שליחות קטלנית: גורל אפל – עדיין מותג חלוד

ג'יימס קמרון, לינדה המילטון וארנולד שוורצנגר מנסים להחזיר עטרה ליושנה עם "שליחות קטלנית: גורל אפל", אך זה לא בהכרח מצליח להם

שליחות קטלנית: גורל אפל

אם תשאלו אותי מה הוא סרט הפעולה שאני הכי אוהב משנות ה-90, סביר להניח שמהר מאוד אגיד שליחות קטלנית 2. סצינות האקשן המושקעות והמקוריות, הדמויות שגורמות לך להחזיק אצבעות שיצליחו במעשיהן, האימה בידיעה מול מה מתמודדים ומה עומד על הפרק, המסרים שהסרט מנסה להעביר על האנושות ועל טבע האדם… אפשר להמשיך עם הרשימה הזו לנצח, אבל לא באנו לכאן לדון בנוסטלגיה אלא לענות על השאלה האם שליחות קטלנית: גורל אפל מצליח לשחזר משהו מכל זה?

על הנייר, הרושם הראשוני שנוצר הוא שגורל אפל מנסה להחזיר עטרה ליושנה אחרי שהסרטים האחרונים עשו למותג עוול: ג’יימס קמרון עומד מאחורי ההפקה והתסריט אחרי היעדרות רבת שנים, ארנולד שוורצנגר ולינדה המילטון חוזרים לנעליהם של המחסל ושל שרה קונור והבמאי של דדפול, טים מילר, אחראי על עבודת הבימוי. אבל רושם ראשוני עלול להטעות.

עלילת שליחות קטלנית: גורל אפל מתחילה כ-20 שנים לאחר מאורעות שליחות קטלנית 2 תוך כדי התעלמות מוחלטת מהמשכים ומאתחולים מיותרים כמו ג’נסיס של אמיליה קלארק. מחסל חדש (גבריאל לונה, גוסט ריידר בסוכני ש.י.ל.ד) נשלח אל מקסיקו מהעתיד לחסל את דניאלה “דני” ראמוס (נטליה רייס) כדי למנוע את מעורבותה במחתרת האנושית נגד המכונות. מנגד נשלחת גרייס (מקנזי דייוויס, בלייד ראנר 2049), חיילת אנושית למחצה שעברה שדרוגים רובוטיים, על מנת להגן עליה. בהמשך הדרך הם נתקלים בשרה קונור ובמחסל המוכר והאהוב משנות ה-90.

בואו קודם כל נדבר על מה שהכי מעניין אותנו בסרטים מסוג זה – האקשן. אין ספק שסצינות הפעולה של שליחות קטלנית: גורל אפל עשויות היטב. הן מצולמות כמו שצריך, זורמות בקצב הנכון ומצליחות ליצור את רף המתח הרצוי. המבוגרים שבינינו בוודאי יזהו גם כמה קריצות לסרטים הקלאסיים של שליחות קטלנית, כמו הרגע בו שרה קונור אומרת את המשפט האייקוני I’ll be back וסצינת מרדף ארוכה בה המחסל רודף אחרי מטרתו עם דחפור עצום בדומה לסצינת המרדף מהסרט השני. טים מילר עשה פה עבודה מעולה. תוסיפו לזה CGI מושקע שהופך את המחסל לקריפי במיוחד ובאמת תקבלו תענוג לעיניים.

אבל כאשר האבק שוקע ומתחילים לבחון את תוכן הדברים במקום רק את העטיפה החיצונית המרהיבה, מגלים בעיה ענקית – התסריט. בערך באמצע הסרט מקבלים את התשובות לשאלות הרבות שצצו לאורך הדרך. בואו נגיד שהתשובות הללו רחוקות מאוד מלהיות מספקות, וזו ממש בלשון המעטה. נכון, סרטי שליחות קטלנית אף פעם לא הצטיינו בהסברים. סרטים רבים שעוסקים בנושא של חזרה בזמן מתקשים לעשות זאת. אבל אפילו בסטנדרטים הנמוכים יחסית של המותג מדובר הפעם בנפילה כואבת – כמעט עלבון לאינטליגנציה של הצופים, שיבינו מהר מאוד עד כמה ההסבר שניתן להם מצוץ מהאצבע. כאילו ג’יימס קמרון פשוט כתב את הרעיון הראשון שעלה בראשו והגיש את הטיוטה לאישור. לצערי הרב, מנקודה זו והלאה כל המעורבות של שוורצנגר במתרחש על המסך נראית רטרואקטיבית כמו בדיחה והתחושה הזו כנראה תלווה אתכם לאורך כל החצי השני של הסרט.

הקיטוב החריף הזה בין אקשן מושקע וסוחף לבין תסריט ירוד שמרגיש שנכתב אך ורק בשביל לקבל צ’ק בסוף החודש הופכת את המלאכה של עבדכם הנאמן לקשה, שכן ההמלצה הופכת למורכבת יותר. ראשית נבהיר כי גורל אפל הוא כנראה הטוב ביותר מבין סרטי ההמשך של שליחות קטלנית שיצאו אחרי הסרט השני, אבל לא בפער גדול. סביר להניח שהמעריצים המושבעים, אם נשארו כאלה בימינו, יקבלו אותו בברכה. לעומת זאת, כל השאר יאלצו בזמן הצפייה לא רק לכבות את המוח אלא לזרוק אותו לבריכת לבה כדי שיוכלו להתעלם מהחורים בעלילה, שהם כה גדולים עד שאפשר להעביר דרכם פלוגה של מחסלים.

תגובות

במאמר זה

נגישות