ווסטוורלד עונה ראשונה: עולם ומלואו? [ביקורת]

איך מסכמים עונה שלמה של סדרה מסובכת ומורכבת כמו ווסטוורלד? הסדרה שהפכה להר של תאוריות וקבוצות דיון באינטרנט סיימה עונה, ואנחנו כאן כדי לנסות לסכם אותה

לכתוב סיכום לעונה הראשונה של סדרה כמו ווסטוורלד מרגיש קצת כמו לטפס על ההימלאיה. איך מסכמים עונה שלמה של סדרה שכל כולה פיתולי עלילה, רמזים, סודות, גילויים מפתיעים ותאוריות מסובכות? אולי כדאי להתחיל מהתחלה.

ווסטוורלד מבוסס על סרט מדע בדיוני אייקוני שהקדים את זמנו משנת 1973, אותו כתב וביים הסופר מייקל קרייטון, שגם כתב את פארק היורה, ספר (וסדרת ספרים) שנוגע בנושאים דומים. בעתיד הלא רחוק, נפתח פארק שעשועים שכולו המערב הפרוע עם רובוטים דמויי אדם, שכל מטרתם היא לשרת את גחמותיהם של אורחי הפארק. רוצים לבקר בפארק ולהרוג את כל מי שאתם פוגשים? בבקשה. רוצים להיות הגיבורים שמכניסים את השודדים המסוכנים לכלא? גם זה אפשרי. איכשהו, רוב אורחי הפארק מעוניינים כמובן לעשות את כל מה שהם לא יכולים לעשות בחיים האמיתיים. זאת אומרת, הרבה סקס ואלימות. בסרט, הרובוטים מחליטים שנמאס להם לעבור את אותן התעללויות שוב ושוב, וכמו בהרבה סיפורים כאלה, קמים על יוצריהם.

הפיילוט המהפנט של הסדרה לוקח את נקודת ההתחלה הזו ורץ איתה למרחקים ארוכים הרבה יותר משהסרט הגיע אליהם. בסדרה אנחנו מתוודעים הרבה יותר אל הדרך בה פועלים הרובוטים, או ה"מארחים" כמו שהם נקראים בסדרה, על צורת המחשבה שלהם, הדרך שבה הם מעבדים זכרונות ומה קורה להם בכל פעם שהם נרצחים באכזריות בפארק. שתי המארחות המרכזיות הן דולורס (אוון רייצ'ל ווד), נערת כפר קלאסית, שרואה רק את הטוב בעולם הנוראי שהיא חיה בו, ומייב (טנדי ניוטון) המאדאם של סוויטווטר, העיירה המרכזית אליה מגיעים כל האורחים. דרך השתיים אנחנו מכירים גם את חלק מהאורחים שמגיעים אל הפארק, ובעיקר את הצוות הענק שעומד מאחוריו. בראש הפארק עומדת תרזה קולן (סיסדה באבט קנודסן), כשמתחתיה  רוברט פורד (אנתוני הופקינס), המפתח הראשי של הרובוטים והעלילות שלהם; ברנרד לואו (ג'פרי רייט), סוג של סגן של פורד, ואחראי על המפתחים; וסביבם עוד לא מעט דמויות של טכנאים, אנשי אבטחה ואנשי הנהלה, שגורמים לפארק להיראות כמו המפעל המסובך והמורכב שהוא באמת.

westworld

מהצד של האורחים בפארק, מתמקדת הסדרה בוויליאם (ג'ימי סימפסון) אורח שמגיע לסוג של מסיבת רווקים בפארק, לפני שהוא מתחתן עם הבת של הבוס שלו ואחותו של לוגאן (בן בארנס), החבר שמגיע איתו. הדמות השניה בה מתמקדת הסדרה הוא האיש בשחור (אד האריס), אורח ותיק של הפארק, שמכיר אותו על בוריו, ומנסה לפענח את הסודות שגילה בו במשך השנים.

ערכי ההפקה של ווסטוורלד תורמים רבות להנאה ממנה. הפסקול נהדר, ובמרכזו חוזר שוב ושוב הפסנתר בבר של מייב (טנדי ניוטון), המאדאם של סוויטווטר. הפסנתר מנגן רוב הזמן גרסאות לשירים בני זמננו, אולי כדי להזכיר לנו שוב ושוב שלא מדובר באמת במערב הפרוע, אמין ככל שיהיה, אלא בפארק מעשה ידי אדם. יחד עם הפסקול, האפקטים הויזואלים, הצילום והבימוי מצליחים לשוות לכל פרק בסדרה מראה של "מיני סרט קולנוע", כמו שכבר התרגלנו מסדרות יוקרתיות של HBO.

