למרות מעמד הקאלט והביקורות המעולות לה זכתה לאורך השנים, סדרת משחקי יאקוזה אף פעם לא ממש הצליחה בעולם המערבי. מעל סדרת המשחקים המוערכת תמיד ריחף האיום של ביטול המשחק, לפחות בגרסה המתורגמת שלו. ואכן, חלק ממשחקי הספין-אוף של הסדרה יצאו ביפן בלבד והשאירו את המעריצים במערב מאוכזבים. גם יאקוזה 0, המשחק החדש בסדרה המשובחת, נראה בהתחלה כמשהו שמעריצי המשחק במערב לא יזכו לקבל, אך 20 חודשים לאחר היציאה ביפן, המשחק מגיע סוף סוף למדפים בארה"ב וגם אצלנו.
היתרון הגדול של המשחק החדש הוא קודם כל בעובדה שהוא פריקוול, מה שמאפשר למשחק לפנות לקהל חדש, שלא בהכרח צריך להכיר את הדמויות ויכול להתחברבקלות למשחק ולדמויות. כמי שלא הכיר יותר מדי את סדרת המשחקים לפני, למעט ההמשחק הראשון בוא שיחקתי כנער, ההיכרות עם הדמויות והעלילה לא היוותה בעיה שכן מדובר בעלילה שמקדימה את המשחק הראשון בסדרה. העלילה של המשחק מתרחשת בשנות ה-80, בעיצומה של הפריחה הכלכלית העצומה של יפן. מדובר למעשה סיפור האוריג'ין של שתיים מהדמויות המרכזיות בסדרה –קאזומה קיריו וגורו מאג'ימה.
בטוקיו אנחנו עוקבים אחרי קאזומה, חבר ביאקוזה המוצא את עצמו חשוד ברצח ובמרכזה של מלחמה בין ארגוני פשע שונים. באוסאקה, אנחנו עוקבים אחרי גורו, מאפיונר לשעבר שסולק מהיאקוזה ומנהל מועדון קאברט מצליח, אך כזה שנמצא כל הזמן תחת השגחה של המאפיה היפנית ולא מאפשר לגורו מרחב פעולה. כשלגורו מוצעת עבודה אשר יכולה לגרום ליאקוזה לרדת ממנו הוא מסכים לקחת אותה, אך כשהוא מגלה מה העבודה אותה הוא צריך לעשות, הוא מסרב לעשות אותה מסיבות אישיות (לא נהרוס לכם את אחת הסצנות היפות במשחק). מכאן, גם גורו וגם קאזומה נמצאים במנוסה כשהם תקועים בין המלחמות של המאפיה ביפן.
הסיפור של המשחק כתוב היטב, הן ברמה הכללית ואין ברמת הדיאלוגים. סצנות המעבר של המשחק הן מהמעלות הגדולות ביותר שלו שכן הן כמעט תמיד מרתקות. עם זאת, הסצנות מעט ארוכות מדי וזה פוגע מעט בהנאה השוטפת מהמשחק עצמו.
הבעיה המרכזית היא שיאקוזה 0 מרגיש כמשחק שיצא לפני לפחות 10-15 שנים, קודם כל מבחינה גרפית. הגרפיקה של המשחק לא מרשימה במיוחד והמשחק מרגיש כמו רימייק למשחק מה-PS2 מהבחינה הזו, אך עיצוב העולם והצבעים של המשחק כל-כך מרשימים, מה שמפצה במעט על הבעיות הגרפיות. גם במשחקיות, המשחק מרגיש קצת כמו משחק מהעשור הקודם, אולם כאן זה עובד לטעמי לטובתו של המשחק. נכון, מבחינת אתגר מערכת הלחימה לא מאתגרת ודי פשוטה, אבל מגוון סגנונות הלחימה השונים והאנימציות הנהדרות של הלחימה גורמת לקרבות להיות מהנים במיוחד.
אך בעיניי, הדברים הכי כיפיים ביאקוזה 0 קורים דווקא מחוץ לעלילה הראשית. משימות הצד של המשחק די בסיסיות אבל פשוט נהדרות. כך למשל, באחד המשימות צריך לגרום לאיזשהו הומלס להדליף מידע. איך עושים זאת? הולכים וקונים בקבוקי אלכוהול שונים ומשכרים אותו, מה שמוביל לסצנות מצחיקות בטירוף. לאחר 6-7 שעות משחק אני יכול להגיד שאני משתדל לעשות כמעט כל משימה צדדית בה אני נתקל, לא רק זה מאריך את המשחק, אלא גם מעשיר אותו.
כמו כן, המיני-גיימס, שהפכו למעשה לספינת הדגל של סדרת משחקי יאקוזה, עוזרים לשרוף המון זמן בצורה מהנה במיוחד – מבאולינג, קריוקי והטלת חצים דרך ניהול נדלן, קריוקי והימורים על קרבות נשים ועד לאפשרות לשחק במשחקי סגה קלאסיים כמו משחק המרוצים Out Run ו-Space Harrier. המיני גיימס של יאקוזה 0 הם ללא ספק גולת הכותרת של המשחק ויספקו לכם שעות על גבי שעות של כיף.
בשורה התחתונה, כאחד שלא מכיר את הסדרה כל-כך טוב, מצאתי את עצמי נהנה מאוד מיאקוזה 0. העלילה של המשחק מצוינת ומתפתחת לכיוונים מעניינים, הקרבות אולם לוקים מעט במשחקים אבל נראים נהדר, והמיני גיימס ומשימות הצד נותנות לו נפח אמיתי והוא פשוט קורע מצחוק (אף פעם לא נמאס לראות מאפיונרים לבושים כבוי-בנד ושרים). עם זאת, קשה להתעלם מהבעיות הגרפיות של המשחק, בטח ב-PS4 ובטח בשנת 2017. נראה שמירב המשאבים הלכו הפעם להשקעה במשחקיות ובפיתוח העלילה וזה אכן מבורך, אבל לא כשזה בא על חשבון הגרפיקה.
אם אין לכם בעיה עם אלימות ואתם אוהבים משחקים עם תוכן מעבר למה שיש לקמפיין הראשי להציע, יאקוזה 0 יעשה את העבודה ויספק לכם חוויה נהדרת ויוצאת דופן, כזו שמזכירה משחקים מתקופה בה המשחקים אולי היו קצת נראים קצת פחות טוב, אבל היו מושקעים הרבה יותר בתחומים שעושים את ההבדל.
תגובות
