים על הומור עכשווי כמו האולפנים לצידם, וטוב שכך, אבל בזוטרופוליס המופתי והחשוב הספופים ואיסטר אגז של שנות האלפיים התאימו כחלק מבניית זוטופיה העיר כמראה לעולמנו. אז הרפרנס לשובר שורות האגדית עם הכבשים כסוחרי סמים, והשימוש הספציפי בשמות של וולטר וג׳סי היה… מצמרר במיוחד.
חשוב לציין פה גם את הרפרנס לביונסה בדוקטור סטריינג׳. הקריצה למוסיקה והפופולאריות של Queen B עשתה את הסרט כמעט כמו האפקטים המסחררים שלו.
מחווה לסיגורני וויבר
מוצאים את דורי.
מדובר בסרט המשך חביב למדי, עם קאסט שחקנים ענקי, אבל בין אם הוא היה קיים או לא, לא היה הבדל משמעותי בעולם הקולנוע (למרות שבהחלט קל להתאהב בהאנק התמנון הבודד). זה דבר שנדיר ביותר להגיד על סרט של פיקסאר, הידועים כאולפן האנימציה האמריקאי הנעלה והאהוד ביותר לצד דיסני. בכל מקרה, השימוש בקולה של סיגורני וויבר ככרוז במכון לחקר תת-ימי היה הברקה שאי אפשר היה להתעלם ממנה.
במאי הסרט, אנדרו סטנטון, אמר שקישור קולה של וויבר החל כבדיחה רצה בקרב יוצרי הסרט, בזכות שמה הייחודי ובעקבות סרטי דוקו-טבע שוויבר קריינה במציאות, והיותה הקול המברך לשלום את המבקרים במוזיאון המדע בסן פרנסיסקו. אז סטנטון זיהה אותה עם חינוך וטבע, וכך לבסוף הצליח להביא אותה לקמאו פנטסטי בסרטו. #TeamSigourney
אדם דרייבר בוזבז בתפקיד מינורי כי הוא עוד לא היה קיילו רן
ספיישל חצות.
מותחן המד״ב הזה אמנם יצא לאקרנים ב-2016, אבל הצטלם עוד ב-2014, עוד לפני שהכוח מתעורר התחיל את צילומיו. לכן דרייבר יוצא הדופן לא קיבל פה המון זמן מסך, אבל מספיק כדי שנשים לב לקיומו של הסרט, ובלי קשר לשחקן המוערך, מדובר בסרט קטן, ייחודי ומומלץ.
הסרט שהצליח סוף סוף לחדש בתחום החייזרים בקולנוע
המפגש.
עם מינימום אקשן של חלליות ופיצוצים, ומקסימום תהיות בנושאי תקשורת, שפה, זמן, הקרבה ואנושיות, דני ווילנוב שוב הוכיח את גדולתו כבמאי כשרוני ומבטיח, שחובה לתת תשומת לב לכל אחת מעבודותיו. המפגש קיבל אינספור מחמאות בינלאומיות על עוצמת התסריט, הבימוי והמשחק השקט והמרגש של איימי אדאמס, והוא ייזכר כאחד מהסרטים המקוריים והיפים ביותר של 2016.
תגובות
במאמר זה