עוד לא ראיתם את הסדרה? היזהרו, מכאן מתחילים הספויילרים הרצינים!

פרק הפיילוט חושף לנו את התעלומות המרכזיות של הסדרה, ביניהן מה עובר על חלק מהמארחים, שנראה שמתחילים לזכור את "החיים הקודמים" שלהם, להתעורר ואולי אפילו לפתח מודעות, וגם את המסע של "האיש בשחור" אל עבר המבוך המסתורי שמתחבא בפארק. הפרקים שעוקבים אחרי הפיילוט מנמיכים מעט את הקצב המהיר שלו, וכמעט שלא מספקים תשובות, אלא רק מוסיפים עוד ועוד שאלות מיסתוריות. לרגע נדמה ששוב מדובר בסדרה כמו אבודים, שגם היא מאותם יוצרים, שתספק בעיקר שאלות ולא מספיק תשובות, אבל מעט התמדה בפרקים 2-5 החלשים מעט משתלמת במיוחד.

אם הצלחתם להימנע מעשרות התיאוריות שהסתובבו ברשת בזמן שידור הסדרה, והתגלו ברובן כנכונות, לא חסרים בחצי השני של העונה אירועים מפתיעים. ווסטוורלד אמנם מתעסקת בנושאים שעולם המדע הבדיוני עסק בהן מאות פעמים, כמו בינה מלאכותית וההבדל בינה ובין חיים "אמיתיים", מוסריות האדם, הרצון שלו להיות סוג של אלוהים ובעיקר הנפש האנושית הפגומה. אבל היא עושה את זה בדרכים מקוריות (יחסית), וכמעט מבלי ליפול לקלישאות, למעט אולי לסיפור של מייב, זה שיש בו הכי הרבה פוטנציאל, אבל גם הכי הרבה בעיות.

westworld

מייב היא הרובוט שמככב כמעט בכל הסרטים מהסוג הזה. היא הופכת למודעת לעצמה, מצליחה לתמרן את בני האנוש שאחראים על הרכבתה ותכנותה, מתכננת נקמה על כל מה שקרה במהלך כל גלגולי החיים שלה, ואפילו מתכננת לברוח אל העולם האמיתי. הדרך אותה עוברת מייב, כולל הזכרונות שלה מהדמות הקודמת אותה "שיחקה" בפארק, אמא לילדה, מעניינת בעיקר בזכות המשחק המהפנט של טנדי ניוטון, שלא מפספסת הזדמנות אחת להיות כל כך אנושית, ועם זאת, כל כך לא. למרבה הצער, יחד איתה נמצאים פליקס וסילבסטר, זוג הטכנאים הכי לא מוצלחים בהיסטוריה, שאין סיכוי שבאמת היו מתקבלים לעבודה בפארק שכזה. הם פחדנים, טיפשים ובעיקר מפספסים עשרות הזדמניות לכבות או להשמיד את מייב הרבה לפני שהיא מוציאה את התוכנית שלה לפועל, או הופכת את עצמה למארחת הכי חכמה בפארק. ברור שדמויות כאלה נחוצות כדי לאפשר לה לבצע את זממה, אבל אפשר היה לכתוב אותם כל כך הרבה יותר טוב והגיוני.

