מדי כמה שנים מגיע אל עולם הגיימינג איזשהו חידוש, שמאיים להיות הדבר הגדול הבא של עולם המשחקים. בין אם מדובר במשהו שמשנה את עולם המשחקים לחלוטין, כמו הגיים-בוי הראשון של נינטנדו או הג'ויסטיקים האנלוגיים של הפלייסטיישן, ובין אם מדובר בטרנד חולף שלא מצליח לתפוס כמו הקינקט של מייקרוסופט, משחקי התלת מימד של סוני (שהשתמשו ביכולות התלת מימד של הטלוויזיות, שגם הן לא תפסו) או שלט הטאבלט של ה-Wii U, ההתחלה היא תמיד מרגשת, ועיתונות המשחקים בדרך כלל מחבקת את הטרנד החדש בזרועות פתוחות.
2016 היתה השנה שבה המציאות המדומה הפכה ל"אמיתית". כמה וכמה חברות שחררו אל השוק את ערכות ה-VR שלהן, והערכה של סוני במיוחד הגיעה אפילו במחיר סביר (עד כמה שמחיר של כמה מאות דולרים יכול להיחשב סביר). תעשיית הגימיינג אימצה את הטכנולוגיה החדשה, וכמעט בכל אתר או מגזין משחקים גדול אפשר לקרוא על "העתיד של התעשייה" ועל איך ערכות המציאות המדומה הולכות לשנות את כללי המשחק, תרתי משמע.
כנראה שאני פה בתפקיד הורס המסיבות. בניגוד לכל ההערכות, אני בטוח, והייתי בטוח מהרגע הראשון, שמדובר בעוד טרנד שלא יתפוס, שיישאר נחלתם של המשוגעים לדבר, ושייעלם ויהפוך לקוריוז כמו שהגיע. אם זה נשמע כאילו אני סתם נביא זעם או "הייטר" ממוצע, הנה הנימוקים שלי:
הטיעון הראשון וזה שכנראה הכי קל להסביר אותו הוא הטיעון של מציאות המכירות של ערכות ה-VR ברחבי העולם. קבוצת NPD, שעוקבת אחרי מכירות הגיימינג בעולם ומשחררת הערכות עתידיות לגבי כמויות המכירות. לפני תקופת החגים הם העריכו שערכות ה-PSVR של סוני ימכרו 2.6 מליון יחידות, ושערכות ה-Daydream של גוגל ימכרו 450 אלף יחידות. מספרים לא ממש גבוהים ומשני מציאות גם ככה. כבר בנובמבר הורידה הקבוצה את הערכות המכירות שלה -750 אלף יחידות עבור המערכת של סוני, ו-261 אלף למערכת של גוגל. פחות משליש מההערכות המקוריות, שהיו גם ככה לא אופטימיות במיוחד. מכירה של פחות ממליון יחידות ברחבי העולם בהחלט לא מצביעה על איזה מהפכה טכנולוגית, ויש לי הרגשה שהמספרים הסופיים שבטח נגלה במהלך ינואר יהיו נמוכים אפילו יותר.
המחירים של הערכות, למרות שהם כבר ירדו לרמה שיש מי שמגדירים כ"סבירה", עדיין יקרים מדי. האוקולוס ריפט, הערכה שהפיתוח שלה התחיל את כל הבאזז סביב המציאות המדומה, עולה כ-600 דולר; ה-HTC Vive עולה 800 דולר, והערכה הנגישה ביותר, ה-PSVR של סוני, עולה 400 דולר, אבל דורשת קונסולה משודרגת מדור ה-PRO, שעולה גם היא 400 דולר. במחירים כאלה, מדובר במשהו שיקנו רק המשוגעים לדבר, ולעולם לא יהפכו מכשירים יקרים שכאלה למשהו שיש בכל בית. בסופו של דבר המחירים כנראה ירדו, אבל זה כבר יהיה מאוחר מדי, אחרי שלכולם תעבור כבר ההתלהבות.
