אחרי ההצלחה המסחררת של משחקי הדיונון מבית נטפליקס החלטתי לחפש סדרות נוספות מאותו אזור, הן מבחינת הז'אנר והן גיאוגרפית, כדי להעביר קצת מזמן ההמתנה עד שתצא עונה חדשה. שיטוט קצר ברשת וכמה המלצות הובילו אותי אל סדרה משנת 2020 בשם בורדרלנד (במקור באנגלית Alice in Borderland) גם היא של נטפליקס, אז אמרתי לעצמי "למה לא". התוצאה, לצערי, מאכזבת בלשון המעטה.
בורדרלנד היא סדרה יפנית בה הדמות הראשית, גיימר צעיר ומובטל בשם אריסו (Arisu), מוצא את עצמו יחד עם שני חבריו הטובים ביותר בגרסה נטושה של טוקיו. כדי להמשיך לשרוד עליהם להשתתף ולנצח בשורה של משחקים סדיסטיים במיוחד, כאשר כל ניצחון מוסיף לשעון החול שלהם כמה ימים נוספים לחיות.
עד כה נשמע שיש קווי דמיון מסוימים בין בורדרלנד לבין משחקי הדיונון, אבל כאן הם מסתיימים ולא בקטע חיובי. לצערי, במקום למצוא את הייחוד שלה בז'אנר, רוב הזמן הסדרה אינה מצליחה להמריא מעבר לשטחיות בסיסית ביותר.
קחו לדוגמה את העלילה: אם במשחקי הדיונון ידענו בדיוק למה רוב הדמויות משתתפות במשחק ומה המטרה הסופית שלו, בורדרלנד פשוט זורקת את כל הדמויות לתוך טוקיו הנטושה בלי שום אזהרה, יעד ברור או בכלל היגיון בסיסי. הם פשוט "מופיעים" שם ללא שום הסבר מניח את הדעת. התוצאה היא שאריסו והסובבים אותו פשוט שורפים זמן בין משחק למשחק בלי הרבה מעש, לפעמים מלקטים קצת אינפורמציה חסרת ערך על הדרך ותו לא. אמנם הקצב של הסדרה משתנה בערך שלושה פרקים לקראת הסוף, אבל הדרך לשם משעממת רוב הזמן, מתעקשת ליצור בכוח תחושה של מסתורין ולכן מותירה את הצופה קלולס בצורה מעצבנת.
אבל מה כן עובד? חוץ מהמתח של משחקי המוות עצמם, למעט המשחק הראשון שלדעתי אין שום סיכוי הגיוני לפתור אותו, אריסו חביב בתור דמות ראשית: הוא אדם טוב באופיו, מנסה לעזור לשחקנים אחרים ולהציל אותם מצרות, לפעמים אפילו בצורה נאיבית; יש לו חשיבה לוגית, שנותנת לו ערך בפתירת משחקים הדורשים זאת; וקל מאוד להבין לליבו כאשר הוא נקלע לסערת רגשות, תהיה הסיבה אשר תהיה. בנוסף, פיתוח הדמות שלו מגיימר תלותי וילדותי בתחילת הדרך לאדם שהוא מחושל אליו בסוף הדרך היא די מספקת בעיני.
אם כבר דיברנו על פיתוח דמות, לאורך הסדרה כולה יש ניסיון, שנוטה להזיע מדי, לייצר סיפור רקע לכל דמות ודמות. לפעמים זה עובד, לפעמים ממש לא כל כך. לא אתעכב כאן ואסביר את סיפורן של הדמויות המשניות. מי שירצה לראות את הסדרה – שישפוט בעצמו.
אינני יודע להגיד האם משחקי הדיונון, איתה עשיתי לא מעט השוואות במהלך הביקורת הזו, הציבה לי ציפיות גבוהות או בלתי ריאליסטיות כלפי בורדרלנד. מה שאני כן יודע להגיד בוודאות זה שיצאתי מהסדרה הזו עם תחושה של בזבוז זמן ופוטנציאל עצום, והסיכוי שאני אמשיך לצפות בה על אף שהוכרזה עונה שניה הוא פשוט שואף לאפס. בדיעבד, יכול להיות שהכתובת הייתה על הקיר: רק לאחר צפיה התברר לי כי בורדרלנד מבוססת על סדרת מנגה, ועד כה נטפליקס הוכיחו את עצמם כגרועים מאוד בעיבודי לייב אקשן מסוג זה.
תגובות
In this article
