החומה הגדולה והרעב הגדול של הוליווד לקהל הסיני [ביקורת]

החומה הגדולה מיועד בעיקר לקהל הסיני שרק החל לטעום ממה שיש להוליווד להציע, והליהוק של מאט דיימון לתפקיד הראשי הוא עלה התאנה שאמור למשוך את הקהל המערבי

בשנה שעברה, הגיע למסכים הסרט וורקראפט. סרט די זניח מבחינת החשיבות הקולנועית שלו, אך כזה שיש סיכוי שייזכר כבעל חשיבות היסטורית בכל מה שקשור לצד המסחרי של הוליווד. וורקראפט היה אחד מהסרטים ההוליוודים הראשונים שניסו לפנות לקהל הסיני, ואכן הצליח בקופות בסין עם הכנסות עצומות של 220 מיליון דולר בסה”כ. הבעיה הגדולה של וורקראפט הייתה הזנחה טוטאלית של הקהל האמריקאי ומה שחשוב לו (כוכבים גדולים למשל) מה שהוביל לכישלון חרוץ בקופות באמריקה עם 47 מיליון דולר בלבד. לעומת זאת, החומה הגדולה מנסה ללמוד מהטעויות של וורקראפט – הוא פונה לקהל הסיני אך לא מזניח לגמרי את הקהל האמריקאי.

החומה הגדולה מתרחש בעידן עתיק ומגולל סיפור אגדה סיני על אחד הקרבות המפורסמים על החומה. העלילה  עוקבת אחרי שני שכירי חרב, וויליאם (מאט דיימון) וטובאר (פדרו פסקל, המוכר כאוברין ממשחקי הכס) המגיעים לסין עם עוד כמה שכירי חרב כדי לשים את ידיהם על “אבקה שחורה” (אבקת שריפה), אז המצאה חדשה ובעלת ערך כספי עצום.

כשהם נתקלים במפלצת שמחסלת את שאר חבריהם. וויליאם מצליח לחתוך את היד של אחת המפלצות ולוקח אותה לחומה הסינית, ליחידות עילית של הצבא הסיני. אותו צבא שצפה שהמתקפה של המפלצות תגיעה שבועות מאוחר יותר, מוצא את עצמו תחת מתקפת פתע ובמלחמה מול יצורים אכזריים, כשהעתיד של הממלכה הסינית בפרט ושל האנושות בכלל נמצא בסכנה. כשהסינים מבינים ששני שכירי החרב מאומנים לקרב הם נעזרים בהם, אך האם שכירי החרב שלא נאמנים לאף אחד חוץ מלבד עצמם ינצלו את המצב בכדי להשיג אבקת שריפה ולברוח, או שמא יצטרפו לקרב על ערך נעלה יותר?

כמו שאתם מבינים מהתקציר, מדובר בסרט עם אלמנטיים עלילתיים בסיסיים מאוד מכל הבחינות – מהדמויות השטחיות, הקונפליקטים הבסיסיים מאוד ועד לעלילה הראשית. לא מדובר בהכרח במשהו רע, אבל בהחלט מדובר במשהו שלא יספק את מבוקשכם אם ציפיתם ליותר. אבל משום מה, משהו בי מתקשה להאמין שמישהו יגיע לסרט על מפלצות שתוקפות את החומה הסינית בכדי לקבל עלילה מפותלת, קונפליקטים רציניים ודמויות מורכבות, אז בואו נדבר על מה שכן עובד בסרט, ויש לא מעט דברים כאלה.

את הסרט ביים ז’אנגיימו, הזכור בעיקר ממחול הפגיונות וגיבור בזכות כוריאוגרפיות הקרב המעולות והויזואל עוצר הנשימה. וגם בחומה הגדולה מדובר במעלה הכי גדולה של הסרט. כבר בסצנה שבא אנחנו רואים את הצבא מתארגן למתקפה הראשונה אפשר לראות עד כמה החוש האסתטי של ז’אנגיימו מפותח – הארגון, הקומפוזיציות, התלבושות השונות וכן הכוריאוגרפיה יוצרים ביחד תחושה של קרב אפי שעומד להתפרץ ואכן, הקרב הראשון בסרט בהחלט מספק את הסחורה, וכך גם שאר הקרבות.

היחידות השונות של הצבא מתפקדות כל אחת בתורה – הרגליים/אנשי החץ וקשת וגם החיל הנשי, כל אחד מאותן יחידות עם סגנון הלחימה המאוד ייחודי שלה. המפלצות בסרט הן מהמרשימות ביותר שנראו על המסך מזה זמן רב, הן מבחינת העיצוב והן מבחינת היכולות שלהם. לא מדובר בעוד מפלצות מפגרות לחלוטין שחוץ מלטרוף לא יודעות לעשות כלום, אלא במפלצות חכמות יחסית וכאלה שעובדות טוב כקבוצה. כל הדברים האלה גורמים לקרבות בסרט להיות לא עוד סתם קרבות אפים, אלא כאלה שבשבילי ממוקמים גבוה מאוד בסצנות הקרב הטובות ביותר בשנים האחרונות. סצנות אלה, שמשלבות מגוון סגנונות לחימה כמיטב המסורת הסינית, אמורים לעשות את העבודה ולהביא את הקהל הסיני (יחד עם ג’ינגטאין הכוכבת הסינית הענקית של הסרט) לקולנוע. ואכן, הסרט עשה את זה בצורה יחסית מספקת עם הכנסות של 170 מיליון דולר עד כה (בסין הסרט יצא בדצמבר).

את הקהל האמריקאי אמור להביא לאולמות הכוכב הראשי של החומה הגדולה – מאט דיימון. השחקן ההוליוודי הוכיח בעבר כבר שהוא לא רק כוכב אלא גם שחקן לא רע בכלל. סרטים כמו אושן 11הכשלון של מר ריפלי, השתולים וגם טרילוגיית ג’ייסון בורן הראו את היכולות של מאט דיימון לא רק לסחוף בזכות הכריזמה שלו, אלא גם לספק הופעות מרשימות. בסרט הזה השחקן לא בולט במיוחד אך לא מדובר באשמתו, שכן הסרט לא נותן לו את הדמות ואת הכלים לעשות משהו מיוחד שישאיר רושם.

שאר הקאסט כולל את טאין, פסקל וגם את וויליאם דפו (הגובלין הירוק בסדרת סרטי ספיידרמן). כולם עושים עבודה סולידית בסה”כ אבל באמת לא מספקים משהו מיוחד וגם לא באמת נדרשים לכך. התחושה הכללית שחוץ מהשם שיופיע על הפוסטר, לא באמת היה משנה בסרט הזה אם מדובר בשחקנים מוכרים או אלמוניים, אין כאן שום רווח מיכולות המשחק של אף אחד מהמעורבים, רק מעט נוכחות.

החומה הגדולה מנסה לתת שיעור בערכים כמו כבוד, נאמנות וכן בחשיבותם של ערכים לאומיים וקבוצתיים על פני אינדיבידואליזם. לרגעים זה עובר יותר טוב, לרגעים זה נראה מביך אבל זה באמת מרגיש כמשהו שולי בסרט שכל כולו תאווה לעיניים. במקרה של החומה הגדולה, זה יותר ממספק.

תגובות

במאמר זה

נגישות