משחקי גוף ראשון קריפיים הפכו לז'אנר משל עצמו מאז פריחת ענף משחקי האינדי, עם לא מעט משחקים שינסו להפחיד ולהקפיץ אתכם מכסא המחשב כשבדרך כלל יש בידיכם מינימום אמצעים ונשקים. אולי גם ההצלחה הגדולה של המשחק Dead Space, שהיה רב מכר מיינסטרימי לחלוטין, תרמה להצפה של משחקים מהסוג הזה. Syndrome הוא משחק אינדי של חברת Camel 101 מאותו הז'אנר, והוא אפילו חלק מתת ז'אנר מכובד ועמוס בפני עצמו: משחקי גוף ראשון קריפיים בחללית נטושה.
העלילה, אם אפשר כך לקרוא לסיפור הבסיסי הזה, גם היא אותה עלילה שחוקה של כל המשחקים האלה: התעוררתם מהקפאה בטעות בחללית נטושה וריקה, ואתם צריכים לגלות מה קרה ולשרוד את הדבר המפחיד שנמצא יחד איתכם בחללית ושבגללו אתם בעצם לא ממש לבד. אפילו שם החללית, "ואלקנבורג", הוא אותו חיבור מילים גרמני שמשום מה רוב החלליות במשחקים האלה שואבות ממנו את שמן.
כמו העלילה, גם החללית בה תבלו את רוב המשחק היא חללית גנרית לחלוטין. המון מתכת, מעט צבעים, וגרפיקה לא מרשימה בכלל. חלק מהטקסטורות מרגישות מכוערות וחסרות פרטים במיוחד, דווקא לאור המחיר היחסית גבוה של המשחק (24.99 דולר בחנות של Steam). גם עיצוב החללית לוקה בחסר ולא ממש מנומק או הגיוני. למה המרפאה נמצאת ליד מחסן הנשק? נראה שככה יצא, ולא ממש צריך הגיון אמיתי בבניית חלליות. החדרים כולם דומים לעצמם ובלי כמעט שום גיוון והעיצוב שלהם משעמם די מהר. גם האויבים מעוצבים בפשטות רבה, בלי הרבה עניין או ייחוד. עוד מפלצות גנריות שצריך להרוג, כאלה שכבר ראיתם עשרות אם לא מאות פעמים.
למרות הגרפיקה הלא מרשימה, המשחק כן מצליח להפחיד לפעמים, או לפחות להלחיץ. השילוב בין המון חושך, תזוזות במרחק ובעיקר סאונד לא רע בכלל הצליחו לגרום לי לקפוץ לא מעט פעמים, ובפעמים אחרות לשבת על קצה הכסא מרוב לחץ, בין רוב קטעי השיעמום של המשחק. כן, הסאונד נהדר ומכניס לאווירה, רק חבל שלא השקיעו גם בדיבוב הדמויות, שלפעמים מרגישות משועממות עוד יותר מכם, ולא ממש נראה שמישהו מהשחקנים השקיע משהו או חשב על איך הדמות שלו צריכה להרגיש כשהם הקריאו את השורות שלהם.
האלמנט הכי מתסכל של Syndrome הוא המשחקיות שלו. החדרים במשחק עמוסים בחפצים וציוד, אבל ברובו, או בעצם כמעט בכולו, אתם לא יכולים לעשות כלום. שום חפץ כמעט לא ניתן להרמה או הזזה, כמעט אף מחשב לא באמת אינטראקטיבי, והכל גורם לכם להרגיש כאילו אתם בתוך משחק ולא באמת בתוך חללית פעילה ואמיתית. אם כבר יש חפץ שאתם צריכים לאסוף, כמו למשל מפתח לאיזו דלת, הוא בדרך כלל יהיה בצד השני של החללית, מוחבא בכזו חשאיות שלא קיימת בשום מקום בעולם האמיתי, רק כדי שיהיה קשה (ומתסכל) יותר למצוא אותו. כיף והגיוני זה לא. אה, וזה שאי אפשר לקפוץ כדי לעבור מכשולים קטנים? מייאש.
הקרבות במשחק מתישים גם הם. הנשקים די פשוטים ודומים אחד לשני, מערכת ההתגנבות לא ממש עובדת ובדרך כלל אויבים פשוט ירוצו לכיוון שלכם, גם אם הם לא באמת יכולים לראות אתכם, רק כי ככה המשחק רוצה. בחלקים אחרים אפשרי להתחבא לאויבים ולדלג מעליהם, אבל כשזה פעם אחת מצליח לעבוד ובפעם אחרת לא, מתייאשים די מהר מלנסות ופשוט הורגים את כולם. אגב, זוכרים שבכל מיני משחקי ארקייד אתם מצליחים למצוא איזה מפתח והמציאה שלו מפעילה הגעה של אוייבים חדשים משום מקום? גם פה זה ככה, ומה שעובד במשחקי ארקייד דו מימדיים, מרגיש פה די מטופש. למה שבחללית יגיעו רובוטים להרוג אותי בדיוק בשניה שבה מצאתי מפתח מאחורי איזה ארגז? כי ככה המשחק החליט.
Syndrome הוא לא משחק גרוע. הוא פשוט משעמם למדי, לא מחדש כלום, ובדרך גם מצליח להיות די מתיש. אם אתם אוהבים משחקים שמתסכלים אתכם שוב ושוב, וברור לי שיש מי שאוהבים משחקים שכאלה, אולי תוציאו ממנו מעט הנאה.
תגובות