שלושת הסיפורים האחרים בסדרה ווסטוורלד, אלו של דולורס המארחת והאיש בשחור ו-וויליאם האורחים, מתגלים לאט לאט כסיפור אחד ומתחילים להתאחד לקראת סוף העונה.  פה גם עלילת הסדרה מסתבכת במיוחד, והופכת לכזו שאפשר לבנות עליה הררי תאוריות וקבוצות דיון, כראוי לכל סדרת קאלט בימינו. ויליאם מתאהב בדולורס, למרות שלפחות בתחילת המשחק, ברור לו שהיא יציר מכני, ויוצא איתה למסע לגלות את המקום שהיא תמיד חלמה עליו. האיש בשחור, לעומת זאת, ממשיך בחיפושו אחרי המבוך של הפארק, ודולרס מתגלה ככלי חשוב בחיפוש הזה שלו. מה שנדמה לאורך רוב הפרקים כדולורס שמאבדת את דעתה, כשפעם אחת היא עם האיש בשחור, פעם אחת עם וויליאם ולפעמים לגמרי לבדה, מתגלה, כמו שרבים מהצופים חשדו, ככמה זמנים שונים, שהפרקים בכל פעם קפצו ביניהם בלי ממש להודיע לנו. לפני כ-30 שנה ויליאם ודולורס חווים את ההרפתקאות שלהם, כשהמסע שלה עם האיש בשחור מתרחש בעצם בהווה, ואנחנו מגלים גם שהוא ויליאם המבוגר, שאיבד מזמן את התמימות שלו מאותם ימים, רכש את הפארק, ועכשיו חייב לגלות את הסודות שלו. הסיפור של דולורס הוא סיפור מראה לסיפורה של עליסה בארץ הפלאות. לא רק שהיא לבושה ונראית כמותה, ברנרד, שאנו מגלים שהוא בעצם גרסה "מארחת" של שותפו של פורד להקמת הפארק, מקריא לה (ולבנו שמת) קטעים מהספר המפורסם של לואיס קארול. היא לאט לאט מגלה את תפקידה בפארק, ואנחנו מגלים יחד איתה שהיא היתה צריכה לעבור את כל מה שעברה כדי לפתח מודעות אמיתית, או "להיות חיה", כמו שברנרד מגלה ממש לפני פתיחת הפארק ומחליט בעקבות כך שאסור לפתוח אותו ומתכנת אותה להרוג את כל שאר המארחים, את עצמה וגם אותו. האם דולורס היתה צריכה עוד 30 שנה כדי להבין סופית שהיא "חיה"? הסיפור הזה עוד לא לגמרי פתור, ונקווה שידברו עליו עוד גם בעונה השניה.

westworld

הדמות המורכבת ביותר בסדרה היא דמותו של פורד. אנתוני הופקינס, מהפנט כתמיד, הופך את הדוקטור הגאון למי שלפעמים נדמה כדוד חביב שאוהב בעיקר לספר סיפורים ולפעמים מזכיר לא מעט את חניבעל לקטר המאיים, גם הוא דמות מושלמת של הופקינס. לאורך העונה נדמה שפורד הופך להיות ה"איש הרע הקלאסי". נראה שהוא רוצה להשתלט על הפארק ולהרוג את כל מי שעומד בדרכו, אבל בפרק האחרון אנחנו מגלים שהוא בעצם רק רצה לשחרר את המארחים שהוא עצמו יצר, ולגרום להם להבין שהעולם הזה, הפארק, הוא שלהם. סצינת הסיום שלו, שהיא בעצם סצינת מראה לטבח הגדול אותו תכנת ברנרד את דולורס לבצע במארחים, רק שהפעם מדובר באנשים בשר ודם, הדירקטוריון וכל אנשים ההנהלה של הפארק. דולורס הרגה את ברנרד, המתכנת שלה, בסופו של הטבח הקודם, ופה היא מתחילה את הטבח הנוכחי עם פורד, גם הוא המתכנת שלה, ועוברת להרוג, יחד עם כל המארחים שאי פעם הוצאו משימוש, את כל אנשי הפארק.

קשה לסכם סדרה כמו ווסטוורלד בכתבה שלא תגיע לאורך של עבודה סמינריונית, ולכן נשאר בעיקר לתהות מה יתרחש בעונה הבאה. מה יעשו דולורס וחבריה אחרי שהרגו את כל אנשי ההנהלה? האם האיש בשחור, שראינו אותו רק נורא בזרועו, הצליח לשרוד את הטבח? מה תעשה מייב, שגילינו בפרק הזה שכל הבריחה שלה היתה בעצם מתוכנתת גם היא (ע"י פורד? מישהו אחר?) ולא באמת נעשתה מרצונה החופשי? האם השבירה שלה את התכנות ברגע האחרון וחזרתה לפארק כדי להציל את ביתה רומזים שהיא בכל זאת פועלת על דעת עצמה? ובעיקר, האם נראה עוד מ"סמוראי וורלד" שזכינו להצצה אליו?

תגובות

במאמר זה

נגישות