אימה במצולות: סרט שמודע לעצמו או לא?

האם "אימה במצולות" הוא סרט טוב או שמא כישלון מהדהד? התשובה לכך תלויה, ככל הנראה, מה אתם מצפים ממנו ומה הוא ניסה בכלל להשיג

ההכרעה בנושא הצלחתו של אימה במצולות נשענת רבות על מה היתה למעשה מטרתו: האם הוא שאף להיות בימובי מפלצות מוגזם עם רמת דיאלוגים בלתי מתקבלת על הדעת והגיון שלא מצליח להחזיק סצנה אחת? או שהאם הסרט תכנן להיות סרט אקשן מבדר מהסוג האיכותי יותר (במקרה הזה אולי לא מדובר באיכות שייקספירית, אך בז׳אנר אהוד ביותר ומאוד מסובך לביצוע)? הבעיה הפונדמנטלית של הסרט טמונה בכך שנראה שאימה במצולות התחיל בתור הסוג השני, ובשלב כלשהו (אולי אפילו בשלב הפוסטהפקה) שינה כיוון לאופציה הראשונהכך שהוא מפסיד מכל העולמות. ולמרות זאת, מדובר באחד מהסרטים המצחיקים ביותר של השנה, לטוב ולרע.

ג׳ייסון סטיית׳האם, כריש ענק ותקציב גדול. אלו שלושת הדברים המרכזיים שצריך לדעת כשמחליטים אם ללכת לצפות באימה במצולות על המסך הגדול, שכן סרט-הפופקורן ממוקד במטרות אלו בלבד. אם כי לגבי הכרישאימה במצולות חוטא מעט בחטא המרכזי של גודזילה מ-2014, ולא ממש מציג את המפלצת הראשית שלשמה ההתכנסות במלוא תפארתה, או משתמש בה בפוטנציאל המלא שלה. סטיית׳האם הוא הכוכב הבלתי מעורער של הסרט בתפקיד של צוללן חילוץ שהכל מסתובב סביבו, ובקישור מימי לעברו האמיתי בו השתתף באליפויות עולם של קפיצה למים. השחקן מזוהה עם סרטי בלתי נשכחים ומהיר ועצבני, אך התנסה כבר בקומדיותאקשן מודעות לעצמן יותר כמו מרגלת המצויין, ולפחות גם הפעם הוא ניצל את המעמד ההזוי כדי להראות שהוא מתאים לסרטים מהסוג הזה.

לצידו של סטיית׳האם נמצאים צוות חוקרים תתימיים הכוללים את קליף קרטיס הניוזילנדי, המחזיק באנרגטיות מדוייקת לסרטי האקשןהרפתקאות ומבוזבז פהבהנחה שג׳יימס קמרון ידע היטב מה לעשות איתו בהמשכי אוואטר המתקרבים בהם הוא מיועד לככב; רובי רוז, שבמעט שניתן לה מוכיחה למה ליהקו אותה לגלם את באטוומן בסדרת סולו חדשה ביקום החץ; ולי בינגבינג הסינית, המתפקדת כמושא אהבתו של סטיית׳האם, והיא אולי שחקנית נפלאה בשפת האם שלה, אך בפירוש לא עוברת כדמות אמינה כשהיא מדברת באנגלית.

הצבת בינגבינג במרכז העלילה מגיעה בהתאם לכך שאימה במצולות הוא קופרודוקציה אמריקאיתסינית ששמה דגשים מיועדים לקהל הסיני הרחב, וכך גם מרכז עלילתו מתרחש בסין וסביבתה. הסרט מנסה גם לעסוק בנושאים סינים מוכרים כמו החינוך הנוקשה מצד ההורים, אך בהתחשב נסיבות טיב התסריט – אותם הרגעים המלודרמטיים לא עוברים כעיסוק תרבותי מסקרן, אלא מצטיירים כתלושים, סטיגמטיים, שטוחים ולכן הומוריסטיים לחלוטין. ככלל, הסרט לא אחת מצליח להצחיק יותר מקומדיות רבות שיצאו השנה ויועדו כדי להצחיק (במקרה של אימה במצולות כאמור חבר המושבעים לא הגיע להכרעה לגבי מה היה היעוד המקורי שלו), כשדמויות זורקות משפטים תמוהים לאוויר, ומקפצות ממאורע למאורע, ללא דאגה לגבי רצפים נרטיביים המעוגנים בלוגיקה בסיסית. ערכי הבידור האלו, מהסוג הפיפטיזי/סיקסטיזי של סרטי רוג׳ר קורמן האגדי, כמו Attack of the Crab Monsters ו-X: The Man with the X-ray Eyes, עוזרים ל-113 הדקות של הסרט לדהור במהרה.

בדומה לסרטי פסיפיק רים, כל זה הופך את סרטו של ג׳ון טרטלטאוב לדוגמא נוספת לבלוקבאסטר החדשהפקות שפונות ומיועדות בראשן לסין והבוקס אופיס העוצמתי שלה (השני בגודלו אחרי הקופות האמריקאיות) באופן בלתי מתנצל, אך גם חסר טעם. זוהי החלטה עסקית נבונה ומובנת שנדרשת להיות מיושמת באמצעות התסריטאים הנכונים. טרטלטאוב עצמו עומד מאחורי סרטים מגוונים כמו בזמן שישנת, שולית המכשף וסרטי אוצר לאומיולמען האמת ברמה הטכנית ישנם מספר רגעי אקשן שניתן להרגיש כי במאי מנוסה מחזיק אותם. עיצובי בניית העולם במעמקי האוקיינוס והצוללות המשוכללות למינהן היו יפים למדי עם חיזוקי צבעים בוהקים פוטוגניים, אך היה מקום להרחיב משמעותית גם את אלו. בכל מקרה, האינטרקציה המופרכת המתמשכת של הדמויות מעפילה על כל השאר.

עם מעט מאוד אימה, לא מספיק מצולות, והרבה מאוד רגעי הומור (בספק אם מכוונים או לא), אימה במצולות הוא בידור מגוחך ביותר, שעשוי להיות מהנה עבור אחוז מסויים של חברי הקהל. ההנאה תהיה מובטחת יותר במיוחד אם מגיעים לסרט עם הציפייה למאורע קולנועי לא ברור, שמסמן ציון דרך בבניית הז׳אנר ההוליוודי החדש, ובציפיה מינימלית ליסודות הכתיבה התסריטאית שאנחנו מכירים.

תגובות

במאמר זה

נגישות