הטורף לא מצליח לחזור אל מקומו בשרשרת המזון

אולפני פוקס מנסים להחזיר למסך הגדול את "הטורף", אחד מסרטי הפעולה האייקוניים של שנות ה-90, אבל האם הם בחרו בבמאי הנכון למלאכה?

הטורף, 2018

לאחר שערורייה מתוקשרת של הרגע האחרון, הטורף הצליח להגיע לבתי הקולנוע כדי לנסות ולהחיות את הפרנצ׳ייז הפופולארי. לכבוד החזרה לתודעה של החוצן עם הראסטות האייקוניות, פוקס ליהקו לכסא הבימוי את שיין בלאק המנוסה, שאגב גילם דמות מינורית בטורף המקורי, אך הוא עצמו התגלה כהבעיה של הסיקוול-ריבוט החדש.

עלילתו הבלתיחשובה של הסרט מתמקדת בקבוצת חיילים עם בעיות מנטליות, המסתבכת עמוק בסיטואצית הטורף, ומחליטה להתאחד כדי להלחם בו. את החיילים מוביל חברם החדש קווין, בגילומו של בויד הולברוק (נעלמת, לוגאן), חייל מעוטר וגרוש שיוצר במקרה את המפגשמהסוגהשלישי הראשוני עם הטורף המאיים, כשזה מתרסק עם חלליתו על פני כדור הארץ. אין משהו חדש בדמותו של קווין, או אספקט מפותח מדי, והולברוק עושה את עבודתו במידה סימפטית ביותראבל הוא לא ייחודי ככוכב אקשן ברמת ארנולד שוורצנגר, לפחות לא תחת הבימוי של בלאק. הולברוק כן מצטיין בעיקר באינטרקציה המשעשעת עם חברי הקאסט האחרים, בינהם טרוונטה רודס, הכוכב העולה שצריך לסמן במיוחד, המגיע הישר ממונלייט; השחקן וקומיקאי הפופולארי קיגןמייקל קי, המוכר מעבודתו המשותפת עם ג׳ורדן פיל בצמד קי & פיל; ותומאס ג׳יין, המוכר מסדרת המד״ב המרחב (The Expanse) הנפלאה (ונמצאת בנטפליקס).

אותה דינמיקה מבדרת ואקסטרהמוגזמת של החיילים הופכת את הטורף לקומדיה יותר מכל ז׳אנר אחר, במיוחד מאחר וערכי האקשן והמתח שלו ירודים ודי מועטים. אם המערכה הראשונה מורכבת מאינספור פיסות מידע הנמסרות בסצנות עצמאיות שלא מתחברותהמערכה השניה הופכת להיות מהנה ומצחיקה בזכותה של החבורה המדוברת, עם שלל בדיחות רבות שנוחתות במדוייק. לזכותו של בלאק ייאמר שהוא שומר על קצב אחיד ומנצל נכון את הכימיה בין השחקנים שלו, אך יש לזכור שבכל זאת מדובר בדמויות שטוחות ושכיחות לחלוטין.

מיטב הכריזמה בטורף מובלת גם עלידי אוליביה מאן (חדר החדשות, איירון מן 2) הפנטסטית שמבוזבזת פה, המגלמת את קייסי, דוקטור לביולוגיה מבריקה ואמיצה. מבחינה לוגית, אין שום סיבה מוצדקת שקייסי תקח חלק בעלילה בפן המדעי או הלוחמני שלה, היא לא תורמת דבר, ומשולבת באילוץ לחלוטין. נראה שבלאק, שגם כתב את הסרט עם תסריטאי האימה הותיק, פרד דקרכלל לא ידע כיצד להכיל את נוכחתה, והדמות ברגעים מסויימים מנוצלת באופן מביך. מאן האנטלגנטית (ומי שצפה בחדר החדשות יודע כמה רחוק היכולות שלה הולכות) גורמת לזה להראות פחות גרוע ממה שזה, אבל חבל שכשרונה כל כך מוחמץ.

את היחס המאכזב של בלאק לדמויות הנשיות שלו כבר פגשנו בבלשים בע״מ, שנחשב לסרט אהוד עלידי מעט האנשים בעולם שצפו בו (כשהוא בקושי החזיר מחצית מתקציבו בקולנוע). אך נושא האקשן הלא איכותי והמראה הכללי של הטורף, שבקושי עובר כהוליוודי, הוא אכן הפתעה: שיין בלאק ביים את איירון מן 3, שלמרות שנחשב לסרט יחסית חלוק עלידי מעריצי מארוול, הוא עדיין עשוי להפליא ונוטף מאפקטים נוצצים, ונחשב לאהוב עלידי הקהל הרחב, כשהצליח להכניס למעלה מ-1.2 מליארד דולר בקופות העולמיות. המקרה של הטורף הוא מקרה מוזר של סרט פרנצ׳ייז הנמצא בידיו של במאי מוכר ומוערך, שנראה כמו פרוייקט ללא במאי, ללא ניהול מלמעלה של כל המערכות והחזיתות היוצרות סרט, וללא חזון. הטורף הוא כאמור סרט מצחיק, אך הוא והאקשן שלו לא מותחים, לא מסעירים, לא מרגשים, ונסיונות לויזואליה בומבסטית במערכה השלישית רק מדגישים עד כמה היא לא מיטבית.

הטורף הכניס את עצמו ללימבו של קיום קולנועילמרות שהוא לפרקים עובד בתור B-Movie, הוא באיזה מקום לא מספיק מופרע ומודע לעצמו כדי שהנרטיב חסר ההגיון שלו יעבור לגמרי, אך גם כמובן לא מספיק רציני או עומד בסטנדרטים כלשהם כדי לתפקד כסרט פרנצ׳ייז משמעותי. גם המסרים שלו בנוגע לגבורת חיילים ואג׳נדות של מדענים סותרים את עצמם בין סצנה לסצנה. בנתיים, מסתמן כי הקהל מצביע בחוסר אמון בסרט, שסופ״שׁ הפתיחה האמריקאי שלו הביא מספרים לא מספקים של פחות מ-25 מליון דולרים, על תקציב לא מוגזם של 88 מליון דולר. זוהי הפתיחה החלשה ביותר של המותג מהיווסדותו ב-1987 ודרך כל ההמשכונים שלו, עוד לפני שמתחשבים באינפלציה שמדגישה עד כמה המצב עגום.

בשלב הזה ועם הנתונים האלו, נראה שפוקס – מוסד קולנועי, שם נרדף להוליווד, ואחד מ״חמשת האולפנים הגדולים״ (ואז גם מ״ששת האולפנים הגדולים״), פשוט ממתינים שמכירתהעתק שלהם לדיסני תמורת 71.3 מליארד דולר כבר תתבצע, ודברים מהסוג הזה יהיו מאחוריהם. מהצד השני, למרות מגרעותיו המעמיקות ומתמשכות, הטורף האחרון שפוקס יצרו עשוי להצליח לספק לאחוז לא מבוטל בין חברי הקהל צפיה לא מחייבת ומבדרת.

תגובות

במאמר זה

נגישות