בואו נודה בעובדות – לסרטי קולנוע שמבוססים על משחקי מחשב יש מוניטין די רע לאורך ההיסטוריה. המשחק היחיד שאולי עבר בהצלחה את המעבר אל המסך הגדול היה מורטל קומבט, וגם את זה הוא חירב במו ידיו בסרט ההמשך שלו. אז האם גם הסרט וורקראפט: ההתחלה, שמבוסס על המותג Warcraft של בליזארד, נכנס לאותה רשימה של סרטים מאכזבים? התשובה, גבירותי ורבותי, תלויה בעיקר בגובה הציפיות שלכם ממנו.
העלילה של וורקראפט: ההתחלה מספרת על פלישת האורקים, גזע לוחמים שמחפש בית חדש אחרי שעולמו נחרב, אל עולם בני האדם ועל נסיונם של האחרונים להדוף אותם. העלילה מתרכזת בעיקר בשתי דמויות: לות'אר (טראוויס פימל, ויקינגים), אביר בצבא האנושי וחבר קרוב של המלך; ודורוטאן (טובי קבל, כוכב הקופים: השחר), מנהיג אחד משבטי האורקים שתמיד מכרסם בו הספק האם המלחמה הזו היא באמת לטובת אנשיו. בהמשך השניים יצטרכו ללמוד לתת אמון זה בזה כדי להילחם באויב משותף. מבחינת מיקום העלילה ביחס למשחקים, אפשר להגדיר אותה כמתרחשת לפני אירועי משחק האסטרטגיה Warcraft 3 ואחת הסצינות לקראת סופו של הסרט עוזרת לעגן אותו במיקום הזה אם אתם כבר מכירים את חומר המקור עליו הוא מתבסס.
התחום החזק ביותר של הסרט הוא האפקטים הויזואליים שלו. וורקראפט: ההתחלה נשען מאוד על אפקטים של CGI כדי להקים את עולם הפנטזיה של בליזארד לתחייה. כל היצורים דמויי האנוש בסרט שאינם בני אדם סטנדרטיים נוצרו באמצעות שילוב של חליפות Motion Capture, אותה טכנולוגיה בה השתמשו כדי ליצור את גולום בשר הטבעות, והרבה מאוד גרפיקה של מחשב. רק כדי שתבינו עד כמה ההפקה נשענה על אפקטים ממוחשבים – תקופת הפוסט-הפקה ארכה 20 חודשים(!) בעוד הצילומים עצמם הסתיימו אחרי ארבעה בלבד.
התוצאה של ההשקעה העצומה הזו היא שבהחלט יש מה לראות על המסך. האורקים נראים כדמויות חיות, אמיתיות, ויצורי פנטזיה אחרים כמו ציפורי הענק עליהן בני האדם רוכבים ככלי תחבורה או זאבי התקיפה של האורקים נראים מרשימים לא פחות. את מלוא הפוטנציאל רואים בסצינות הקרב, ולמזלנו לא חסרות כאלו. בין אם שחקנים בשר ודם נלחמים ביצירי מחשב ובין אם דמויות ממוחשבות קורעות אחת את השניה לגזרים, התוצאה על המסך מרהיבה.
אבל כאן נגמרת הרשימה הקצרה מאוד של נקודות לטובת וורקראפט: ההתחלה. הבעיה המרכזית שגורמת לסרט הזה להתדרדר היא התסריט שלו. ההתפתחויות בעלילה מרגישות מאולצות מאוד. גם הדמויות בסרט, אולי חוץ מדורוטאן, מרגישות חד מימדיות וחסרות תוכן של ממש להציע לקהל. מרגישים זאת באופן צורם להחריד בסצינה בה שלוש דמויות, שעד לפני כמה שעות היו די עויינות אחת כלפי השניה, יושבות סביב מדורה ושופכות את הלב על עברן כאילו מדובר בידידי נפש ותיקים.
הניסיון הבולט הזה לייצר לדמויות רקע כדי שהקהל יוכל קצת להתחבר אליהן לא עובד, וזו רק דוגמה אחת לכשלים של התסריט. אני יכול לחשוב גם על כמה סצינות שהרגישו לא במקום או שהדמויות בהן התנהגו בצורה שנוגדת את האינטרסים שלהן באופן ישיר, עם אפס היגיון מאחורי המעשים שביצעו. גם פיתוח העולם בסרט לוקה בחסר ומרגיש חפוז, לדוגמה הצגת עיר הגמדים Ironforge לבערך 10 שניות רק כדי לסמן וי באיזו רשימה שההפקה הכינה מראש כדי לרצות את מעריצי המותג.
בתחילת הביקורת כתבתי שרמת האכזבה שצפויה מהסרט תלויה בגובה הציפיות שלכם ממנו. בתור אחד שמכיר את המוניטין של סרטי קולנוע שמבוססים על משחקי מחשב, הגעתי מראש עם ציפיות נמוכות. בעזרת הגישה המנטלית הזו מצד אחד לא התאכזבתי בצורה אנושה כמו כמו המבקרים בחו"ל שקטלו אותו בביקורות ונתנו לו ציונים בגובה דשא, אך מצד שני לא הרגשתי שהוא מצליח להרשים במשהו מעבר לפן הויזואלי. או במלים אחרות, גם אם הן עלולות לזעזע כמה קוראים בבוטות שלהן – וורקראפט: ההתחלה הוא סרט קיץ בינוני בעולם של פנטזיה.
אז האם שווה ללכת לראות אותו? בעיני אמנם הוא אינו סרט קטסטרופלי כפי שחלק מהביקורות ברשת מתארות אותו, אבל הוא גם לא השאיר חותם חיובי מדי. אם אתם מחפשים סרט פנטזיה נחמד ומדמם להעביר איתו את הסופ"ש, הוא בהחלט יכול להתאים למטרה צנועה זו. אבל אם אתם מעריצי Warcraft אדוקים שמצפים למצוא פה את היורש הקולנועי של שר הטבעות, תחסכו לעצמכם מראש את עלות הכרטיס ואת שברון הלב – המקסימום שתקבלו ממנו הוא מספר אזכורים של מקומות ששמעתם עליהם ב-Warcraft 3 וב-World of Warcraft, כמו כן כמה קריצות קטנות ודי חסרות משמעות מהמשחקים הללו שפזורות לאורכו. ועכשיו, ברשותכם, אני הולך לחפש את הדיסק של Warcraft 3 ששוכב באחת המגירות המבולגנות שלי כדי להיזכר מדוע כה אהבתי את העולם הזה מלכתחילה.
תגובות
In this article
