העובדה שמארוול הצליחה בתוך פחות מ-9 שנים לטלטל מהקצה אל הקצה את העולם הקולנועי של סרטי הקומיקס, ועל הדרך ליצור סרטים מצוינים שכבר עושים כסף (ואפילו הרבה ממנו), היא לא פחות ממדהימה. מאיירון מן הראשון ועד דוקטור סטריינג', החבר'ה במשרדי החברה יודעים לעשות את העבודה שלהם כמו שצריך. ולא רק בעולם הקולנוע הם משחקים אותה, אלא גם בטלוויזיה, שהם החלו בתהליכי כיבושה בשנים האחרונה – בלי להראות שום סימני עצירה. זה התחיל בסוכני ש.י.ל.ד., המשיך בסדרות כמו ג'סיקה ג'ונס ולוק קייג', וממשיך כעת עם איירון פיסט, גיבור העל התורן שזוכה לקבל את אור הזרקורים לבדו בסדרת טלוויזיה חדשה.
איירון פיסט, בשונה מאותם פרויקטים שכמעט ולא אכזבו, שונה מהם מהסיבה המאוד פשוטה שהוא כן מאכזב. אפשר אולי להאשים את העובדה שמדובר בסדרה שמכינה את השטח להדיפנדרס, הגרסה הטלוויזיונית של "מארוול" לנוקמים, אבל מנגד ניתן לראות כי כל הסדרות האחרות של החברה, בלי יוצא מן הכלל, היו מוצלחות, ואף יותר מזה. משהו בסדרה הזו פשוט לא הצליח להתחבר, והפוטנציאל הגלום בדמותו של דני ראנד, הלא הוא איירון פיסט, פשוט הלך לעזאזל.
מה שבלט כל כך בסדרות הקודמות של מארוול, זה שלכל הדמויות המובילות שלה היה איזשהו "קטע" שהעביר מסר: ג'סיקה ג'ונס היא אישה, לוק קייג' הוא גבר שחור, דרדוויל הוא עיוור ואיירון פיסט הוא בודהיסט. קטע, נכון? אדם שחי באורח חיים מאוד ספציפי שמאמין בדרכי שלום ומתנגד לאלימות הוא גיבור על, כזה שממש חייב להרביץ לרעים? נשמע כמו ניגוד מעניין. אבל לא, לא בסדרה, כי משהו שם משתבש בדרך.
אז איך להגיד את זה בעדינות? הגרסה הטלוויזיונית של הקומיקס הידוע הזה פשוט לא עובדת. הקצב שלה איטי מאוד, בצורה כזו שכל פרק מרגיש ארוך הרבה יותר מהאורך האמיתי שלו. מילא תחושת הזמן שמרגישה פגומה, יש גם סרטים מצוינים שגם להם יש רגעים חלשים, הסדרה עצמה מרגישה כאילו היא לא מנסה לתת איזשהו טוויסט למה שכבר ראינו. זה בסדר שהסדרה לא מנסה להמציא את הגלגל, אבל אין בה את המשהו הזה שנותן לסדרות נקודות בונוס על כך שהן כן מעניקות לצופים נקודת מבט שונה לסיפורים שהוא כבר ראה. גם סיפורו של ראנד לא בדיוק מעורר סערות פנימיות, בלשון המעטה.
והאקשן? הוי, האקשן. איי איי, כמה שהוא פשוט לא מעניין, כמעט לא רלוונטי. בתור אדם חובב אקשן (אבל כמובן שלא רק), הייתי מצפה שהסצנות מהסוג הזה יהיו מעניינות וסוחפות, אך לא, אין זה המצב. נראה שהכוריאוגרפים של סצנות האקשן חיפפו במיוחד, אחרת אין דרך אחרת להסביר מדוע מדובר בנקודה נוספת בסדרה שלא עובדת. אפשר להאשים את זה גם בבימוי הסדרה, וזה הגיוני, אבל כסצנות אקשן בפני עצמן – הן בנאליות לחלוטין.
איירון פיסט גם לא ממש מצליחה לספר סיפור בצורה מושכת, דבר שעליה "להודות" לאגרוף הברזל בכבודו ובעצמו, השחקן פין ג'ונס. העובדה שאתה בחור חתיך לא הופכת אותך לשחקן מוצלח, וג'ונס הוא הוכחה נוספת לנוכחותו החשובה של מלהק מוצלח בסדרות מסוג זה – הרי הסדרה כולה יושבת על כתפיו של השחקן הראשי בה, זה שאנחנו אמורים להתעניין במהלכים השונים של חייו, אבל כשהוא לא יוצר פה דמות מרתקת, או אפילו דמות שגורמת לרצות לעקוב אחרי השינויים שיתחוללו בה, כנראה שיש פה איזושהי בעיה. אני תוהה עד כמה האודישן של ג'ונס היה מוצלח אם הוא הצליח להתקבל לתפקיד ראשי בסדרה גדולה.
הסיבה הכמעט היחידה לצפות באיירון פיסט היא העובדה שהדמות הזו תיקח חלק מרכז מאוד בהדיפנדרס, שתשוחרר בקיץ הקרוב ושתחבר את קייג', ג'ונס, דרדוויל ואיירון פיסט לחבורה אחת, מעין הנוקמים של המסך הקטן, או בקיצור – שלוש דמויות מעניינות ואחת שלא באמת שווה להתאמץ לעקוב אחריה. לצער כל המעריצים, סביר להניח שהדיפנדרס תכלול כמה פרטים שרק צופי כל ארבעה הסדרות יכירו, ולכן הצפייה באיירון פיסט מרגישה כמו צפיית חובה מכל הסיבות הלא נכונות. טוב נו, גם למארוול מותר לפשל לפעמים.
