גבעת ווטרשיפ – עיבוד ראוי לקלאסיקה ספרותית נפלאה

נטפליקס בשיתוף עם ה-BBC מפיחה חיים חדשים בעיבוד של הספר "גבעת ווטרשיפ", על קבוצת ארנבונים שיוצאת למסע מסוכן בחיפוש אחר בית חדש

גבעת ווטרשיפ, נטפליקס

בשנים האחרונות תעשיית הקולנוע והטלוויזיה המערבית מנסה להניח את ידיה על כל חומר מקור טוב כדי להביאו אל המסך. לפעמים התוצר הסופי יוצא מעניין ובפעמים אחרות, לצערינו, פשוט מזעזע וכל קשר בינו לסיפור המקורי הוא מקרי בהחלט. למזלינו הרב, העיבוד של נטפליקס בשיתוף עם ה-BBC לספר גבעת ווטרשיפ נכנס בקלות לקטגוריה הראשונה.

גבעת ווטרשיפ, הנובלה הנפלאה שיצאה לאור בשנות ה-70 על ידי ריצ’רד אדמס אשר במקור פשוט אלתר סיפורים עבור ילדותיו הקטנות (סיפור מעניין בפני עצמו), קיבלה בנטפליקס סדרת אנימציה קצרה בת ארבעה פרקים. עלילת הספר עוסקת בשני ארנבונים אחים, אחד בשם לוז והשני חמישון. האחרון חווה חלום נבואי לפיו הארנביה שלהם, כלומר ביתם, יושמד בקרוב. לאחר ניסיון כושל לשכנע את הארנבונים האחרים להתפנות מהמקום, לוז וחמישון בורחים יחד עם קבוצה קטנה של ארנבונים ויוצאים לחפש מקום להקמת ארנביה חדשה.

מי שקרא את הספר יודע כי בעולם של גבעת ווטרשיפ משולבת מיתולוגיה שלמה שמשפיעה על השפה ועל העולם התרבותי של הארנבונים. פרקים שלמים של הספר מוקדשים לסיפורים נבחרים מתוך המיתולוגיה הזו, החל מסיפורי אל-אחריירה, ארנבון שובב שהיה יכול לשטות אפילו באלוהים עצמו; ועד ל”הארנב השחור של אינלה”, המקביל של הארנבונים למלאך המוות שבא ללוות את המתים לעולם הבא.

הרבה עיבודים קולנועיים וטלוויזיונים מאבדים על הדרך את הקסם שהפך את הספר עליהם הם מבוססים לכה מושך ומצליח. כמובן שגם במקרה של גבעת ווטרשיפ שאלה זו הטרידה את מנוחתי. אך אל חשש – כבר בסצינת הפתיחה של הפרק הראשון כל אדם שקרא את הספר יסיק, ובצדק, שעל מלאכת התפקיד שקד תסריטאי שהבין את לב הספר. סצינת הפתיחה מתחילה בסיפור המיתולוגי על אל-אחריירה ועל האינטראקציה שלו עם פרית, אל השמש, כאשר האחרון חילק תכונות לחיות היער השונות. תסריטאי עצלן היה יכול בקלות לחתוך החוצה את המיתולוגיה הארנבונית, אך לשמחתי אין זה המצב. המיתולוגיה הזו אינה מסתכמת בסצינה אחת אלא מלווה אותנו לאורך כל העלילה.

בנוסף, בסדרה אנו מקבלים הצצה ויזואלית לחזיונות השונים התוקפים את חמישון. לפעמים הם מופיעים תוך כדי חלום ולפעמים במהלך היום, מתערבבים בין דמיון למציאות. זו תוספת מעניינת מאחר והיא מדגישה את אחת השאלות שעולות יותר מפעם אחת על ידי הארנבונים הסובבים אותו, ובוודאי גם על ידי הצופה עצמו – האם חמישון אכן בעל כוח נבואי או שמא הוא מעורער בנפשו?

אך לצד השמירה על הקסם שמאפיין את הספר, אי אפשר להגיד שהעיבוד הנוכחי של גבעת ווטרשיפ לא עבר שינויים מסוימים כדי לפנות אל כמה שיותר קהלי יעד. ברוח הליברליזם והשיוויון המגדרי של ימינו, הדמויות הנשיות של הסיפור קיבלו תפקיד גדול יותר מזה שהיה להן בספר. לדוגמה, ארנבונת הכלוב תלתן הופכת לדמות מרכזית בהמשך הסדרה והארנבון תות בכלל הופך לארנבונת. בדרך כלל אני נגד מהלכים של ג’נדר-בנדר למיניהם, אבל אני חייב לציין שהפעם מדובר במהלך נכון שמוסיף עניין לעלילה ואף מבליט קושי מסוים בו חבורת הארנבונים נתקלת בהמשך.

לגבי הציור והאנימציה של גבעת ווטרשיפ אני מרגיש מעט מסוייג. הסדרה משתמשת לאורך כל הדרך בטכנולוגיית CGI שמפיחה חיים בארנבונים הדמיוניים – החל מהפרטים הרבים שמרכיבים את פרוותם ואישוניהם ועד לתנועה המשכנעת כאשר הם נעים במרחב, לדוגמה רצים בשטח פתוח. אין ספק שהוקדשו הרבה מאוד זמן ומחשבה כדי שהארנבונים הללו ירגישו כמה שיותר מציאותיים. גם הנופים השונים בהם מתרחשת העלילה נראים נהדר לעין. הבעיה היא כל מה שאינו ארנבון, נוף או רקע, כלומר – החיות האחרות. כמעט כל חיה אחרת שנתקלתי בה במהלך הסדרה צרמה לי בעין. משהו באנימציה שלהן הרגיש לא משכנע מספיק, כמעט רובוטי, כאילו שמו את כל התקציב על הארנבונים והנופים וחילקו את השארית לכל השאר, והתוצאה בהתאם. חבל.

על אף האמור לעיל בפסקה הקודמת, אני עדיין מחזיק בדעה שהעיבוד של נטפליקס עבור גבעת ווטרשיפ הוא נפלא ושווה את זמנכם. בין אם קראתם את הספר ובין אם לא – סיכוי גבוה שתיהנו ממנו. אגב, אם ראיתם את הסדרה ואהבתם אותה אז, למען פרית, עשו לעצמכם טובה ותקראו גם את המקור.

תגובות

במאמר זה

נגישות