אביזרים מיוחדים ויקרים שצריך לקנות בנפרד, כמו למשל הקינקט של מייקרוסופט, גורמים לפיצול בשוק הרוכשים, שאף פעם לא עובד לטובתם. את המשחקים שיוצאים אליהם יכולים לרכוש רק מי שרכשו את הערכות היקרות, מה שמשאיר את הרוב המוחלט של הגיימרים מחוץ למשחק, מבלי שהם משתתפים ב"חגיגה", ולא מפיצים אותה הלאה. עם כל הכבוד לאתרי המשחקים ולאינטרנט, החשיבות של היכולת לספר לחברים שלך עד כמה משחק חדש הוא כיפי וכדאי לו לקנות אותו היא חלק מרכזי בתפוצה ובפופולאריות של קונסולות ומשחקים.
בהמשך לסעיף הקודם, כמו בהרבה מקרים אחרים, גם פה מגיע בסופו של דבר מקרה של ביצה ותרנגולת, שהורד שוב ושוב אביזרים יקרים כאלה. לפתח משחקים מיוחדים אליהם זו הרפתקאה יקרה, בדרך כלל יקרה מאוד, עבור רוב המפתחים. בגלל שמדובר בערכות שאין להרבה אנשים, המכירות של המשחקים האלה בדרך כלל נמוכות מאוד, והמפתחים מתייאשים מהר מאוד מלפתח משחקים נוספים למערכת. העובדה הזו גורמת לכך שאין הרבה משחקים למערכת, ואז אין לגיימרים שום סיבה להשקיע ולקנות את הערכות האלה. לא קונים ערכות – אין מכירות משחקים – לא שווה לפתח משחקים מיוחדים – לא שווה לקנות ערכה. המתמטיקה הזו הורגת שוב ושוב תוספים כאלה.
המשחקים עצמם – כמעט כל המשחקים שיצאו עד עכשיו לערכות האלה הם משחקים די מטופשים, מיושנים, או לא מתוחכמים במיוחד. בדרך כלל מדובר במשחקי "On rails" שמנסים להפחיד את השחקנים בכל מיני בהלות שמגיעות מכל הכיוונים, או במשחקי מירוצים. זה נחמד, זה אפילו יעיל וכיף (יצא לי להתנסות בחלק מהם), אבל בסופו של דבר לא מדובר במשחקים אמיתיים עם בשר, שהם אלו שיוצרים קהילת גיימרים נאמנה ונלהבת. אולי עוד יגיע דור של משחקים מתוכחמים יותר, אבל בהמשך לסעיף הקודם, אני צופה שבגלל המכירות המאכזבות של המשחקים הקיימים, מפתחים יחששו מאוד לפתח משחקים נוספים ולקחת סיכון.
עם כל הכבוד לטכנולוגיה המדהימה של המשחקים האלה עדיין מדובר בערכות ששוקלות כמה מאות גרמים, ושצריך לשאת על הראש לכל אורך המשחק. כל כתבי המשחקים שמתלהבים מהטכנולוגיה ישבו עם הערכה על הראש לזמן קצר שהוא בן 10 דקות למקסימום חצי שעה. אבל כמו שכולנו יודעים, מי באמת יושב לשחק זמן כל כך קצר? מה קורה אחרי 3 או אפילו 4 ו-5 שעות משחק שבהן צריך לשאת את הערכה הזו על הראש? זה לא רק כבד, זה גם לא ממש נוח, די לוחץ על הראש, שלא לדבר על מנתק אתכם מהעולם לגמרי, ואין לכם שמץ של מושג אם מישהו נכנס לחדר, לבית או אפילו אם משהו עולה באש לידכם. אה, ואפילו לא הזכרתי את הסחרחורת וכאב הראש שמתפתחים עם הזמן כשמשחקים בזה.
אם לסכם את כל הנקודות, אני מעריך שנושא המציאות המדומה, למרות כל הרצון הטוב, ולמרות המגניבות המובנית שמגיעה איתן, ועם המבט לעתיד שהן מביאות, יישאר נחלתם של המשוגעים בלבד, ותוך שנתיים או שלוש, כולם ישכחו ממנו לגמרי, לפחות עד הגלגול הבא שאולי יהיה נוח וזול הרבה יותר.
תגובות
