בדרך כלל אני לא ממהר לכתוב כאן בגיקלואיד על נושאים שאינם קשורים לתרבות הגיק, כלומר כאלה שהקשר שלהם לפנטזיה או גיימינג אינו מובהק כבר מהרגע הראשון, גם אם משתתפים בו שחקנים מוכרים שכן קשורים לעולם הזה. אבל במקרה של חנות חדי קרן של ברי לארסון אני מתכוון לחרוג ממנהגי, וכמובן שעל הסיבה מאחורי ההחלטה שלי תוכלו לקרוא בהמשך הביקורת.
חנות חדי קרן הוא הסרט באורך מלא הראשון של ברי לארסון כבמאית וכמפיקה. אמנם הוא יצא בכלל בשנת 2017, אך רק לאחרונה הוא הגיע לנטפליקס ישראל. בסרט זה ברי לארסון מגלמת את קיט, צעירה יצירתית וחולמנית שנזרקה בבושת פנים מלימודי אומנות ובלית ברירה נאלצת לחשב מסלול מחדש. רגע לפני שהיא שוקעת בחוסר רצון אל תוך עבודה משרדית משעממת ומונוטונית להחריד היא מקבלת מכתב מסתורי שמוביל אותה אל "החנות". את החנות המוזרה הזו מנהל מוכר נלהב וחסר שם בגילומו של סמואל ל. ג'קסון, שמציע לה לרכוש את הדבר שהכי רצתה מאז ומעולם – חד קרן.
בסופו של דבר קיט אומרת כן, והיא מקבלת מהמוכר בחנות מספר משימות כדי להוכיח את עצמה כראויה לקבל ולטפל בחיה הקסומה הזו. הרצון לשים את ידיה על חד קרן אמיתי בשר ודם שולח את קיט למסע. חלק מהמסע הזה חיצוני, בו היא תפגוש דמויות שונות כמו סמנכ"ל משרד יבש עם כריזמה של מלפפון ונגר מתחיל שמטיל ספק ביכולותיו; וחלקו האחר הוא פנימי, בו נפשה המבולבלת של קיט מחפשת את הדרך הנכונה לצעוד בה.
את חנות חדי קרן אפשר להגדיר בתור דרמה קומית עם קמצוץ של אלמנט פנטזיה, כאשר כל הרכיבים מתחברים יחדיו בחן ועם הרבה נצנצים בכל עבר. החלק הקומי נובע בעיקר מהדמויות שמגלמים ברי לארסון וסמואל ל. ג'קסון. עושה רושם שלפחות מבחינת המשחק יש בין השניים כימיה כבר מהרגע הראשון, מה שמעלה את התהייה האם משם נולד הרעיון ללהק אותם שוב יחד עבור קפטן מארוול. ג'קסון מגלם פה מוכר צבעוני ובעל התנהגות בלתי צפויה בעוד קיט היא אישה חולמנית שאיכשהו מצליחה לסבך כל דבר באופן קומי.
החלק הדרמטי, לעומת זאת, הוא המעניין יותר מבחינתי. לרוב הדמויות, אם לא כולן, יש תמה אחת משותפת – הן עומדות איפשהו על הסקאלה בין ביטול עצמי לטובת אימוץ התנהגות שנתפסית "בוגרת" כדי להשתלב בחברה, כאשר דוגמת הקיצון שמייצגת את אותו תוצר של החברה הבוגרת הוא סמנכ"ל המשרד, שעל אף שהיו לו חלום או שניים הוא תמיד נכנע לרציונליות; לבין הרצון לא לבטל את עצמך רק כדי לרצות את ההורים או את מקום העבודה, כאשר קיט מתטלטלת בין שני הצדדים לאורך כל הסרט.
וזו בדיוק הסיבה שאני כותב על הסרט הזה באיחור של שנתיים – הקונפליקט והמסר החשוב שהוא מעביר בסופו. לא פעם אני נתקל באנשים, חלקם אני מכיר אישית ואחרים באופן שטחי דרך הרשת, שמבטלים את עצמם ומסתירים מאחרים את הדברים הגיקיים שהם אוהבים כי "הגיע הזמן להתבגר". והסרט הזה אומר חד וחלק – אל תסתירו. אל תסתירו את העובדה שאתם גיימרים כי מישהו עלול להגיד שאתם חננות מאותגרים חברתית, ואל תסתירו את אהבתכם לקומיקס ואנימציה מחשש שמישהו יגיד שזה ילדותי. מי שמתכחש לדברים שעושים לו טוב דינו לחיות חיים אומללים. התבגרות אין משמעותה ביטול עצמי של מה שאתם אוהבים לעשות, אבל מצד שני אל תשכחו להשאיר לפחות רגל אחת על הקרקע כשצריך לעשות סדרי עדיפויות וחלוקת זמן. אמנם יש רוחות של שינוי בנושא בזכות העולם הקולנועי של מארוול אשר הפך את סרטי הקומיקס למיינסטרים, חלקם אפילו התמודדו על פרס האוסקר, אך הדרך לשינוי התפיסה עוד ארוכה.
חנות חדי קרן הוא סרט קטן ומקסים בעל מסר חשוב מאוד עבור כל הגיקים שאולי מרגישים לא בנוח עם להפגין את אהבתם כלפי חוץ לגבי הדברים שעושים להם טוב בלב. אין דחיפות לצפות בסרט אבל הוא יכול להיות בילוי נחמד עם בן או בת זוג שיכולים להזדהות עם המסע ועם המסר שלו.
תגובות
